הפרת הסכם והוצאת פריטים מדירה באופן שגרם נזקים

לפיכך דורשים התובעים כי הנתבעים ישיבו להם ביחד ולחוד הפרישי דמי שכירות בשל פגמים במושכר, העידר חניה צמודה, הפרשים בגין דמי שכירות בהם חויבו בדירה אחרת אליה עברו לפני תום תקופת ההסכם, פיצוי בגין פגיעה בזכות לפרטיות, הוצאות מסוגים שונים, נזק שניגרם למערכת הישיבה שרכשו ועוגמת נפש שנגרמה להם כתוצאה ממצב הדירה בעת שהותם בה, הכל כמפורט בסעיף 72 לכתב התביעה.

אין אינדיקאציה ברורה מהראיות בתיק כמה זמן חלף מרגע שהנתבע 1 התבקש להוציא פריט זה או אחר מהדירה ועד שהוצא, אולם גם התובע העיד "אני לא שמתי סטופר" (פרוט' עמ' 60 שורות 20-21), מה שכן, התברר אף מעדותו של התובע, כי האמור בסעיף 15כ' לתצהיר התובע אינו נכון, שכן המטלטלין לא הושארו בדירה כטענת התובע במשך כל תקופת השכירות.

בשים לב לעובדה כי התובעים ביקרו וראו את הדירה בטרם קיבלו החלטה לשכור אותה, חתמו על הסכם השכירות שנוסח ע"י התובע 1, הצהירו כי ראו המושכר ומצאוהו במצב תקין וראוי לשימוש (סעיף 2.1(3) להסכם השכירות) ובקשו להכנס לדירה באופן מיידי, ובשים לב לכך כי הנתבע 1 טיפל בפניות התובע בעיניין המיטלטלין שהושארו בדירה כמו גם בעיניין ההדברה, תיקן אריחי הקרמיקה וכיוצ"ב לא מצאתי דופי בהתנהלות הנתבעים 1 ו- 2 בעיניין זה. לאור כל האמור, טענות התובעים ברכיב זה נדחות.

לאור האמור, ומשהוכח כי הנזילה הייתה מגג הבית המשותף, ולמעט הצורך לשים סמרטוטים, לכל היותר, כדי למנוע חדירת מים לדירה, לא חייבה הנזילה היתנהלות מיוחדת של התובעים ולא הוכח כי פגעה בהנאתם מהשמוש בדירה, הגעתי לכלל דיעה כי אין בארוע זה כדי להוות הפרה של הסכם השכירות ע"י הנתבעים 1-2 ו/או עילה לפצוי כלשהוא של התובעים.

...

סוף דבר התביעה, התביעה שכנגד, וההודעה לצד השלישי, נדחות הוצאות ההליך אשר להוצאות ההליך.

הנחת המוצא לצורך הכרעה בשאלת הוצאות משפט הינה, כי בעל דין שהתביעה נגדו נדחית, זכאי להוצאות הריאליות בהן נשא, כדי שלא יצא בחסרון כיס.

בהתחשב בכל האמור לעיל התובעים ישלמו הוצאות משפט ושכר טרחה בתביעה העיקרית כדלקמן: לנתבעים 1-2 סך של 25,000 ₪ כולל מע"מ לנתבעים 3-4 סך של 30,000 ₪ כולל מע"מ. הסכומים שלעיל ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

בחודש אוקטובר 2018 חזר שיק של התובעים, וחתנה של הנתבעת הזהיר את התובעים כי בכוונתו להוציא להם מכתב התראה מעורך-דין.

בכל אלה, הפרו התובעים את הוראות החוזה עם הנתבעת, נהגו בחוסר תום-לב ולא הקטינו את נזקיהם, ובשל כך, גרמו נזקים לתובעת מעצם אי-יכולתה לתקן את הליקויים ולעשות שימוש בדירה כרצונה.

קבלתי את טענתם, כי חדירת המים לא אפשרה להם להנות מהדירה באופן סביר, ואולם כאמור, משלא פינו את הדירה "בזמן אמת", לא עמדו בנטל להקטין את נזקיהם, ואופן שהתנהגותם לא הצדיק אי-תשלום שכר הדירה פרק זמן כה ארוך עד לפינויה (כשקדמה לפינוי הגשת תביעת פינוי מצד הנתבעת – תביעה שנמחקה על-ידה עם היוודע דבר הפינוי).

סכום שכר הטירחה הנתבע ע"י הנתבעת – 6,000 ₪ - הוא סביר בנסיבות העניין ובהיתחשב בכללי לישכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי המומלץ) תש"ס-2000 – ראו פריט 1א(2) לתוספת.

...

עוד היא טוענת, כי התלונות מצד התובעים החלו רק כאשר שיקים שמסרו לה החלו לחזור, והתשלומים הופסקו בסופו של דבר, ועל-כן מדובר בתירוץ ותו-לא. כמו כן טוענת הנתבעת, כי הציעה לשוכרים להביא איש מקצוע לתקן את הליקויים, אך הם סירבו.

אלא שאין מדובר בקבלה המעידה על תשלום, תוכנה אינו ברור דיו, ותהיות אלו לא הוסרו, גם לאחר ששמעתי את עדות הנתבעת וחתנה.

לכן, אני מקבל ראש תביעה זה, ומחייב את התובעים לפצותה בסך הנתבע של 3,000 ₪.

לפיכך, אני דוחה את תביעת התובעים ומקבל את תביעת הנתבעת באופן חלקי, ומחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעת סך של 24,000 ₪.

מספר ימים לאחר מכן התובעים יצרו קשר עם הנתבעים והודיעו באופן חד צדדי כי הם מעוניינים לעזוב את הדירה.

אשר לדמי ההובלה והאחסון טענו כי אלה סכומים שהוצאו בגין הפרת ההסכם על ידי התובעים ולכן יש לדחותם.

אשר לנזקים שנגרמו לרכוש התובעים בגין הצביעה שבוצעה כנטען על ידי הנתבעים או מי מטעמם: בכתב ההגנה הנתבעים הכחישו כללית עניין זה. הדגש בטענתם הושם על כך שהתובעים לא רכשו ביטוח עבור ניזקי תכולה ולא על כך שהצביעה לא בוצעה על ידי מי מטעמם.

מעדות התובעת עלה כי כאשר נכנסה לדירה הופתעה מנוכחותו של סולם במקום ומכך שבמקרר היה פריט שהיה שייך ככל שנראה לאותו אדם שביצע את הצביעה.

לפיכך, בהיתחשב בטענות התובעת ובהתאם לשיטת האומדנה אני מעמיד את סכום הנזק על סך כולל של 1,500 ₪ אותו על הנתבעים לשלם לתובעים אשר לסכום עלות ביטול השיקים: כאמור לעיל, התובעים בחרו שלא לאפשר לנתבעים לתקן את הטעון תיקון ולהמשיך להתגורר בדירה.

...

מנגד, שוכנעתי מעדות התובעים כי הם או מי מטעמם לא נכנס לדירה כדי לבצע בה עבודות צביעה.

סוף דבר, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעים ישלמו לתובעים את החזר דמי השכירות בסך של 1,650 ₪, נזק לרכוש בסך של 1,500 ₪ והוצאות חשמל בסך של 143 ₪.

עוד לטענתם, לאחר חתימת הסכם המכר ומסירת החזקה בדירה למשיבים, התגלעו מחלוקות בין המשיבים למבקש ביחס למיטלטלין, אביזרים ופריטים שהוציא המבקש מהדירה, וכי בעטיין של מחלוקות אלו החל המבקש בהפרות חוזרות ונישנות של הסכם המכר.

לאחר מסירת החזקה בדירה הפרו המשיבים את ההסכם בטענה שהמבקש החליט לפרק והעלים מהדירה פריטים שסוכם שיישארו בה. בהתכתבות בין ב"כ המשיבים לב"כ המבקש הודו המשיבים שהם עודם חייבים למבקש כספים, ולטענתם מאחר והמבקש החליט לפרק את הפריטים המוסכמים מהדירה הם מסכימים לשלם, אבל לא את המחיר שסוכם, אלא מחיר אחר, לאחר שלטענתם המבקש גרם להם לנזקים.

" על דיני העכבון חלות שתי מערכות דינים: האחת, הנה ההסדר הכללי המצוי בסעיף 11 לחוק המיטלטלין, הקובע באופן כללי את דרך הפעלת הזכות, מהותה והיקפה, ואשר אינו מהוה מקור להיווצרותה; והשניה מצויה בהוראות ספציפיות בחוקים שונים המקנות לנושים זכויות עכבון ייחודיות, כדוגמת סעיף 31 לחוק המכר, סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974, סעיף 12 לחוק השליחות, תשכ"ה-1965, סעיף 8(ג) לחוק הנאמנות, תשל"ט-1979, וסעיף 19 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970, הקובעים מתי קמה הזכות לעכב נכסים במקרים ספציפיים, ומהוות מקור שבדין לזכות העכבון (ע"א 79/89 סולל בונה בע"מ נ' אחים גולדשטיין חברה לשיכון ופיתוח בע"מ (בפרוק), פ"ד מו(3) 58 (1992); ע"א 6492/00 שלדות מפעלי מתכת בע"מ נ' מאזן אמין שחיבר, פ"ד נו(5), 925 ,עמ' 931-932; מ' דויטש קניין (כרך ב', תשנ"ט), 204; נ' זלצמן עכבון (הוצאת רמות), 36 (להלן: "זלצמן")).

...

עוד טען, כי מעדות המבקש עולה שהמבקש שולט בעברית באופן מוגבל; כי סוכם על מחיר מסוים ובסופו של דבר נרשם בהסכם המכר סכום אחר; וכי יש לבחון התנהלות עורכת הדין שייצגה את הצדדים בעסקה, ויש להתיר למבקש להתגונן לשם בירור כלל הטענות.

המבקש הפנה בעניין זה להודעת דוא"ל שצורפה לתשובתו לתגובת התובעים לבקשת הרשות להתגונן, בה כתב ב"כ המשיבים כי מרשו אינו מתכחש לפריטים שנותרו בדירה ומוכן לשלם עבורם, אך לא את הסכום שסוכם מלכתחילה לאור הנזקים שנגרמו למשיבים כתוצאה מפירוק פריטים שונים מהדירה ללא הסכמה ובניגוד לסיכום בין הצדדים.

נוכח כל האמור לעיל, בקשת הרשות להתגונן נדחית.

ביום 3.1.19 בשעה 3.00 פרצה שריפה במטבח הדירה כתוצאה מכשל חשמלי בקופסת חיבורי החשמל שמוקמה מאחורי המקרר, שחוברה באופן רעוע עם צנרת לא תקנית, ובנס הצליחו בני הבית להמלט למרפסת הדירה עד לחילוצם במנוף ע"י כיבוי אש. התובעים איבדו את רוב תכולת הדירה בשריפה שכילתה את הרכוש, הריהוט, מזכרות בעלות ערך ריגשי רב. הפריטים הבודדים שלא נשרפו דבק בהם ריח עשן ויצאו מכלל שימוש.

לשאלתך אני לא הוצאתי, אני לא חשמלאי ולא מוסמך לעשות זאת" (עמ' 15 לפרוטוקול).

הנזקים התובעים עותרים בסע' 24 לכתב התביעה לנזקים: נזק לתכולה - 154,628 ₪ עלות חוו"ד מהנדס חשמל - 2,925 ₪ עלות שמאי נזקים - 4,095 ₪ עלות מגורים לחודש - 3,270 ₪ העדרות מהעבודה התובעת 1 - 2,430 ₪ הוצאות שונות וקניית אוכל - 5,000 ₪ טפול בהרטבת לילה של הילד - 1,470 ₪ תיווך לדירה חלופית - 3,000 ₪ עגמת נפש - 20,000 ₪ פיצוי בגין פריצה לדירה והפרת חוזה - 10,000 ₪ סה"כ - 206,818 ₪ אדון בנזקים אלה (עלויות המומחים יילקחו בחשבון בפסיקת הוצאות ההליך).

לכן אבחן את הנזק שניגרם אם בכלל לתובעים בשל הפרה זו. בנסיבות כאשר מדובר בפנוי מיידי של הדירה לאור השריפה, לא ראיתי כי כניסתו של הנתבע 1 לדירה גרמה לתובעים לנזק כלשהוא, דבר אשר לא הוכח אלא נטען באופן סתמי לפצוי בסך של 10,000 ₪.

...

פיצוי זה הוא תמיד בשיקול דעתו של ביהמ"ש. לאחר ששקלתי את מלוא הנסיבות אני סבור כי מגיע לתובעים פיצוי בגין ראש נזק זה ואני מעמידו ע"ס של 10,000 ₪.

לכן עתירה זו נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן זה שלסילוק סופי ומוחלט של התביעה ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובעים את הסך של 105,207 ₪ וכן הוצאות המשפט בגין עלויות המומחים בסך של 9,360 ₪ וכן החזר אגרה כפי ששולמה וכן שכ"ט עו"ד בסך של 16,000 ₪ ומע"מ. הסכומים שפסקתי ישולמו בתוך 30 יום.