הפרת הסכם גירושין - תביעה לפיצויים

לפניי תובענה כספית לפצוי בגין הפרת הסכם גירושין על סך 818,000 ₪.

...

התביעה הוגשה ביום 30.5.23 – דהיינו שלא בתקופת ההתיישנות ודינה להידחות מטעם זה. התובע טען בסיכומים כי התביעה לא התיישנה הן מפני שתקופת ההתיישנות במקרקעין שאינם מוסדרים הינה 15 שנים ולחלופין מפני שהתיישנות על פסק דין הינה 25 שנים ראו: פרוט' עמ' 32 ש' 18-20.

התנהלות זו של התובע, יש בה "ריח של מחילה וויתור" ראו: תמ"ש 44674-03-17 ל. נ' מ. (המנוח) (17.11.2018) על הגשת תביעה כספית בגין הפרת ההסכם, ודין התביעה להידחות גם מטעמי השיהוי בהגשתה.

דין התביעה להידחות לגופה כידוע, "טענות הצדדים הן המשרטטות את גבולות המחלוקת" ראו: בע"מ9391/17 פלונית נ' פלוני (31.1.2018) ו"יריעת המחלוקת בהליך המשפטי נקבעת במסגרת כתבי הטענות של הצדדים" ראו: ת"א (מחוזי ת"א) 15333-02-18 שטיחי שמשון בע"מ נ' מגרפתא (14.11.2022).

בסופו של דבר היה עיכוב בחברה ורק בשנת 2020/2021 הם רשמו בטאבו ואז היה אפשר לעבוד.

סיכומו של דבר – התובע לא הוכיח את עתירתו לסעד הכספי וניתן היה לעצור למעשה כאן.

על יסוד כל אלה אני דוחה את התביעה.

במקרה שלפניי לא מתקיימים טעמים מיוחדים אשר מובילים למסקנה כי אין מקום לחייב בהוצאות ולכן יש לדון בשיעור ההוצאות.

;XXX אף על פי כן, הצדדים היו נשואים זו לזה, והתגוררו יחדיו, משך כעשרים ושלוש שנים עד לשנת 2006 , עת החלו להתגורר בחדרים נפרדים (סעיף 4 לתביעת האיש וסעיף 24 לכתב 18 ההגנה), ומשך כעשרים וחמש שנים עד שהגיש האיש תביעת גירושין, בחודש מרץ לשנת (נספח 1 לתביעת האיש); החל ממועד זה (ממנו למעשה עותר האיש לחייב את האשה לפצותו בגין סרבנותה לקבל את גטה), ניתנו החלטות שונות בבד"ר, שיש בהן ללמד על עיכוב האשה המחייבת את XXX את סידור הגט (נספחים 11-12 לתביעת האיש), ובפרט החלטת בד"ר מיום האשה לקבל את גטה (נספח 3 לתביעה; וסעיף 37 לכתב ההגנה); האיש עזב את דירת לבסוף, הצדדים כרתו הסכם גירושין, אשר 3 ;(XXX הצדדים בשלהי שנת 2009 (תסקיר מיום אושר בידי בד"ר בשנת 2019 , ניתן פסק דין לגירושין והגט סודר (נספח 13 , סעיף 9 לתביעה).

שיש לראותה כסרבנית גט החל מחודש מרץ שיעור הפצוי הראוי משמצאנו, כי האשה עוולה כלפי האיש ופעלה בחוסר תום לב - עת סירבה לקבל את גיטה החל מחודש מרץ 2009 , משך כעשר שנים, עד סידור הגט בשנת 2019 (ואף הפרה חובה חקוקה, היא חיובה להתגרש) - יש לבחון מה הוא הפצוי הראוי אותו יש להעניק לאיש, אשר טען לנזקים לא ממוניים כמפורט בראשית הדברים.

...

כפי שיובהר להלן - תוך הבאה בחשבון של השיקולים האמורים - סבורני, כי יש לפסוק את סכום הפיצוי על הצד הנמוך.

לאמור יש אף להוסיף את מצבה הרפואי הרעוע של האישה, אשר החלימה ממחלת הסרטן, אך לאחר הטיפולים שנדרשו להחלמתה, לוקה כיום במחלת עצבים בעטיה סובלת מכאבים קשים בכל גופה, ומוגבלת בתפקודיה היומיומיים (סיכום יחד עם האמור סבורני, כי אין לייחס משקל ממשי להיתר 10 .

בנסיבות אלו סבורני, שיש 23 .

₪ לחייב את האישה בהוצאות האיש בסך 30,000 25 אשר על כן תביעת האישה בתמ"ש 62881-06-21 נדחית; ואילו תביעת האיש בתמ"ש 50420-02-20 26 ₪ מתקבלת בחלקה.

סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 קובע כדלקמן: "הופר חוזה, זכאי הנתבע לתבוע את אכיפתו או לבטל את החוזה וזכאי הוא לפיצויים בנוסף על אחת התרופות האמורות או במקומן והכל לפי הוראת חוק זה". בע"א 401/66 מרום נ' מרום, פד"י כא(1) 673 (1967) נפסק כי בית המשפט האזרחי אינו מוסמך לידון בתביעה לפצוי בגין הפרת הסכם גירושין בו התחייב הבעל לתת גט לאישתו, מאחר שתביעה מהסוג הזה מסורה לסמכותו הבלעדית של בית הדין.

...

דיון והכרעה טענה מקדמית – סילוק על הסף אקדים תחילה ואדרש לטענת הנתבע, לפיה דין התובענה להידחות על הסף מן הטעם, כי הסעד שהתבקש בתובענה זהה לסעד לו עתרה התובעת בבית הדין במסגרת תביעת הגירושין שהוגשה על ידה.

אומדן הנזק לאחר שהגעתי לכלל מסקנה, כי התנהגות הנתבע וסירובו במשך כ-21 חודשים לתת גט לאשתו הינם בגדר עוולה המזכה את התובעת לפיצוי, יש לקבוע את גובה הפיצוי.

סוף דבר אשר על כן, אני קובעת כדלקמן: הנתבע ישלם לידי התובעת כפיצוי נזיקי סך של 63,000 ₪.

הנתבע ישלם לידי התובעת הוצאות משפט בסך של 18,000 ₪.

ביום י"ג בתמוז התשע"ט (16.7.2019) הגיש האיש לבית הדין הרבני "תביעה לביטול הסכם גירושין ופסיקת פצויי הפרה, לחילופין תביעה לאכיפת הסכם גירושין ופסיקת פיצויים נזיקיים". האיש טען בתביעתו שהאשה הפרה את ההסכם כאשר הגישה תביעות לבית המשפט השלום והמחוזי.

...

אי־ודאות זו בנוגע לסעיפים משמעותיים בהסכם (על פי פרשנות בית הדין האזורי המקובלת עלינו כדלהלן), שתעורר מן הסתם את המחלוקת בין הצדדים, מותירה את בית הדין ב'תמונת הסכסוך' בין הצדדים גם לאחר אישור ההסכם.

והראיה, שבאשר לטענה ותביעה עתידית של האישה הסתפק האיש במה שנכתב בהסכם, שלא תהיה כל טענה או תביעה מצד אחד למשנהו, ובאשר לתביעה של הבת, נכתב – ככל הנראה לדרישת האיש – שאם הבת תגיש תביעה נגדו האישה תחויב לפצותו והודגש שהבת לא תתבע את אביה "בכל עניין שהתרחש עד מועד חתימת הסכם זה". מכאן נדחית טענה נוספת של האישה, שבית הדין פירש את ההסכם על פי כוונת הצדדים ולא על פי תוכנו.

אם היה בית הדין נעתר לבקשת האיש ומבטל את ההסכם, סביר שערעורה של האישה, המבוסס על הטענות הנ"ל, לא היה בא לעולם.

החלטות והוראות לאור כל האמור בית הדין מחליט: ביצוע פסק הדין מושא הערעור יעוכב עד החלטה אחרת של בית הדין.

התובעת טוענת כי היא זכאית לתבוע פיצויים שנשאה בגין התשלומים הישירים ששילמה בגפה, במקום הנתבע, ולהשיב את המצב לקדמותו ולקיים את ההיתחייבות המקורית, היינו העברת זכויותיו של הנתבע לתובעת כאילו לא קרתה כלל ההפרה מצדו.

תכליתו של הסכם הגירושין והעברת הדירה לתובעת היתה, כלשונו של סעיף 3.1 להסכם "לטובת הילדים ורווחתם כך שהילדים יוכלו להשאר בביתם וימנע מהם עגמת נפש ו/או ויכוחים ו/או מעברים ו/או בעיות אישיות בשל הגירושין המאסר ואיזון המשאבים אל מול החובות גידול הילדים, אחזקת הבית, חובות המשכנתא וההוצאות המשפטיות של האב במשפטו זה על ידי האם, עגמת הנפש האישית והכלכלית של האם והשלכות הנובעות מאלה". הערכת השווי של הדירה במסגרת הסכם הגירושין היתה 1,200,000 ₪ בעוד שהתביעה האזרחית היתה בסכום של 1,500,000 ₪.

...

התובעת מבקשת כי בית המשפט יחייב את הנתבע להשיב לה סכום זה. לחילופין מבקשת התובעת כי הנתבע ישלם לה, רטרואקטיבית, מזונות ילידיהם של הצדדים, עליהם ויתרה במסגרת הסכם הגירושין.

בנוסף מבקשת היא כי הנתבע ישלם לה סכום של 45,000 ₪ בגין שכר טרחת עורך הדין שערך את הסכם הפשרה בינה ובין נפגעת העבירה.

רק לאחר שנדחה ערעורו של הנתבע לבית המשפט העליון והוא החל לרצות את עונש המאסר שלו, התגרשו הצדדים.

לאור האמור לעיל מצאתי כי יש לקבל את התביעה ולחייב את הנתבע בתשלום של 250,000 ₪ לתובעת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.