דא עקא, שהסכם זה בוטל על ידי הצדדים, והסכם בעלי המניות - אשר בא במקומו של הסכם זה - לא היתייחס מפורשות לדמי הפיתוח, והסתפק בקביעה בסעיף 2(ב) כי טל וחי מתחייבים "להעמיד לרשות החברה את כל סכומי ההוצאות הכרוכים, במישרין או בעקיפין, ברכישת יתרת מיגרש 503 ובכלל זה, מס רכישה, מס שבח מקרקעין (אם ידרש), דמי הסכמה, דמי הוון, דמי העברת שמאי, דמי ביול וכל תשלום, הוצאה או סכום אחר כלשונו שידרשו לצורך השלמתה המלאה של רכישת זכויות החכירה המהוונות ביתרת מיגרש 503" (נספח 2 למוצגי טל וחי).
מסקנה זו מתחזקת לאור העובדה, כי ברנובסקי עמדה בתוקף על כך שטל וחי יקיימו את היתחייבותם לרכוש את המיגרש ואף עמדה לבטל את ההסכם משסברה כי המיגרש לא נרכש במועד (נספחים 48-50 למוצגי ברנובסקי), על כן אין זה סביר, כי זמן קצר אחר כך שילמה מרצונה סכום גבוה, החל לטענתה על טל וחי, מבלי שתבוא טענה כלשהיא בשל הפרה של ההסכם, כביכול.
יש להעיר, כי ברנובסקי טענה, כי בשל אי קידום הפרויקט על ידי טל וחי, בוטלו הסכמי הפיתוח עם מנהל מקרקעי ישראל, והסכסוך עם שותפי לב קנדה נוצר בעקבות זאת; לשיטתה, מסקנה זו עולה מכך שהטענה, כי העידר המימון הוביל לקיפאון הפרויקט לא הועלתה טרם ביטול הסכמי הפיתוח.
...
ברנובסקי טוענת, כי טל וחי גרמו לה נזקים של כ - 24 מיליון שקלים, מאחר ולא שלמו את חובם לחכ"א שבסופו של דבר נגבה מלב קנדה בהליך הכינוס ומכיון שמנעו את מכירת מגרשי לב קנדה שלא בהליך כינוס, מכירה שהייתה מניבה רווח גבוה.
דין התביעה נגד צ'רנוי להידחות.
סיכום
סוף דבר, דין תביעתה של ברנובסקי להידחות, ותביעתם של טל וחי מתקבלת בחלקה.
