דיון נוסף היתקיים ביום 02.02.14 אשר במסגרתו העידו ד"ר גבריאל תמיר, מומחה לכירורגיה פלאסטית מטעם התביעה (להלן: "ד"ר תמיר"), וד"ר דוד קרויטרו (להלן: "ד"ר קרויטרו") אשר טיפל בתובעת לאחר טיפולו של הנתבע, בשיטה של הזרקת סטרואידים וחומצות ילורניות.
כמוכן חקירתו נמשכה לדיון ביום 02.06.14 ובדיון זה אף העיד מומחה ההגנה ד"ר ערן בר מאיר (להלן "ד"ר בר מאיר") ובסוף פרשת ההגנה סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.
שאלת החבות
טענות הצדדים
ב"כ התובעת המלומד טען כי בעניינינו יש מקום לתחולתו של סע' 41 לפקודת הנזיקין התשכ"ח- 1968 (להלן "החוק"), המהפך את נטל הראיה לאי קיומה של ההפרה על כתפיו של הנתבע.
הלכה פסוקה היא כי מתקיימת החובה להזהר בין הנותן טפול רפואי לבין המטופל (ראו עפ 180/61 דר' ברוך אלפרט נ' היועץ המשפטי לממשלה, טז 1416), בלא צורך להדרש לשאלה האם הטיפול הנו רפואי כמשמעו הפשוטה, או שהמדובר בטיפול אסטטי גרידא, חובת הזהירות נוצרת הן מכוח החוזה שבין הצדדים, והן מכוח עצם קבלת המטפל על עצמו לתת את הטיפול.
לאחר ששמעתי את עדות התובעת אשר הייתה קוהרנטית ומהימנה בעיניי, אני סבור כי ניתן לתלות את הטעויות הנ"ל בהעדר תיקשורת מיטבית בין התובעת למומחה, וזאת בהיתחשב בכך כי השפה העברית איננה שפת האם של התובעת וסביר להניח כי עובדה זו היא שגרמה לאי ההבנות בין השניים (ראו עמ' 8 ש' 5-8).
הייתי רק אצל הרופאה והיא אמרה שזה לא מפריע, אבל לי זה הפריע.
...
סבורני כי מאחר והתובעת סבלה מנימי דם בולטים וכתמי עור אף בטרם פנתה לקבלת הטיפול אצל הנתבע (ראו עמ'7 ש' 10-19) ומשכך נאלצה בלאו הכי למרוח על פניה משחות לטשטוש הכתמים, אינני סבור כי ניתן להשית את כל ההוצאות על כתפיו של הנתבע, לאור האמור אני פוסק סך גלובאלי בשיעור 10,000 ₪ עבור תוספת התכשירים להם תידרש התובעת בגין הצלקות.
ומן הכלל אל הפרט, משלקחתי בחשבון את גילה של התובעת, את התרשמותי הישירה מהפגמים שהותירו בפנייה הטיפול הרשלני של הנתבע, אני סבור כי יש להעמיד את ראש הנזק על סך של 80,000 ₪.
סוף דבר
לא אוכל לסיים פסק דיני זה בלי לציין כי יש לראות בחומרה את התופעה שבה אנשים רוכשים מכשירי טיפול הנושאים בפוטנציאל נזיקי, וללא הכשרה מספיקה פותחים לעצמם מכון טיפולים וחושפים את המטופלים לאותם הנזקים בלא שיהיה למטופל או למטפל הידע הנדרש לכך.
