סעיף 6.7.1 להסכם קבע כי במקרה של איחור מצד המוכרת, היא הנתבעת, שאינו נכלל במסגרת הסייגים שפוטרים אותה מאחריות בגין האיחור, המוכרת תחויב בתשלום פיצויים בהתאם למפורט בסעיף 5א לחוק המכר , שזו לשונו: "(א) לא העמיד המוכר את הדירה לרשות הקונה לאחר שחלפו שישים ימים מתום המועד הקבוע לכך בחוזה המכר (בסעיף זה – המועד החוזי), זכאי הקונה לפיצויים, בלא הוכחת נזק, בסכום כמפורט להלן, בעבור כל חודש או חלק ממנו מהמועד החוזי ועד להעמדת הדירה לרשותו, או לפיצויים בסכום שהוסכם עליו בחוזה המכר בשל איחור במסירת הדירה, לפי הגבוה:
העובדה שהנתבעת קיבלה את התשלומים, והמשיכה בפעולותיה מול התובעת עד למסירה בפועל, ללא כל הודעה על ביטול או נקיטת סנקציות, מלמדת ולו על דרך ההיתנהגות, כי הנתבעת ויתרה על טענותיה בנוגע לעיכוב בתשלומים, ככל והיו כאלו "מאז החתימה על ההסכם לא קבלתי מעולם כמייצג של ד"ר סריקוב כל הודעה שמאחרים בתשלום ובהתאם לכך גם מסירת החזקה תידחה... פעם ראשונה ששמעתי ממך טענה על איחור בתשלומים הייתה במכתב שלך אלי מיום 18.01.19. כחודשים אחרי המכתב שאני כתבתי לך" (ע' 9 ש' 34-35; ע' 10 ש' 18-20).
מסקנת הדברים המתבקשת היא כי גם מהתנהגותה של הנתבעת, ניתן ללמוד שאף מבחינתה טרם הבשיל המועד למסירת הנכס, כך גם אף ביחס למועד התשלום האחרון או לקיומה של הפרת יסודית של ההסכם וכי לא היו טענות על איחורים בתשלום (ראו גם: ע' 8 ש' 21, 31-36; ע' 9 ש' 1-7).
אמנם, המשפט המקובל מיתנגד להעברת זכות במהלך ניהול הליכים משפטיים, אך הוא מתיר המחאת זכות חוזית אם החוזה טרם הופר (ראו: ד"מ (חיפה) 9448/00 בדארנה סמיר - יוסף סאלח כיואן (11.07.02) והאסמכתאות שם).
...
סוף דבר
משאחרה הנתבעת למסור את הנכס, קמה זכאות התובעת לפיצוי מוסכם בגין האיחור במסירה ובנוסף קמה זכאותה להשבת רכיב ההצמדה וריבית על התשלום האחרון.
הנתבעת לא הוכיחה שהיא זכאית לפטור מתשלום הפיצוי המוסכם ולא סתרה את שיעור הפיצוי המוסכם ועל כן דין התביעה להתקבל.
הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין האיחור במסירה כמוסכם בין הצדדים וכמפורט לעיל בסך של 437,877.5 ₪ ומע"מ.
בנוסף, תשיב הנתבעת את הסכום שקיבלה בגין ריבית והצמדה על התשלום האחרון ובסך של 38,671 ₪.
