הפרת הסכם אירוח קבוצות בבית הארחה

אלו הדרכים הנטענות שבהן התובעת ניפחה חשבונות: הצדדים לחוזה הסכימו כי ההיתחשבנות ביניהם תיעשה על בסיס הנתונים המופעים במערכת ה"אופטימה", מערכת ממוחשבת לניהול בתי מלון ובתי הארחה, אולם בפועל הנתבעת 1 שילמה לתובעת על בסיס דרישות שיצאו תחת ידי התובעת ולא על פי מערכת ה"אופטימה", דבר שבדיעבד הסתבר כי נוצל לרעה על ידי התובעת (פס' 59); כאשר סעדו אורחים שדרשו מנות בכשרות מיוחדת – שהתשלום לתובעת בגינן על-פי החוזה גבוה יותר מהתשלום למנות בכשרות רגילה – התובעת חייבה את הנתבעת 1 בגין מנות בכשרות מיוחדת עבור כל האורחים באותה ארוחה; התובעת חייבה את הנתבעת 1 בגין סועדים שעל-פי המוסכם בחוזים, לא היה מקום לחייב בגינם (מדריכים וראשי קבוצות); התובעת חייבה את הנתבעת 1 במחירים לתיירים אשר גבוהים מהמוסכם; התובעת חייבה את הנתבעת 1 בתוספת מע"מ; התובעת חייבה את הנתבעת 1 בגין "אקסטרות" שהיא לכאורה סיפקה לחדרים שונים במיתחם.

סיגל חן (הנתבעת 3), שהייתה מנהלת המיתחם מטעם הנתבעת 1 בתקופה מסוימת וחתמה על החוזה הראשון מטעם הנתבעת 1 מול התובעת, הצהירה: "כשהיו מתארחות במלון קבוצות שדרשו כשרות מחמירה (גלאט כשר) ולאור ההחמרה שנדרשה בהכנת המטבח והכשרתו, לא ניתן היה להפריד את הכלים ולהשתמש בכלים שלא עברו הכשרה מיוחדת, ולכן המטבח כולו הוכשר והמנות שהוצאו היו כולן מנות בכשרות מחמירה כנדרש" (פס' 22).

בין היתנהלות מפרה של הנתבעת 1 באמצעות הנתבע 2, אף אם היתנהלות זו לא היתה תמת לב, לבין התקיימותו של "מקרה חריג" שבהם השמוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה (סעיף 6(א)(1)(א) לחוק החברות), רב המרחק (על כך שיש להפעיל את סמכות בית המשפט להרים את מסך ההיתאגדות במשׂורה ובאופן זהיר, ראו רע"א 996/17 חברת טקסס השקעות בע"מ נ' אינגדג, פס' 4 (31.8.2017).

...

סיכום הנני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת סך של 267,325 ₪ בניכוי סכומים כדלקמן: 28,875 ₪ בגין חיובי יתר עבור תיירים משלושת המוצאים המוזלים (ניגריה, מזרח אסיה, מזרח אירופה) בתקופת החוזה הראשון; 4,934 ₪ בגין חיובי יתר במע"מ ובחיוב תיירים בתוספת בסופי שבוע בתקופת החוזה השני; 2,960 ₪ בגין חיובי יתר בגין כשרות מיוחדת; 13,217 ₪ בגין חיוב יתר בגין סועדי OTH בתקופת החוזה הראשון; 12,257 ₪ בגין חיוב יתר בגין סועדי OTH בתקופת החוזה השני; 13,685 ₪ בגין חיוב יתר בענין "אקסטרות" 1,474 ₪ בגין אירוע פרטי; 45,000 ₪ בגין דמי שכירות/שימוש; 22,451 ₪ בגין ארנונה 22,000 ₪ בגין חיובי מים י"א 55,000 ₪ בגין חשמל סך הניכויים: 221,853 ₪.

הנני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעת שכר טרחת עורך דין בסך של 5500 ש"ח. לא היתה הצדקה לתבוע את הנתבע 2 באופן אישי.

תביעה אישית נגד הנתבע 2 בסך 500,000 ₪ נדחתה בפסק דין זה. בהתחשב בכך שהייצוג של הנתבעת 1 והנתבעת 2 היה משותף, הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבע 2 שכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ₪.

על פי ניסוח זה, לשון הסכם השכירות אומנם מתייחסת להפעלת האתר כבית אבות, אך לא רק ככזה, והשמוש על פי הוראת סעיף 4 להסכם כולל גם "מלונאות/אירוח", שהם חלק מהגדרת המונח "בית אבות". אם כן, בצדק טען המושב, שההסכם מתייחס להפעלת האתר כבית מלון, עובדה שעולה גם מהיתנהגות הצדדים לאחר חתימת ההסכם, שבאה לידי ביטוי בנספחים לו. כאמור, להסכם התווספו שלושה נספחים שעניינם "תוספות ושינויים להסכם שכירות בלתי מוגנת מיום 15.5.02" (נ/1, נספח ב').

זאת, במסגרת ההסכם היסודי שאיפשר את שתי האפשרויות וקרא לשתיהן "בית אבות". על כן, טענת דור לדור, כאילו הצדדים "התקשרו בהתקשרות ארוכת טווח, המשנה את המצב הקיים (שבו היה במקום בית הארחה), על מנת להפעיל במקום פרויקט של דייר מוגן (בית אבות)" (סעיף 3 לסיכומיה) אין לה על מה לעמוד.

כפי שראינו, האפשרות להפעיל את בית המלון נילקחה בחשבון וצוינה מפורשות בהסכם וגם בנספחים לו. האם המושב התחייב לשנות את התב"ע והפר חובתו זו? בעוד שלטענת דור לדור, המושב התחייב בסעיף 2.3 להסכם לשנות את התכנית החלה על הקרקע, כך שיתאפשר שימוש בקרקע לצרכי דיור מוגן, המושב סבר שלא נטל על עצמו כל התחייבות באשר למתכונת שינוי התב"ע. נבדוק אפוא מה אומר ההסכם.

אשר לצד השני של המשוואה, דור לדור בעצמה ציינה שמדובר ב"פרויקט רווחי אפשרי (דיור מוגן)" (סעיף 61 לסיכומיה. ההדגשה שלי- מ' ר'). "אפשרי" ולא "וודאי". לא ברור מדוע היא מביעה פליאה על כך שקבוצת ימ"א בחרה שלא להמשיך עם פרויקט הדיור המוגן שיש בו אפשרות רווח, הדורשת השקעות נרחבות בתחום שבו אין למר סממה נסיון, ושמר סממה העדיף לחתום מאוחר יותר על הסכם שכירות להפעלת מלון, תחום שהיה לו בו ניסיון.

...

אני קובע, שאכן נפתח תיק הוצאה לפועל, והבנק החל בהליכי מימוש השיעבוד על מקרקעי המושב, לגביית חובה של דור לדור.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה העיקרית.

אני מקבל את התביעה שכנגד, ועל הנתבעים שכנגד, דור לדור נהריה (94) בע"מ ומאיר חזן ת.ז. 59699579, לשלם לתובע שכנגד, שבי ציון מושב שיתופי אגודה חקלאית שיתופית בע"מ, סך של 2,946,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה שכנגד (23.10.14) ועד מועד התשלום בפועל, וכן אגרות התביעה שכנגד, ועוד הוצאות משפט שישומו לפי תקנה 513 לפי בקשה שתוגש עד יום 10.8.16, ועוד שכ"ט עו"ד לפי תקנה 513 בסך 117,000 ₪.

העד, מר כהן: שהוא השכיר את הוילה בשכירות משנית לצד ג' והפעיל את הוילה לאירוח קבוצות מדי שבוע ומדי סוף שבוע והתחילו להגיע תלונות מהשכנים.

התובעת ואף אביה של התובעת פנו לשוכר בעיניין הפרה זו ואף במכתבה של התובעת מיום 10.3.2020 (נספח ד' בתצהיר השוכר) הודיעה לשוכר על בטול הסכם השכירות ודרשה ממנו לפנות את המושכר מאחר והפר את התחייבותו להשתמש בוילה למגורים בלבד ומסר את הוילה לשימוש מסחרי ולטובת הארחה בתמורה לתשלומים כספיים.

מעיון בתכתובת שבין אביה של התובעת והשוכר עולה כי אכן ביום 15.3.2020 נענה השוכר לדרישתה של התובעת וכותב: "שבוע טוב אגיע היום למשרד לסיום היתקשרות על פי הוראתכם. אינני רואה לנכון להמשיך לגור במושכר גם אם אני רוצה מאוד לצערי יש שכן שלא מוכן לתת מנוחה לכל דייר שיגור לידו. הבית נקי ומסודר כמו שקיבלנו. ברגע שנסיים ההיתקשרות ונקבל השיקים והפקדון תוכלו לקבל המפתח." עונה האב, אהרון כהן: "אתה מחויב להסכם ושיהיה לך ברור שאנחנו לא מתרגשים מההצגות שלך. תמצא שוכר שיחליף אותך. התכונית שלך להשכיר את הוילה על בסיס יומי לא הצלחה לך תרצה תוכל לדבר ולא להסתתר ולכתוב סיפורי". כאשר עונה השוכר: "אני יתקשר עוד מעט שאתפנה ונדבר" עונה לו האב: "אין צורך לדבר. אתה צריך לכבד את החוזה ולא להפר את החוזה ואתה תמשיך לגור בבית מבלי להפר את ההסכם אין שום אופציה אחרת למשא או מתן אחרי שחתמתה על הסכם השכרות". (השגיאות במקור – ו.ש.).

האם הוכח כי השוכר, שלא התגורר במושכר, המשיך להחזיק במושכר באמצעות השכרתה לאחרים לצורך אירוח? למרות טענות בזמן אמת על שפע של ראיות ועדים הביאה התובעת לבית המשפט רק שני עדים.

...

בתמיכה לטענת הליקויים במושכר הובאה עדות של אביחי דרחי ואם בכך לא די, הרי עדותו של עד התביעה, לוי עזריה, דווקא תמכה בטענת השוכר בדבר ליקויים במושכר ובכך שהמושכר היה כנראה נטוש מזה מספר חודשים: "זה היה זול יחסית. אז החלטנו שניסע, לא נתאכזב...הגענו למקום והזדעזענו. יש לי תמונות איך שהמקום נראה שם." (עמ' 25 בפרוטוקול שורות 14-16).

לטענת המבקש יש להורות לישרוטל להשיב את דמי הביטול שנגבו ביתר ל"כלל לקוחותיה של רשת ישרוטל אשר במהלך 7 (שבע) השנים האחרונות ביטלו עסקה לרכישת שירותי הארחה, נסיעה, חופש ובילוי בה התקשרו בנוגע לאחד מבתי המלון של המשיבות, ושילמו קנס הגבוה מהקבוע בתקנות ביטול עסקה" (סעיף 209 לבקשת האישור).

השאלות המשותפות לחברי הקבוצות: האם הפרה ישרוטל את החוזה שבינה ובין אורחיה בכך שגבתה סכומים בגין "החופש לתרום" בשיטת opt-out, או בכך שהפרה את הוראות תקנות שירותי תיירות (בתי מלון), התשע"ג-2013 לעניין הצגת מחירים ופירסום מטעה? האם אופן הצגת המחירים ללא רכיב המע"מ על גבי מסכי הטלויזיה בחדרי האירוח או על גבי תעודות אישור הזמנת מוצרים ושירותים עולה לכדי הפרה של תקנות 18(ה) ו-19 לתקנות שירותי תיירות (בתי מלון), התשע"ג-2013? מהו גובה הנזק הממוני והלא ממוני שניגרם לחברי הקבוצה כתוצאה מהתנהלות ישרוטל כאמור בהחלטה זאת? האם ישרוטל עשתה עושר ולא במשפט בגין הפרת החוזה שהפרה כתוצאה מפרשת "החופש לתרום"? מהו גובה הסכום שעל ישרוטל להשיב לחברי הקבוצה בגין גביית יתר של דמי ביטול? עילות התביעה המשותפות לחברי הקבוצה: הפרת חוזה; עשיית עושר ולא במשפט; הפרת החובות החקוקות בסעיפים 18(ה) ו-19 לתקנות שירותי תיירות, סעיף 14 לחוק הגנת הצרכן ותקנה 2(3) לתקנות ביטול עסקה.

...

סוף דבר כפי שציינתי לעיל, בקשת האישור מתקבלת בחלקה: הקבוצות בשמן תנוהל התובענה כייצוגית: לקוחות ישרוטל אשר התארחו במלונות ישרוטל בתקופה של שבע שנים עובר להגשת בקשת האישור ועד למועד אישור התובענה כייצוגית, ובמהלך שהותם נכלל בחשבונם חיוב בגין "החופש לתרום" מבלי שניתנה מראש הסכמתם המפורשת לכלול חיוב זה בחשבונם.

בהתאם לסעיף 25(א) לחוק תובענות ייצוגיות אני מורה לצדדים לפרסם על חשבון המשיבה הודעות בדבר החלטת אישור התובענה כייצוגית.

בשים לב להערותיי בפסקאות 63-65 להחלטה דנא, אני מורה לישרוטל לשלם בשלב זה שכ"ט לב"כ הקבוצה, כאמור בסעיף 23(ג) לחוק תובענות ייצוגיות בסכום מתון של 15,000 ₪.

המשיבה 1 היא חברה הולנדית המהוה חלק מקבוצת "פרייסליין גרופ" אשר מחזיקה ומפעילה את אתר האנטרנט Booking.com, שנטען כי הוא האתר המוביל בעולם להזמנות מקומות לינה ואירוח באנטרנט.

כמו כן כי המשיבות הפרו את הוראות סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973 (להלן: "חוק החוזים").

גם התשלום בגין שירותי הארחה שנרכשו משולם על ידי הגולש למלונות המשיבה 2, ולא למשיבה 1.

נוסף לאמור, בנוסח ההודעה יבוצע השינויים הבאים: לעניין עיון בהסדר הפשרה, תוסר האפשרות בדבר עיון בהסדר הפשרה במזכירות בית המשפט ותתווסף הפניה לאתר אינטרנט מונגש הפתוח לכלל הציבור אשר יאפשר עיון נגיש ונוח בנוסח המלא של הסדר הפשרה המוצע וכן אפשרות הורדה של עותק מהסכם הפשרה המוצע.

...

המשיבה 2 הגישה תשובה מטעמה לבקשת האישור במסגרתה טענה כי דין בקשת האישור להידחות.

לאחר שעיינתי בבקשה, הרי שלא מצאתי טעם לדחות על הסף את הסדר הפשרה.

כמו כן, לאור האמור, אני מורה לצדדים לפעול בהתאם להוראות סעיפים 18(ג) ו-25 לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 (להלן: "החוק") כמו גם בהתאם לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע 2010 כדלהלן: באי כוח הצדדים יפרסמו בתוך 20 יום מודעה בנוסח שצורף לבקשה לאישור הסדר פשרה.