הפרת הוראות חוקת העבודה כלפי עובדים במוסדות ההסתדרות

המשיבה הכחישה על יסוד האמור את תחולת תקנון שירות עובדי הוראה, וטוענת כי המבקשת לא השכילה להרים את הנטל להפנות להליכי המשמעת שחלים על הצדדים ושאותם הפרה, לטענתה, המשיבה.

ככל שהמסקנה היא שאכן חלות הוראות חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות, על הליכי משמעת של עובדת הוראה במשיבה, כפי שטענה המשיבה, שעל פיהן המעסיקים שעליהם החוקר פועלים בעינייני משמעת על פי הנהוג אצלם – הרי שהמשיבה גילתה, לפחות בעיניין שהזכירה בתגובתה מיום 23.6.23, כי בירור משמעתי כנגד עובד הוראה נעשה לכאורה על פי דרישת "הרגולטור", קרי – משרד החינוך, דבר שלא נעשה בעיניינה של המבקשת.

...

הנימוקים להחלטה שלא להמשיך את תפקידה של המבקשת כסגנית מנהל בשנת הנסיון הראשונה פורטו כך: "לצורך קבלת הכרעה לגבי נסיבות האירוע, קרי: האם אכן מעשייך במסגרת האירוע עולים כדי פגיעה בפרטיות (במובן המשמעתי של הדברים – שבנו ועיינו במידע המצוי בידינו בעניין זה כמתואר בסעיף 6, וכמו כן עיינו באופן יסודי ומדוקדק בטענותייך באשר לנסיבות האירוע, הן במסגרת תטענותייך במכתב והן בתגובה (להלן: "גרסתך לאירוע"), ומצאנו כי קיימים פערים וסתירות בין גרסתך לאירוע כפי שתואר על ידך במכתב ובין גרסתך בתגובה, שיפורטו להלן: תיאורך את האירוע במכתב 1: "...לפני תקופה קצרה נתוודעתי, על דרך המקרה בלבד, לפרסומים מכפישים .. פרסומים כאלו אשר יש בהם כדי לבקוע בקיעים בטוהר מידותיי... שפורסמו בקבוצת ווטס אפ בה חברת 3 רכזות ביה"ס...". לצורך שלמות התמונה העובדתית יוער כי כשם שאני נתוודעתי לפרסומים אלו כך נתוודעו גורמים רבים אחרים ולאחר שחברי הקבוצה כאמור הותיר את חשבון הקבוצה פתוח במחשבי בית הספר המשמשים את כלל המורים חוברי ההנהלה".

דין בקשה זו להידחות, שכן הבקשה כוללת טיעון לפגם בשל אי שיתופו של משרד החינוך בהליך.

בקשה זו נדחית, שכן אינה צריכה להכרעה בבקשה.

ככל שהמסקנה היא שאכן חלות הוראות חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות, על הליכי משמעת של עובדת הוראה במשיבה, כפי שטענה המשיבה, שעל פיהן המעסיקים שעליהם החוקר פועלים בענייני משמעת על פי הנהוג אצלם – הרי שהמשיבה גילתה, לפחות בעניין שהזכירה בתגובתה מיום 23.6.23, כי בירור משמעתי כנגד עובד הוראה נעשה לכאורה על פי דרישת "הרגולטור", קרי – משרד החינוך, דבר שלא נעשה בעניינה של המבקשת.

בית הדין האיזורי לעבודה ירושלים סע"ש 52983-12-22 13 אוקטובר 2023 לפני: כב' השופט **** גולדברג נציג ציבור (עובדים) מר מנחם פסטרנק נציג ציבור (מעסיקים) מר דוד זהבי התובעת דרחי שולמית ע"י ב"כ: עו"ד אסתי עוקב הנתבעות 1. עריית חולון ע"י ב"כ: עו"ד סיון קליין 2. חב' מוסדות חנוך ותרבות בחולון מיס' הסוה"י לא"י בע" ע"י ב"כ: עו"ד רוית שחמון פסק דין

לטענת התובעת, לא שולמו לה מלוא פצויי הפיטורים שהגיעו לה. כן טוענת התובעת שהועסקה תחילה במשרה מלאה אך בשנת 1991 הופחת הקף משרתה ל-84% באופן חד צדדי, ובשנת 1999 ניתנה לה הבטחה ששעור משרתה יועלה ל-100%, אך הבטחה זו הופרה.

לטענת התובעת, על העסקתה חלה חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, מכוחה היה על הנתבעות לשלם לה תוספת וותק.

התובעת טוענת שאי תשלום תוספות הותק, גמול ההשתלמות, מענק יובל, מזכה אותה בהפרשי שכר ובהפרשי הפרשות לפנסיה על אותם הפרשים, כי היא זכאית לפצוי בגין נזק לא ממוני עקב הפלייתה האסורה בהתאם להוראות חוק שויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988, ולפיצויי פיטורים.

כבר בשנת 2004 אישרה הועדה לגמול הישתלמות בהישתתפות הסתדרות הפקידים, את תשלום הגמול על ידי הנתבעת 2, ואישור דומה ניתן בשנת 2015 לעניין ה"גמול המיוחד".

...

הנתבעת 1 טוענת בבקשתה שהתובעת הועסקה על ידי הנתבעת 2, כי אין בידי הנתבעת 1 נתונים כלשהם מעבר למספר תלושים שאותרו במערכת השכר לשנת 1995, כי אף התובעת מאשרת בכתב התביעה שהועסקה על ידי הנתבעת 2 החל משנת 1996, וכי דין התביעה נגד הנתבעת 1 להידחות על הסף מטעמי התיישנות, שיהוי, היעדר עילה, חוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים.

התובעת טוענת כי יש לדחות את הבקשה שכן סילוקה של תביעה על הסף הוא צעד חמור ואף אם קיים סיכוי קלוש לתביעה, עדיפה הכרעה שמבוססת על בירור עובדתי.

אכן, בין הנתבעת 2 לבין התובעת מחלוקת לגבי חבותה של הנתבעת 2 בפיצויי פיטורים גם בגין תקופת ההעסקה שקדמה ל-10/96, אך בירור שאלה זו אינו מצדיק המשך ההליך נגד הנתבעת 1, וניתן יהיה לזמן מטעמה כל עד רלוונטי לבירורה של מחלוקת זו. התוצאה תביעת התובעת נגד הנתבעת 1 נדחית על הסף בשל התיישנות, ומכל מקום דינה להימחק בהיעדר עילה.

התובעת תשלם לנתבעת 1 הוצאות ההליך בסך 2,500 ₪.

עוד טוען התובע כי הנתבעים היתעלמו באופן מכוון מאחד הסעדים המרכזיים שבקש התובע בתובענה, הנוגע לפעולתם בסתירה לחוק ההנמקות שבאה ליידי ביטוי בהעדר כל היתייחסות של הנתבעים לפניותיו של התובע - "מלמדת גם היא – לצד הגשת הבקשה חסרת תום הלב לסילוק התובענה על הסף ללא כתב הגנה וללא כל בקשה נוספת להארכת המועד להגשת כתב הגנה כמפורט לעיל – על המשך אותה מגמה אסורה בהתנהלות הנתבעים כלפי התובע." (סעיף 7 לתגובת התובע לבקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף).

נפסק כי: "הכלל בבתי הדין הנו, כי דחייה על הסף תעשה רק כאשר בית הדין משוכנע שגם אם תצלח דרכו של התובע והוא יוכיח את כלל טענותיו אשר הוא טוען בכתב התביעה, הרי שלא יהיה בכך כדי להועיל לו ... בבתי הדין לעבודה מחיקה על הסף אינה יכולה ואינה צריכה לשמש דרך המלך, ויש להכריע במחלוקת לגופו של עניין" (בר"ע 1204/01 קרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות - דבורה מקובסקי, [פורסם בנבו] עבודה ארצי כרך לג(43) 28).

בהקשר זה נזכיר מושכלות יסוד לפיה תכליתו של מוסד ההתיישנות היא "לתחום גבולות של זמן להגשת תובענות תוך יצירת איזון בין אינטרס הנתבע הפוטנציאלי לאנטרס התובע הפוטנציאלי ושמירה על עניינו של הציבור" (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים - הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נז(5) 433 (2003), וליצור שיווי משקל "בין פתיחת שערי בית המשפט בפני תובע לממש את זכותו המהותית, לבין הצורך החברתי לברר תביעות תוך זמן סביר ולהציב מחסום בפני תביעות שחלף זמנן" (ע"ע 393/05 זוהיר טהה - מקיאס בע"מ, מיום 10.1.05).

להשלמת הפרטים נציין, כי זכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות בעלת אופי חוקתי, תוך שהדבר מחייב "הצרה, ולא הרחבה, של המחסום הדיוני בגין היתיישנות, המונע הכרעה בתביעה לגופה" (ע"א 9413/03 אלנקוה - הועדה המקומית לתיכנון ובנייה ירושלים, מיום 22.6.08).

מן הכלל אל הפרט כאמור, התובע העלה מספר טענות כנגד טענת ההתיישנות ובין היתר, העלה טיעון המתבסס על סעיף 8 לחוק ההתיישנות, הקובע חריג של "היתיישנות שלא מדעת", על פיו טען התובע כי לא ידע ולא יכול היה לדעת כי הנתבעת 1 מפירה את הוראות ס' 108 ט' לחוק הגימלאות בעיניינו וכי ההסבר שניתן לו על ידי הנתבעת 1 היה מוטעה ולמצער בלתי שלם, וכי למעשה הוא יכול היה להמשיך להיות מבוטח בפנסיה תקציבית גם במהלך שרותו בשב"ס בהתאם להוראות ס' 108 ח(5) לחוק הגימלאות.

...

לאור המחלוקות הקיימות בתיק, אנו סבורים, כי יש לאפשר לצדדים קיום הליך משפטי לגופו של עניין במסגרתו יתבררו, בין היתר, זכאות התובע להיות מבוטח במסלול של פנסיה תקציבית וכן יתר טענות התובע בנוגע לאי החלת חוק ההתיישנות על עניינו, שכן בשלב מקדמי זה לא ניתן לשלול לחלוטין את טענות התובע לתחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות על עניינו.

בסיכומו של דבר, אנו סבורים כי יש ליתן לתובע את יומו בבית הדין ואת המשכו של ההליך המשפטי כאשר בסיומו, לאחר קיום דיון הוכחות בתיק, יהיה בידי בית הדין את הכלים לבחון את זכאותו של התובע להיות מבוטח במסלול של פנסיה תקציבית, וכאשר במסגרת פסק הדין הסופי תוכרע גם שאלת ההתיישנות.

סוף דבר: בקשת הנתבעים לדחיית התביעה על הסף - נדחית.

"מבצע החיסונים" שהיה בשיאו בחודש פברואר 2021 לא "הגביר" את מידת מסוכנותה של התובעת לילדים, איתם אף עבדה במשך 10 חודשים קודם לכן מבלי שנתבקשה לדיווח אודות מצבה הבריאותי, בודאי בהיתחשב בעובדה שבאותה תקופה טרם חיסנו ילדים ואף בהיתחשב בכך שהמועצה לא הפניתה דרישה מקבילה אל צוותי ההוראה שהועסקו ע"י משרד החינוך ואלו יכלו להכנס אל מוסדות החינוך אף אם אינם מחוסנים (ר' ס' 16 לסיכומי התובעת).

מבלי להתייחס לעובדה שהתובעת לא תבעה פיצוי קונקריטי על הפרת זכויותיה הקבועות בחוקי היסוד, הרי שאף לו היינו מגיעים למסקנה כי עצם דרישת המידע ע"י המועצה פגעה בזכויותיה החוקתיות של התובעת, לרבות זכותה לפרטיות, אזי ספק אם ניתן היה לפסוק לתובעת פיצוי בגין כך. כאן נכנסים אנו לתחום המשפטי שנודע כ"עוולות חוקתיות", קרי הגנה על זכויות אדם באמצעות פסיקת פיצוי כספי על הפרתן.

וכך קבע בעיניין בית המשפט העליון: "כיום הפסיקה מבחינה בין הכלל המחייב רשות מינהלית לנהוג בדרך מסוימת, לבין התוצאה הנובעת מהפרת הכלל. התוצאה הנובעת מהפרת הכלל תלויה בנסיבות המקרה: מהות הכלל שהופר; הנזק שניגרם כתוצאה מהפרת הכלל והנזק שייגרם כתוצאה מביטול ההחלטה המינהלית; השאלה מי תוקף את ההחלטה המינהלית, באיזה מועד ובאיזו דרך; ועוד. זוהי, על רגל אחת, תורת הבטלות היחסית. תורה זאת מבקשת לשקלל את הגורמים הנוגעים לעניין, כדי להגיע לתוצאה שיש בה איזון ראוי של גורמים אלה. לעתים התוצאה היא שההחלטה המינהלית בטלה מעיקרה; לעתים ההחלטה תהא בטלה רק כלפי אדם מסוים, בהליכים מסוימים, ולא תהא בטלה כלפי אנשים אחרים; לעתים ההחלטה תהא ניתנת לביטול ממועד מסוים; לעתים היא תעמוד בתוקפה על-אף הפגם שנפל בה; ועוד, לפי נסיבות העניין..." (ר' בג"ץ 3081/95 ‎ד"ר ג'ובראן רומיאו‎ ‎נ' המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית בישראל‏, פ''ד נ(2) 177) אכן אין להקל ראש בעוצמת הפגם שנפל בהחלטת המועצה, אשר כאמור, במועד בו התקבלה לא היה בנמצא מקור חוקי שאפשר למעסיק לידרוש מעובד להציג אישור על התחסנות כנגד נגיף הקורונה או תוצאות בדיקה שלילית בתדירות מסוימת, על אף שהדבר עשוי היה לגלם פגיעה בזכויות מסוימות של העובד.

...

באיזון שיקולים אלה, סברנו כי אין מקום להורות על ביטול החלטת המועצה במועד בו ניתנה, אלא יש ליתן לה תוקף על אף הפגם שנפל בה. כפועל יוצא, אנו דוחים את תביעתה של התובעת לתשלום השכר שנמנע ממנה בתקופת היעדרותה מן העבודה.

דין התביעה בעניין זה, להידחות.

סוף דבר על יסוד האמור, התביעה נדחית במלואה.

כך גם קבע בית הדין הארצי באופן ספציפי, בנוגע להפעלת כוח מעסיק לפטר עובד בעילה של מעילה באמון או מעילה בתפקיד, בהתאם לחוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות, שעל הוראותיה נסמכת הנתבעת בסיכומיה: "כבכל מעשה פיטורים, על המעביד לנהוג בתום לב ותוך השענות על תשתית ראייתית ראויה...ברור, שאם לא יעשה כן המעביד, עלול הדבר ליגרור אחריו סעדים כנגדו בבית הדין לעבודה...בדבר תוקפם של הפיטורים והתוצאות המשפטיות של היתנהגותו הבלתי ראויה של המעביד. כמו כן, נדגיש כי בנסיבות אלה ניתן יהיה להעביר אל המעביד את נטל ההוכחה בדבר תקפם של הפיטורים." (ע"ע 300114/98 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – קופת חולים כללית, מתאריך 08/09/1999).

לסיכום, העובדה כי הנתון בדבר מקור התלונה לא עמד בפני הגורם שערך את השימוע, מהוה הפרת חובת תום לבה של המעסיקה כלפי התובע: בין אם הפרה של אגף הבטחון בנתבעת, אשר מסיבותיו בחר שלא לגלות מידע רלבאנטי כבד משקל להנהלת החברה עובר לפיטורי התובע, ובין אם הפרה של גב' קציר לרנר עצמה, אשר בחרה לעצום עיניים אל מול טענותיו הברורות של התובע בדבר מקור התלונה, וניהלה את השימוע על רקע תשתית ראייתית משובשת.

...

כאמור, מדובר במעסיקה גדולה במיוחד, אשר מעסיקה אלפי עובדים ומרכזת כוח, ומקובלת עלינו טענת התובע כי התנהלותה אינה מתיישבת עם המצופה מארגון גדול כדוגמתה, שבו גם קיים ארגון עובדים והסכמים קיבוציים.

לאור כל האמור לעיל, אנו מעמידים את הפיצוי בעד נזק לא ממוני, על סך של 130,000 ₪.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת כך שאנו קובעים כי התובע פוטר שלא כדין, בחוסר תום לב ובחוסר הגינות, ללא עילה, ומחייבים את הנתבעת לשלם לתובע, תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, את הסכומים הבאים: · סך של 25,413 ₪ בגין פיצוי בעד נזק ממוני, אשר יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 15/11/2020 ועד ליום התשלום המלא בפועל.