הפרת הוראה חוקית ותקיפה על רקע מחאה בבית כנסת

העובדות בתמצית על רקע משבר נגיף הקורונה, הוציא תחת ידיו מנכ"ל משרד הבריאות את צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה), תש"ף-2020 (להלן – הצוו), וזאת ביום 2.2.2020.

על רקע כל זאת, ביום 19.3.2020, היתקיימה בירושלים סמוך לכנסת ולקריית הממשלה בגבעת רם הפגנה שאורגנה באמצעות הרשתות החברתיות, שהמשתתפים בה ביקשו למחות על מכלול העניינים שהוזכרו לעיל.

מבקש 1, תושב ירושלים (הגם שבהודעתו רשום שהוא תושב כרמיאל – ר' המסומן 21), הישתתף בהפגנה, נעצר ונחקר בחשד להישתתפות בהתקהלות אסורה, היתנהגות העלולה להפר את שלום הציבור, תקיפת שוטר, הפרת הוראה חוקית והעלבת עובד ציבור.

טענות המשיבה טוענת המשיבה כך: יש לדחות את הערר על הסף, בהעדר סמכות לבית משפט זה (אלא לבג"ץ) לידון בטענות הנוגעות לתוקפן, חוקיותן וחוקיותן של התקנות; המישטרה פעלה באופן סביר כדי לאזן בין מתן אפשרות לממש את חופש הביטוי והמחאה מחד, לבין הצורך לשמור על בריאות הציבור, בהיתחשב במצב החרום הקשה שבו נתונה המדינה, מאידך, ולכן תוצאת פעילותה מדתית; העוררים פעלו בנגוד להוראת קצין המישטרה שהכריז על ההפגנה כהתקהלות בלתי חוקית והורה להם להתפזר, תוך שהתפרעו ולא מילאו את הוראות השוטרים.

...

שלישית, ולגופן של טענות – לאחר שעיינתי בתיק החקירה וצפיתי בסרטונים, ניתן לומר כי קצין המשטרה שהיה במקום, אכן הורה על פיזור ההתקהלות לאחר שציין בכריזה, כי ההתקהלות אינה חוקית, וניתן לשמוע זאת בבירור.

אינני מקבל טענה זאת.

סוף דבר.

רקע ויריעת המחלוקת נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפת שוטר, הפרעה לשוטר וסרוב להוראת פיזור היתקהלות (עבירה על תקנה 2(ב) לתקנות שעת חרום (אכיפת צו בריאות העם (נגיף קורונה החדש)((בידוד בית והוראות שונות)(התש"ף-2020)) (להלן: התקנות).

ואלו עובדות האישום: ביום 31.3.20 פעלו כוחות מישטרה במספר בתי כנסת ברמת בית שמש, על מנת לאכוף את צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש)(בידוד בית והוראות שונות)(הוראת שעה), התש"ף-2020 (להלן: הצוו).

בסמוך לשעה 10:00 הישתתף הנאשם בהתקהלות ליד בית כנסת ברחוב יהודה הנשיא, בה נטלו חלק עוד עשרות אנשים, אשר מחו נגד פעילות השוטרים.

ראשית אומר, כי הדרך הנאותה לתקיפה של הוראת חוק או תקנה אינה הליך פלילי לאחר הפרתה, אלא במקרים חריגים, אשר ההליך שלפני אינו נימנה עליהם.

ר' רע"פ 4398/99 הראל (10.8.2000): "מן הראוי שבית-המשפט יעדיף את הדרך הרגילה של תקיפה ישירה, שנקבעה במפורש בחוק, על פני הדרך של תקיפה עקיפה. ואין זה רק משום שזאת היא כוונת המחוקק, אלא גם משום שבדרך-כלל יש יתרונות לתקיפה ישירה של החלטה מינהלית על פני תקיפה עקיפה של ההחלטה" משכך, ככל שסבר הנאשם כי השוטרים פועלים שלא בסמכות, הדרך להשיג על כך אינה בהפרעה והתנגדות אלימה.

...

דין הטענה להידחות.

מכיוון שאין מחלוקת שבאירועים מושא האישום נכחו במקום יותר מעשרה אנשים (מה גם שהדבר עולה בבירור מהראיות) הרי שהמסקנה המתבקשת היא כי הוראות הצו הופרו.

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את העדים השונים והתרשמתי מהם באופן ישיר, אני מעדיף ללא כל היסוס את עדויות השוטרים על פני עדות הנאשם, וקובע כי הוכח ברמה הנדרשת כי הנאשם ירק על השוטרת שחר סלומונוב ופגע בה, הפריע לשוטרים למלא את תפקידם והשתתף בהתקהלות למרות ששוטר הורה לו לעזוב את המקום.

רקע הנאשם הורשע לאחר שמיעת עדויות בעבירות של תקיפת שוטר, הפרעה לשוטר וסרוב להוראת פיזור היתקהלות (עבירה על תקנה 2(ב) לתקנות שעת חרום (אכיפת צו בריאות העם (נגיף קורונה החדש)((בידוד בית והוראות שונות)(התש"ף-2020)) (להלן: התקנות).

וכך נקבע בהכרעת הדין: ביום 31.3.20, במהלך תקופת הסגר שהוטל בשל התפרצות נגיף הקורונה, פעלו כוחות מישטרה במספר בתי כנסת ברמת בית שמש, על מנת לאכוף את התקנות וחקיקת החרום שהיו בתוקף אותה העת.

בנוסף טען הסנגור, כי זכויות של הנאשם נפגעו והוא הושפל והותקף על ידי השוטרים, אשר ניסו לעטות עליו מסכה בלא סמכות, הכניסו אותו בכח לניידת המישטרה וביצעו עליו חפוש לא חוקי.

הנאשם ואחרים ביקשו למחות על פעילות השוטרים, והנאשם בחר לבטא את המחאה בכך שהטיח בשוטרים קללות קשות, ובכלל זה כינה אותם "נאצים" ואת השוטרות כינה "שיקסע" ו"נביילע", התסיס את המתקהלים שהיו במקום ועודד אותם שלא לציית להוראות השוטרים, ועל כן נעצר.

לחובתו שש הרשעות קודמות, שכולן ממין העניין: בשנת 2010 הורשע הנאשם בהפרעה לשוטר, הישתתפות בהתפרעות והפרת הוראה חוקית ונדון לארבעה חודשי מאסר על תנאי.

...

לסיכום פרק זה אומר, כי מתחם העונש ההולם את מעשיו של הנאשם נע בין מאסר של מספר חודשים, שניתן לשאת בו בעבודות שירות ועד עשרה חודשי מאסר.

בבית הכנסת פרצה מהומה על רקע מחאת מתפללי בית הכנסת על הגעתו של הרב ברלנד למקום וסירובם לאפשר לו להתפלל שם. המתלונן היה בין המתפללים המוחים.

ביחס לעבירת התקיפה ביקשה לקבוע מיתחם עונש הולם שבין שישה לשנים- עשר חודשי מאסר בפועל, וביחס להפרת ההוראה החוקית ביקשה לקבוע מיתחם עונש הולם שבין מאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שירות לבין שמונה- עשר חודשי מאסר בפועל.

מיתחם העונש ההולם הגם שהעבירות שביצע הנאשם שונות זו מזו מבחינת הערכים המוגנים וקיים פער זמנים בן מספר שבועות ביניהן, הפרת ההוראה החוקית קשורה בקשר ישיר לעבירת האלימות, שכן הנאשם היה נתון בתנאים מגבילים אותם הפר עקב ביצוע עבירות האלימות ובמסגרת חקירת עבירה זו. לפיכך אתייחס אל שתי העבירות כאל ארוע אחד לצורך קביעת מיתחם העונש ההולם.

...

אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: חמישה חודשי מאסר בעבודות שירות.

תוך שבית המשפט רשם לפניו: "את האמור בתגובה המקדמית מטעם המשיבים, כי אין מדובר במדיניות גורפת, ואף לא בסטייה מהנחיית היועץ המשפטי לממשלה, אלא ביישומה "על רקע מכלול נסיבות מורכב ונפיץ, במיקומים רגישים ובעיתות של הפרות סדר קשות..." (סעיף 7 לתגובת המשיבים).

" וכפי שצוין בעיניין דיאב: "מקורו של האיסור על הנפת דגל אש"ף הוא בשנת 1986, אז הוכרז האירגון לשיחרור פלסטין כארגון טירור על ידי שר הבטחון, מכוח חלק ז' לתקנות ההגנה (שעת-חרום), 1945 (שעמדה בשעתו בתוקף). היות שהכרזה זו מעולם לא בוטלה, הנפת דגל אש"ף בפומבי עלולה לעלות לכדי עבירה פלילית. יחד עם זאת, בעקבות הסכמים מדיניים שנערכו לאורך השנים בין מדינת ישראל לבין אש"ף והרשות הפלסטינאית, המבטאים הכרה הדדית בין שני הצדדים, היועץ המשפטי לממשלה הנחה כי אין להעמיד אדם לדין פלילי אך בשל הנפת דגל אש"ף (ניסיון לתקוף הנחייה זו נדחה בבית משפט זה במסגרת בג"ץ 5883/93 יהלום, חבר כנסת נ' המפקח הכללי, משטרת ישראל רב ניצב פלד (26.5.1994)).

במכתב נוסף מיום 1.10.2014, אשר נשלח במענה לפנייה מטעם יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת דאז, חברת הכנסת מירי רגב, עמד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (פלילי) על כך ש"[]ההנחיה לגורמי האכיפה הנה כי בכל מקרה בו מתעורר חשד ממשי לפיו הנפת הדגל מהוה עבירה של הזדהות עם ארגון טירור או גילוי אהדה אליו, או כאשר ישנו חשש ברמת היסתברות גבוהה שהנפת הדגל תוביל להפרה חמורה של שלום הציבור – בנסיבות אלה על המישטרה לפעול להסרת הדגל בהתאם לסמכויות הכלליות של המישטרה ובהתאם להוראות סעיף 82 לפקודת המישטרה".

כאמור לעיל, הסעד הראשון המבוקש בעתירה דנן הוא כי המפכ"ל "יורה לשוטרי משטרת ישראל להמנע מלקיחת דגלי פלסטין מידי מפגינים ומהחרמתם במסגרת ארוע מחאה". דינו של הסעד האמור להדחות על הסף מחמת היותו כוללני, רחב וגורף (בג"ץ 1901/94 לנדאו נ' עריית ירושלים, פ"ד מח(4) 403, 411 (1994) ורבים זולתו).

...

כאמור לעיל, הסעד הראשון המבוקש בעתירה דנן הוא כי המפכ"ל "יורה לשוטרי משטרת ישראל להימנע מלקיחת דגלי פלסטין מידי מפגינים ומהחרמתם במסגרת אירוע מחאה". דינו של הסעד האמור להידחות על הסף מחמת היותו כוללני, רחב וגורף (בג"ץ 1901/94 לנדאו נ' עיריית ירושלים, פ"ד מח(4) 403, 411 (1994) ורבים זולתו).

ואולם, העתירה במתכונתה, ובפרט בשים לב לסעדים שהתבקשו בה דינה להידחות על הסף.

העתירה נדחית בזאת בלי צו להוצאות.