תנאי ראשוני לביסוס עילה חוזית, דורש הוכחה כי הייתה הצעה או הבטחה מסוימת דיה, וכי הדברים אותם השמיע המבטיח והרושם שאותו יצר בלבו של אדם סביר ששמע הבטחה זו, הניבו מסקנה בדבר גמירות דעת לבוא בברית הנישואין (ראה, למשל, ע"א 647/89 שיפברג נ' אבטליון, פד"י מו(2) 169).
כן ציין הנתבע באותו מיסמך, כי בתום תקופת השכירות המשותפת עם הגב' גלינה, "אתחיל לתכנן את העתיד המשותף ביני לבין בתו שרה, ובכלל זאת, מגורים משותפים ותכנון נישואין. על כן, אני מתחייב שבתאריך 31.12.12 להביא טבעת אירוסין ובכך להבטיח לשנינו את הזמן האמור וכל המשתמע מכך. שני הצדדים מתחייבים לשמור אמונים אחד לשנייה ולהיפך. הפרת אמון מכל צד תוביל לתביעה משפטית על סך 1,000,000 ₪, וככל ראות עיני הצד השני הנבגד" (שם, שם).
...
על כן, סבורני כי ישנה הצדקה לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע.
אחר שנתתי דעתי לכל אלה גם יחד, ובה בעת, נתתי אל ליבי את טיבו של ההליך, מורכבותו וזהות הצדדים, כמו גם את כל אשר פורט לעיל, סבורני כי האיזון הכולל בין הרכיבים השונים, מניב מסקנה כי יש לחייב התובעת בהפקדת ערובה מתונה יחסית בסך 15,000 ₪ במזומן בקופת ביהמ"ש, וזאת לא יאוחר מיום 10.12.18.
ייאמר כי לצורך קביעת סכום הערובה, התחשבתי לקולא בצורך שלא לחסום בפני התובעת את זכות הגישה לערכאות, הגם שסבורני כי היקף ההוצאות שאפשר כי ייפסקו בהליך דנא, לטובת מי מבין הצדדים, גבוהות מכך.
