הפרת הבטחת נישואין והשבת כספים חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה)

בנוגע לעיסקאות הגב-אל-גב מוסיף המנהל המיוחד וטוען, כי כל מטרתן היתה לנפח ולעוות את הדוחות הכספיים של חפציבה השקעות; וכי המדובר בהתחייבות חוזית הנוגדת את תקנת הציבור ודינה בטלות כאמור בסעיפים 30 ו-31 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים).

משהליך זה לא בוצע, רשאית חפציבה השקעות לבטל את העסקה ולתבוע פיצויים מהבנק בשל הנזק שניגרם לה, מכוח סעיף 256(ג) לחוק המורה כי "חברה רשאית לבטל פעולה שעשה נושא משרה בשם החברה כלפי אדם אחר או לתבוע מאותו אדם את הפיצויים המגיעים לה מנושא המשרה, אף בלא ביטול הפעולה, אם אותו אדם ידע על הפרת חובת האמונים של נושא המשרה, וידע או היה עליו לדעת על העידר אישור לפעולה". במישור אחר, נטען כי עסקת BTB מזרחי היא עסקה בלתי-חוקית שאף סותרת את תקנת הציבור, ומשכך ולפי סעיף 30 לחוק החוזים דינה בטלות.

בהיבט החוזי – נטען כי כל מטרתן של עיסקאות הגב-אל-גב היתה "לייפות" שלא כדין את מאזניה של חפציבה השקעות ולהציג מצג מטעה בנוגע לאיתנותה הכלכלית; ולעמדת המנהל המיוחד מטרה זו אינה חוקית, אינה מוסרית ונוגדת את תקנת הציבור – ומשכך ולפי סעיף 30 לחוק החוזים יש להצהיר על בטלותן של העיסקאות ולהורות על השבה הדדית באופן המפורט לעיל.

כך, מאחר שמרדכי יונה ורעייתו חפציבה היו בעת הרלוואנטית בעלי המניות היחידים בחפציבה השקעות ובחפציבה הנדסה, ובהיותם נשואים ומתגוררים יחד נחשבים השניים כאדם אחד לצורך החזקתם במניות ולרבות הצבעה באספה הכללית (הגדרת "החזקה" בחוק החברות, המפנה להגדרה שבחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968, קובעת בין היתר כי "יראו יחיד ובני משפחתו הגרים עמו, או שפרנסת האחד על האחר, כאדם אחד").

יתר על כן, כאשר חברה מצויה בשליטה מלאה של חברה אם, מטבע הדברים נדרשים נושאי המשרה בחברת הבת לפעול על פי הנחיות שניתנות על ידי חברת האם – ומשכך לא פעם יש קושי לראות בפעולה מסוג זה משום הפרה של חובות נושאי המשרה כלפי חברת הבת.

השופט (כתוארו אז) א' ברק עמד על טיבה של חובת ההשבה עוד ב-ע"א 741/79 כלנית השרון השקעות ובנין (1978) בע"מ נ' הורביץ, פ"ד לה(3) 533, 540 (1981): "מהי איפוא מטרת ההשבה? מטרת ההשבה היא למנוע התעשרות שלא כדין. כל עוד עמד החוזה בתוקפו, החזיק כל צד כדין במה שקבל על-פי החוזה. משבוטל החוזה, שוב אין צידוק לכך, ועל-כן יש להביא להשבה ... בכך נבדלת תרופת ההשבה מתרופת הפצוי. הראשונה באה למנוע התעשרות שלא כדין, והיא מופעלת במקום שתחושת המצפון והיושר (ex aequo et bono) מחייבת השבה, ואילו האחרונה באה לפצות על נזק". הינה כי כן, עם שחרורם של הצדדים לחוזה מחיוביהם, מוטלת על כל צד החובה להשיב נכסים המוחזקים בידו והקשורים לחיובים אלה – שאם לא כן יימצא אותו צד מתעשר שלא כדין (ראו: ע"א 909/16 פרי נ' חינה, פסקה 29 (27.2.2019) וההפניות שם).

בהקשר זה צוין כי במסגרת ההסכם לפתיחת חשבון, במרבית הבנקים בישראל נהוג להוסיף "סעיף סל" – המקנה לבנק זכויות שעבוד, עיכבון וקיזוז בכספי הלקוח בכל חשבונותיו בבנק מכל מין וסוג; ומוסיף השופט עמית וקובע, כי ככלל יש לייחס לנושי הלקוח ידיעה קונסטרוקטיבית בנוגע לקיומה של הוראת מישכון מעין זו: "מכוח סעיף זה, כל יתרה בחשבון ובפקדון כספי המנוהל על ידי הלקוח בבנק משועבדת לטובת הבנק בו הוא מיתנהל לשם הבטחת חובו של הלקוח כלפי הבנק. איני סבור כי יש להטיל חובת רישום של כל חשבון בנק ברשם המשכונות או ברשם החברות, על מנת שלבנק תהא עדיפות על פני כל נושים אחרים של החייב, לרבות נאמן ומפרק. גם אם אין מדובר בסעיף אשר יוצר מישכון במובן הרגיל של המילה, ניתן להניח כי לנושי הממשכן יש ידיעה בפועל או ידיעה מיוחסת (קונסטרוקטיבית) לגביו." (ההדגשה שלי-ע'ב') (שם, פסקה 33).

...

משכון מוסווה משנסתם הגולל על טענת המנהל המיוחד שלפיה יש להורות על ביטול עסקאות הגב-אל-גב ועסקת הנדסה לפי סעיפים 281 ו-256(ג) לחוק החברות; וכן נדחתה הטענה בדבר היותן של עסקאות הגב-אל-גב חוזה פסול; נותר עוד לתת את הדעת לטענה החלופית, שלפיה העסקאות שנערכו עם בנק מזרחי בטלות בהיעדר רישומו של "משכון מוסווה". ייאמר מיד כי גם טענה זו דינה להידחות.

וזאת יש להבהיר: בעניין אי.סי.אם נמנע בית המשפט בסופו של דבר מלהחיל את אותה ידיעה קונסטרוקטיבית של נושי הלקוח בנוגע לזכות המשכון העומדת לבנק.

סוף דבר אם תישמע דעתי, נדחה את טענות המנהל המיוחד שלפיהן עסקאות הגב-אל-גב ועסקת הנדסה ניתנות לביטול לפי סעיפים 281 ו-256(ג) לחוק החברות; וכך גם את הטענות שלפיהן עסקאות הגב-אל-גב בטלות בהיותן חוזה פסול, וכי עסקת BTB מזרחי ועסקת הנדסה בטלות בהיותן מגבשות משכון מוסווה שלא נרשם במרשם החברות.

לטענת אריאלה עופר הפר את הסכם ההלוואה, משהשיב רק חלק מסכום ההלוואה, ויש לחייבו בתשלום יתרת סכום ההלוואה - סך של 150,0000 ש"ח, ובתוספת ריבית והצמדה עד למועד הגשת התביעה, סך של 214,000 ש"ח. עוד מבקשת אריאלה כי בית המשפט יפסוק פיצוי בגין הנזק הלא ממוני שניגרם לה, מכוח הסמכות שבסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, ובנוסף טוענת היא כי עופר ביצע כלפיה עוולה של תרמית לפי סעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

כן נטען כי עופר הודיע לאריאלה שאין בכוונתו להשיב את סכום ההלוואה בשנת 2013, לאחר שנישואיהם עלו על שרטון.

גרסה זו לא ברורה, שכן מצופה היה שאמה של שמרית תשוחח איתה על עניין הקמת העסק טרם רכישתו, ולא הובהר מדוע הדבר לא נעשה, ומכל מקום הדבר סותר את הגרסה שהועלתה בתצהירה של שמרית, אשר הצהירה כי עופר ביקש מאמה הלוואה לשם הקמת עסק עבורה, וכי עופר אף הבטיח לה שיקים עבורה עסק אך עשה שימוש בכספי ההלוואה למטרות אישיות, כשהוא מבטיח שוב ושוב "כי הוא יחזיר את כספי ההלוואה, וכי יקים עסק עבורי, וכי אין לי מה לדאוג" (סעיפים 30-31 לתצהיר שמרית).

עם זאת אציין כי לו היתה מתקבלת גירסתה של אריאלה בדבר מתן סכום כספי לעופר למטרה של רכישת נכס עבור שמרית, מבלי שנקבע תאריך השבה, נוטה אני לדיעה כי עילת התביעה היתה נולדת במועד בו הסתבר לאריאלה לראשונה כי עופר הפר את ההסכם בעל-פה שביניהם, לפיו ייעשה בסכום הכספי שהועבר לידיו שימוש לשם רכישת נכס לשמרית.

...

דיון והכרעה כפי שפירטתי לעיל, לטענתו של הנתבע-עופר יש לדחות את התביעה על הסף, מחמת התיישנות, ולגופה.

בכל הנוגע להודעה לצד שלישי אציין כי מקובלת עלי טענתו (החלופית) של עופר כי לו התביעה היתה מתקבלת, והיה נקבע כי אריאלה נתנה לעופר הלוואה אותה יש להשיב, היה מקום לחייב את שמרית במחצית הסכום.

בעניין זה מקובלת עליי טענת בא-כוחו של עופר בסיכומיו, אשר הפנה לכך שלטענת אריאלה מדובר בסכום כספי שניתן למטרה קונקרטית (ואין מדובר בהלוואה נטענת רגילה אשר לא נקבע בה מועד פירעון, למועד בו נולדת עילת התביעה בהלוואה כאמור ראו: ד"נ 32/84 עיזבון ולטר נתן וויליאמס ז"ל נ' Israel british bank, פ"ד מד(2) 265 (1990); ת"א (מחוזי ירושלים) 18365-02-13 גבאי נ' נתנזון (9.5.2018)).

מכל מקום, כאמור לעיל נוכח המסקנה אליה הגעתי בתביעה לגופה, איני נדרשת לקבוע מסמרות בעניין זה. סיכומם של דברים - מכל הטעמים המפורטים לעיל, התביעה נדחית.

הגם, שנתבעת 1 הפרה את התחייבויותיה החוזיות כלפי התובעים, בהתאם להסכם, וגם בגין כך עליה לפצותם, בהתאם לסעיף 13 לחוק החוזים תרופות בשל הפרת חוזה, תשל"א – 1970 (להלן: "חוק החוזים תרופות").

השאלות הדורשות הכרעה - האם נתבעת 1, או מי מטעמה, הזמינו את מיטל וורד לצלם בארוע החתונה; האם צלום התמונות ומכירתן במהלך הארוע מהוה לשון הרע; האם מי מהנתבעות פגעו בפרטיות התובעים; האם נתבעת 1 הפרה את ההסכם עם התובעים; האם נתבעת 1 התרשלה כלפי התובעים; האם על מי מהנתבעות להשיב את כספי התמורה ממכירת התמונות לתובעים; על שאלות אלה ואחרות אענה במסגרת הדיון.

התובעים דרשו לדעת מי הצלמת, באיזו רשות צילמה, ויצחק הבטיח כי יצור עימה קשר, ושיזמין אותה אליו לפגישה (ראו התימלול ת/2).

...

לאור האמור – דין הבקשה דחייה.

סוף דבר: לאור המקובץ לעיל, הנני פוסקת לטובת התובעים פיצוי כספי בסך של 15,000 ₪.

יוצא אפוא, כי הודעת צד ג' התקבלה בחלקה, הוצאות ושכ"ט עו"ד נלקחו בחשבון, כאמור בפסיקתי לעיל.

2) לחוק החוזים 25 ) תרופה זו אינה עומדת למקבל ההבטחה מקום שזו הופרה (אם בשל הוראת סעיף 4) לאותו חוק).

בנגוד להפרת הסכמים מסחריים, במקרה של הפרת הבטחת נישואין אין הנפגע זוכה לפיצויים המעמידים אותו במצב שהוא היה אילו המפר קיים את החוזה, אלא פוסקים על הנזק הספציפי וכן על הנזק הכללי שניגרם לנפגע בעקבות ההפרה.

אם כן, העילה של הפרת הבטחה נישואין הוכרה כעילה חוזית ולא עילה נזיקית בגין תרמית או מצג שוא, כאשר מכוח העילה החוזית יש לבחון האם כתוצאה מהפרת החוזה נגרמו לצד השני נזקים ממוניים כגון הוצאות שהוציא אחד הצדדים לחוזה וזאת בנגוד לפצויי קיום שהרי לא ניתן לכפות על צד להתחתן או להיות בקשר זוגי עם מי שהוא אינו מעוניין בו. בדומה, ניתן לבחון, האם גם בעניינינו ניתן לחייב בתשלום פיצויים את הצד שהפר את ההבטחה לצד השני וזאת בגין ההפסדים הכספיים שנגמרו לו עקב הסתמכותו על הצד השני וההוצאות שהוציא מכוח הסתמכות זו. לצורך כך, יש לבחון מה היתה טיבה של ההסכמה בין הצדדים בעיניין הבאת ילד משותף לעולם ובענין הליכי הפריה חוץ גופית.

כאשר נישאלה האם יש לצדדים הסכם הלוואה עם ההורים, השיבה: "יש לנו הסכם שכל עוד אני מאושרת עם א' הם יתמכו

...

( לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי אין מניעה לחייב את הנתבע להשתתף בעלות מסוימת של הטיפול האחרון שכן למרות שהורי התובעת מימנו עבור הצדדים את עלות הטיפול האחרון, אין להתעלם מכך כי כספים אלו ניתנו לתובעת לנוכח רצונם המשותף של הצדדים להביא ילד לעולם ותוך הסתמכות על מצגיו של הנתבע לעבור את התהליך הזה יחדיו.

לסיכום, בנסיבות דנן, הגם שהתובעת חשה פגועה ומאוכזבת מהודעתו של הנתבע, איני סבורה כי יש להעניש את הנתבע על התנהלותו וכפועל יוצא אין לפצות את התובעת בגין עוגמת נפש ואכזבתה ממערכת היחסים לאורך השנים שבהם עשו הצדדים ניסיונות משותפים להביא ילד לעולם.

סוף דבר: אשר על כן, מכל הנימוקים שפורטו לעיל – אני מורה כדלקמן: הנתבע ישלם לידי התובעת סך של 22,000 ₪ עבור השתתפותו בעלות הטיפול האחרון בלבד.

התובעת טוענת כי היא זכאית לתבוע פיצויים שנשאה בגין התשלומים הישירים ששילמה בגפה, במקום הנתבע, ולהשיב את המצב לקדמותו ולקיים את ההיתחייבות המקורית, היינו העברת זכויותיו של הנתבע לתובעת כאילו לא קרתה כלל ההפרה מצדו.

לצורך כך היא מפנה לסעיפים 10, 13 ו – 14(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970.

כן מפנה הוא לעדותה של עוה"ד אשר ערכה את הסכם הגירושין, במסגרתה ציינה כי התובעת הייתה מודעת לכך שהיא אמורה לשאת בחוב זה וכי היא נכנסת בנעלי הנתבע בהקשר זה. הנתבע מוסיף וטוען כי גם בזמן ריצוי עונש המאסר הזרים לחשבון התובעת סכומי כסף משמעותיים, הן כתוצאה מנכותו מעבודתו, הן משכורות שהיו מגיעות לו, הן פדיון קרנות הישתלמות ועוד.

יצויין כי בעדותו חזר על טענתו, אשר נזנחה על ידי באת כוחו, כי הסכם הגירושין בין הצדדים היה פקטבי ונועד להציל את הדירה מפני טענות של צדדי ג' וכי התובעת הבטיחה לו כי למרות הגירושין הם נשארים יחד ויתמודדו עם החובות במשותף.

טענתו של הנתבע לפיה סוכם בין הצדדים כי יישארו יחד למרות הסכם הגירושין גם היא אינה מתיישבת עם יתר העדויות ועם ההיגיון, בשים לב לעבירה בה הורשע הנתבע ובשים לב לעובדה כי גם בעבר בגד בתובעת עם נשים אחרות, דבר שגרם למשבר בנישואיהם.

...

התובעת מבקשת כי בית המשפט יחייב את הנתבע להשיב לה סכום זה. לחילופין מבקשת התובעת כי הנתבע ישלם לה, רטרואקטיבית, מזונות ילידיהם של הצדדים, עליהם ויתרה במסגרת הסכם הגירושין.

בנוסף מבקשת היא כי הנתבע ישלם לה סכום של 45,000 ₪ בגין שכר טרחת עורך הדין שערך את הסכם הפשרה בינה ובין נפגעת העבירה.

רק לאחר שנדחה ערעורו של הנתבע לבית המשפט העליון והוא החל לרצות את עונש המאסר שלו, התגרשו הצדדים.

לאור האמור לעיל מצאתי כי יש לקבל את התביעה ולחייב את הנתבע בתשלום של 250,000 ₪ לתובעת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.