הפרת הבטחה לביטול עסקה קניית מוצר על ידי נציג אחר

לאחר שיחה שנערכה בינה לבין נציג הנתבעת, ובה מסרה התובעת, לטענתה, כי עד כה נימנעה מבצוע כל טפול כלשהוא להיתקרחות ממנה היא סובלת בשל החשש כי חומר או טפול מסוים עלול להזיק לבריאותה ולאחר הדברים שהובטחו לה על ידי נציג הנתבעת חתמה התובעת על הזמנה מספר 12819 (להלן: "ההזמנה").

בשלב זה הסבירה הנתבעת לביתה של התובעת כי "המוצר אותו רכשה התובעת הנו מוצר המותאם אישית לתובעת ולא ניתן לבצע ביטול עסקה בגין אותו מוצר" ועל כן לא ניתן לבצע זכוי כספי.

בעוד שע"פ דיני הגנת הצרכן יכול צרכן, בתנאים מסוימים ובמועדים שנקבעו בחוק הגנת הצרכן ובתקנותיו, לבטל עסקה גם אם לא הייתה אי התאמה וגם אם העוסק לא הפר את חיוביו כלפי הצרכן הרי שכאשר עסקינן בבטול עסקה מכוח דיני החוזים ומכוח חוק המכר צריך הצרכן להוכיח קיומה של אי התאמה או של הפרה מצידו של העוסק, הפרה אשר מקנה לו זכות ביטול של אותה עסקה.

לא ניתן לשלול כמובן כי אותה יחידת שיער עשויה להתאים גם לראשם של אחרים אולם טענה זו לא נטענה ע"י התובעת וממילא שתקנה 2 לתקנות מחייבת כי ביטול "יהיה בתנאי שהצרכן יחזירם לעוסק והטובין לא נפגמו ולא נעשה בהם שימוש בידי הצרכן הרוכש". בעניינינו אין חולק כי התובעת עשתה שימוש ביחידת השיער, ולו למספר ימים.

...

התובעת טענה בהודעה כי "בהמלצת רופאת המשפחה אשר בדקה וראתה כי זה מזיק, החלטתי לוותר ולא לנסות בשנית". אתעלם לצורך הדיון מכך כי המסמך הרפואי הינו מהעת הזו, קרי למעלה משנה לאחר שהורכבה יחידת השיער על ראשה של התובעת.

עניין זה לא נבדק באופן מדעי ולא די בתחושותיה של התובעת בעניין זה. סיכומו של דבר, לא הוכחה אי התאמה במשמע מונח זה בדיני המכר ועל כן אין התובעת זכאית לבטל את העסקה.

סיכומו של דבר לנוכח כל האמור אני מורה על דחיית התובענה.

לדבריו ביום 13.317 ביקש לבטל את העסקה בטענה שהמכשיר החדש תקול, מתחמם ואינו נטען כנדרש, ואולם הנתבעת ביקשה כי המכשיר יופקד לתיקון וכי התובע יפקיד בידיה סך של 20 ₪ להבטחת רכישת ביטוח למכשיר, אף שזה מכוסה באחריות היצרן.

לנוכח הצורך לנמק את פסקי הדין של בימ"ש זה בתמציתיות, כמצוות תקנה 15(ב) לתקנות השיפוט בתביעות קטנות, אסתפק בהבהרה כי לשיטת התובע הנתבעת הטעיתה אותו, פעלה בנגוד לחובות הגילוי החלות עליה, הפרה את הוראות הדין לעניין ביטול עסקה ככלל, ולעניין ביטול עסקת רוכלות עם אזרח ותיק בפרט, לעניין חובתה לתקן את המוצר במהלך השנה הראשונה שלאחר מכירתו ולעניין מכירתו של מוצר בעל פגם.

למעשה, עלה מעדות נציג הנתבעת כי במקרה שניכנס המכשיר למעבדה לשם תיקון – לא יוצא המכשיר מהמעבדה טרם תקונו, בין אם במימון היצרן ובין אם במימון הלקוח, ודומני כי מדובר בתנאי שאין ליתן לו יד. לתובע, כלכל לקוח של הנתבעת, זכות הבחירה בין תיקון המוצר על ידי היצרן במקרה של העידר אחריות, לבין תקונו בדרך אחרת, והתניית קבלת המכשיר לתיקון בהפקדת כספים בידי הנתבעת לצורך ביצוע התיקון במהלך השנה הראשונה שלאחר המכירה נוגדת את הוראות הדין.

כן אני 'קובעת כי לא היה מקום לבטל את עסקת הרכישה ביום 13.3.17, משלא היתה כל הצדקה לביטול זה, במוצר לא נפל כל פגם, ושוכנעתי כי נעשה בו שימוש עובר למועד זה על ידי התובע.

...

כן אני 'קובעת כי לא היה מקום לבטל את עסקת הרכישה ביום 13.3.17, משלא היתה כל הצדקה לביטול זה, במוצר לא נפל כל פגם, ושוכנעתי כי נעשה בו שימוש עובר למועד זה על ידי התובע.

אשר לארועי יום 25.6.17 שוכנעתי כי הוצג לתובע מצג מטעה בנוגע לזכותו לעמוד על תיקון המוצר, מבלי שיידרש לשלם לתובעת סכום כלשהו, ואולם לא שוכנעתי כי במכשיר החדש אמנם ארעה תקלה כלשהי.

בהתאמה, אני דוחה את תביעת התובע לביטול העסקה, ואני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 250 ₪ בלבד.

לאחר שהתברר לתובעת ולבתה עלותו המופרזת של הטאבלט פנו השתיים לנתבעת בבקשה לביטול העיסקה, אך הנתבעת סירבה לעשות כן. במהלך השיחה, הבטיח נציג הנתבעת להסיר את שמה ונתוניה של התובעת ממאגר הנתונים של הנתבעת וכי הנתבעת לא תפנה יותר לתובעת.

משפנתה בתה של התובעת בסמוך לאחר ביצוע העיסקה לנתבעת על מנת לבקש ביטול העיסקה, נאמר לה על ידי נציג הנתבעת שהמוצר יצא עם שליח.

בכתב התביעה נטען כי הנתבעת הפרה את תנאי חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (סעיף 3(ב)(9)) בכך שהפעילה השפעה בלתי הוגנת על התובעת אשר גרמה לה להיתקשר בעסקאות האמורות.

לאור האמור לעיל, ובהעדר הקלטת שיחות התובעת עם נציגי הנתבעת, אשר בכוחן היה להוכיח אחרת, אני קובע כי הנתבעת היתקשרה עם התובעת, תוך ניצול מוגבלותה הרפואית-קוגניטיבית ושכנעה אותה להצטרף ל"מועדון חברים" במסגרתו תשלם התובעת תשלום חודשי לנתבעת באמצעות כרטיס האשראי שפרטיו נימסרו לנתבעת על ידי התובעת.

אכן, סעיף 2 לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א-2010 מקנה זכות לצרכן לבטל עיסקה לרכישת טובין בתוך 14 ימים מיום ביצוע העיסקה, אם הטובין לא נפגמו ולא נעשה בהם שימוש על ידי הצרכן.

...

באלה הדברים אני מקבל את התביעה ומורה על ביטול העיסקאות שביצעה הנתבעת עם התובעת.

כמו כן, אני מורה כי הנתבעת תשיב את הכספים שגבתה מהתובעת בסך 6,282 ₪, בכפוף להשבת המוצרים (טאבלט ותליון) לידי נציג הנתבעת.

עוד אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 1,000 ₪ כפיצוי בגין עגמת הנפש והוצאות המשפט.

התובעת העידה כי נציגה מטעם הנתבעת העונה לשם "אלה" אף הבטיחה לה בסמוך לפני חג הפסח כי בנסיבות העניין תבוטל העסקה ומלוא כספה יוחזר לה ואולם לאחר החג לא פנה אליה איש מטעם הנתבעת וכל פניותיה נענו ריקם כאשר הנתבעת היתנערה מהבטחה זו, טענה כי מקורה בטעות והציעה תחת ביטול העסקה כי תבטלה בכפוף לתשלום 25% מעלות העסקה על ידי התובעים.

לעניין פניותיה המרובות של התובעת לנציגי הנתבעת לקבלת מענה ושרות ולביטול העסקה טענה הנתבעת כי השיבה לפניות התובעת, כי פניות התובעת נעשו כולן במהלך חופשת הפסח בה לא עבדו עובדי הנתבעת, וכי אף הציעה לתובעים הצעה סבירה לסיום המחלוקת – קרי ביטול העסקה לפנים משורת הדין ועל אף שאין פגם במוצר ומדובר בהזמנה מיוחדת, כנגד נשיאה ב"פחת" בשיעור של 25% מעלות ההזמנה על ידי התובעים.

" מכח הוראות אלו התקין מחוקק המשנה את תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א-2010 (להלן: התקנות) הקובעות בתקנה 2 כי – "2. צרכן רשאי לבטל הסכם בהתאם לפסקאות (1) עד (7) ובילבד שביטול הסכם לרכישת טובין יהיה בתנאי שהצרכן יחזירם לעוסק והטובין לא נפגמו ולא נעשה בהם שימוש בידי הצרכן הרוכש; החזרת הטובין באריזה המקורית תהווה ראיה מספקת לאי-עשיית שימוש בהם –

" וסעיף 12 שם קובע כי - "12. אין הקונה זכאי להסתמך על אי-התאמת הממכר כאמור בסעיף 11 (להלן – אי-התאמה) אם ידע עליה בעת גמירת החוזה." סעיף 13 מחייב את הרוכש לתת למוכר היזדמנות סבירה לבדוק את המוצר וסעיפים 27-28 קובעים את התרופות הנהוגות להפרת התחייבויות המוכר כדלקמן – "27. הוראות פרק זה באות להוסיף על כל דין אחר בענין התרופות בשל הפרת חוזה.

...

דומני כי משאין חולק כי לקוחות שונים של הנתבעת מזמינים מאת הנתבעת שולחנות מדגם השולחן האמור במידות שהוזמנו על ידי התובעים (ולשיטת הנתבעת עצמה אין מדובר בעניין חריג או נדיר), ובמיוחד משמצאה הנתבעת להדגיש את שאלת המידה שנתבררה כהרבה פחות ייחודית מכפי שהוצגה תחילה, ושינתה גישתה במהלך הדיון ובהתאם להלך הדברים, והכל מבלי להרים את הנטל המוטל עליה להוכיח החריג שבתקנות, הם שמביאים את ביהמ"ש כאן לכלל מסקנה כי בדין ביקשו התובעים לבטל את העסקה וכי היה על הנתבעת להיענות לבקשתם.

" בהתאמה וממכלול הדברים אני מורה על ביטול העסקה.

בהתאמה אני מורה לנתבעת להשיב לתובעים את הסכום ששולם על ידם בניכוי דמי הביטול האמורים בסעיף 5 לתקנות ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 18.9.16, ועד יום התשלום בפועל.

ואם 'המכנה המשותף' לכולם סטאטטוריו אולם הנתבעת 2 מבקשת ללמד כי הגם שהשמות שונים אצל הספק ממנו רכשה לעומת השם אצלה (למעט השם סטאטטריו) - מדוע שהצרכן יסבור אחרת עת על הדגם מצוין מפורשות סטאטטריו וכך מצוין בהזמנה? מה מצופה מהצרכן הסביר לבדוק מעבר לכך? במילים אחרות, אם מצד המומחים לדבר אין אחידות בשם הגם שמדובר באותו מוצר, מה מצופה מהצרכן עת הוא מחזיק בידו תמונה של הדגם אותו ביקש מסוג סטאטטוריו ובצבע לבן? אין חולק בין הצדדים שהתובעים הזמינו בצבע לבן (התובעת מעלה זאת בתכתובת מול גב' דיאנה שנתקבל צבע קרם, ממש בסמוך למועד ההתקנה), וכתוב מפורשות על הדגם שהנתבעת כאמור מציינת שמדובר באותו דגם אולם מצידו האחר כי הוא בצבע לבן ולא הכחישה זאת בכתב הגנתה, אולם היבואן אומר כי בכלל אין צבע לבן אלא שמנת (עמ' 14, ש' 23-24, וכך גם הסוכן בעדותו עת הוא מאשר את השאלה המודרכת של נציג הנתבעת 2 – עמ' 10 לפרוטוקול הדיון מיום 24.11.21, ש' 29-30)? כשבית המשפט הקשה על העד במהלך הדיון, השיב כי גם שמנת זה סוג של לבן, כאשר אישר שאין סיכוי שמרכיבים את השיש עם תאורה שונה הגוון ישתנה אולם "אנו קוראים לו לבן, במהות שלו הוא לבן אבל הטקסטורה שלו היא שמנתית" ולשאלת בית המשפט עת חזר על שאלת התובע האם הצבע יכול להיראות באולם התצוגה לבן ואצלם שמנתי "אני משיב שלא" (עמ' 19, ש' 7-12) הגם שאישר שבביתם הצבע הוא לא לבן, ובלשונו "שמנתי. הוא לא לבן" (עמ' 19, ש' 4).

אומנם סוכן המכירות העיד שהוא מראה ללקוח את היתרונות והחסרונות של כל חומר ומסביר שאין שליטה על כל דגם –"אי אפשר לדעת איך יראה מטבח של ח' או ר'. מה שרואים לפי הדגם והדוגמא אין אפשרות לדעת בשטח בודאות וכל מטבח הוא שונה", והוא נישאל שוב על כך על ידי נציג הנתבעת 2 (אצלה הוא עובד) - "האם מה שהסתבר כאן זה אותה צורה בה הסברת לתובעים" והשיב בחיוב – אולם התובעים הכחישו זאת ואני מאמינה לתובעים בשים לב לכך שהתשובה המפורטת שנשאלה על ידי נציג הנתבעת 2 היא לאחר שכבר בית המשפט העלה בדיון מחודש מאי 2020 את השאלה שבמחלוקת בנוגע לשאלת ההטעיה ומדוע יש צורך לזמן את הסוכן לעדות ויש לבחון את כמות המידע שקבלו כמו גם האם הוסבר להם לגבי ההבדלים בין המוצר באולם התצוגה לגבי המוצר בבית.

כך גם כאשר הוצג לו הדגם על ידי התובעים, לא רק שהכחיש (וזה לגיטימי) אלא ישר השיב את תשובת הנתבעת 2 אשר זנחה את טענת אותו הדגם מצידו האחר והחזיקה בדיון בעמדה החלופית כי אין מדובר כלל באותו הדגם משצולם במקום אחר (לאחר קבלת הודעת התובעים לאחר הדיון הראשון כי היבואן מיתכחש בכלל לדגם) - "הבאתם מאצלכם" (עמ' 11, ש' 17).

ודוק; כבר בנקודה זו, גם אם מדובר באותו הדגם שהתובעים בחרו (עת נציג היבואן העיד כי הדגם סטטוריו שהותקן בביתם זה אותו דגם שמיוצר על ידי היצרן והוא היחיד שהם מייבאים ומוכרים לנתבעת 2 וכי אין שינוי בגוונים בין מה שהוצג להם לבין מה שמותקן אצלם בבית), יש לחייב את הנתבעת 2 מכוח איסור הטעה לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, המקנה אף היא ביטול עסקה לפי סעיף 32 לחוק תוך זמן סביר מהמועד שבו נודע ללקוח על ההטעיה.

באי גילוי "צדו האחר" של השיש, הנתבעת הפרה גם את חובת הגילוי.

חוק הגנת הצרכן מטרתו להגן על הצרכן בשים לב לפער בכוחות בינו לבין העוסק כדי להבטיח שהצרכן יקבל החלטה מושכלת ביחס לעסקה - "חוק זה מטיל חובות הוגנות מוגברות על העוסק במערכת היחסים שלו עם הצרכן, לאורך כל שלבי ההיתקשרות ביניהם .. תכליתו של החוק היא לאסדר נורמות היתנהגות של המיגזר העיסקי ולקבע "כללי משחק הוגנים ביחסים של הצרכן לעוסק" (דנ"א 3794/15 בן שמעון נ' שיטת בלסקי - המרכז הישראלי לאימון בע"מ (4.8.2015), פסקה 8); ראו גם דנ"א 5783/14 ‏ ‏עו"ד ליאור צמח נ' אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ (12/09/2017)).

...

אם היבואן מתכחש לדגם (והנתבעת 2 בוחרת בטענתה החלופית כי אין מדובר באותו הדגם והלה צולם במקום וממקום אחר) הרי שאין מדובר באותו דגם וסופק להם דגם אחר ממה שביקשו משאיני מקבלת את טענת הנתבעת 2 כי הוא צולם במקום אחר וממקום אחר.

היבואן הוזמן והשיב כי בניגוד לטענת הנתבעת 2 כי מדובר בצדו האחר של הדגם שהוזמן, אין מדובר כלל באותו הדגם והדוגמית של הדגם שאני מקבלת את עדות התובעת כי היא זו שהוזמנה על ידה (אותו ביקשה), איננה הדגם שנכתב בהזמנה על ידי סוכן המכירות מטעם הנתבעת 2, עת הז'רגון המקצועי נתון בידו ובשליטתו.

סוף דבר.