הפרת אמונים של עובד חוק החברות

בספרם דפנה ברק-ארז, דורון נבות ומרדכי קרמניצר, ניגוד עניינים במרחב הצבורי, משפט, תרבות, אתיקה, פוליטיקה, 11 (תשס"ט) מבהירים המחברים את המונח ניגוד עניינים: "המונח 'ניגוד עניינים' מטעה במקצת. במצב של ניגוד עניינים אין בהכרח ניגוד בין שני אינטרסים או עניינים ואין בהכרח קונפליקט פסיכולוגי ממשי שמתרחש בנפשו של מאן דהוא. הניגוד או הקונפליקט הוא בין החובה המוטלת על בעל התפקיד לבצע את תפקידו ללא משוא פנים ובין העובדה שהעניין הנוסף שיש לו בתפקיד עלול להביא לכך שלא יבצע אותו כנדרש. מצב זה עלול להתקיים גם אם לא הייתה לבעל התפקיד כל כוונה להפר את האמון שניתן בו, והוא עלול להיתהוות גם אם בסופו של דבר הוא לא הושפע כלל מהעניין הנוסף שיש לו. על כן אין לבלבל בין ניגוד עניינים ובין שיקולים זרים, ולא כל שכן בין ניגוד עניינים ובין שחיתות הלכה למעשה" בע"פ 1877/99 מדינת ישראל נ' חיים בן עטר, פ"ד נג (4) 695 (1999, להלן: עניין בן עטר), תאר כב' השופט זמיר מצב דברים דומה שהתקיים באותו עניין (בפיסקה 8 לפסק דינו): "המערער קלע עצמו למצב של ניגוד עניינים. היה לו עניין פרטי בעבודות שהקבלנים ביצעו בעבורו, ואף-על-פי-כן הוא לא מנע עצמו מלטפל בבקשות שונות שהקבלנים הגישו לו, במסגרת תפקידו, לקבלת שירותים שונים..... אכן, בכל המקרים האלה לא סטה המערער מן ההנחיות והנהלים מבחינה מהותית, כלומר: שום בקשה של קבלן לא אושרה בנגוד להנחיות או לנהלים. אולם, .... סטה המערער מן הנהלים מבחינה דיונית, כלומר: הבקשות טופלו על-ידיו באופן אישי מחוץ לתור, במהירות...". בית המשפט קבע כי מדובר במקרה מובהק הנכנס לתוך הגדרת הפרת האמונים (בפיסקה 16 לפסק דינו): "המקרה שלפנינו הוא מקרה ברור של הפרת אמונים. במסגרת תפקידו כמנהל הלישכה נתן המערער לקבלנים טובות הנאה של ממש, שלא ניתנו לציבור הרחב שניזקק לשירותי הלישכה, וזאת אגב הקשר העיסקי שהיה לו עם הקבלנים, ולאחר שקבל מן הקבלנים, בשני אישומים, הנחה במחיר הבנייה". מרדכי קרמניצר ודורון נבות במאמרים: "לשאלת פליליותה של פעולה של עובד הציבור במצב של ניגוד עניינים" בתוך: ניגוד עניינים במרחב הצבורי: משפט, תרבות, אתיקה, פוליטיקה 501, 526 (תשס"ט – 2009) (להלן: קרמניצר ונבות, ניגוד עניינים), הציעו את ההגדרה הבאה להפרת אמונים של עובד ציבור: "מצב שבו אדם נמצא בו כאשר לו, לבן משפחתו, לתאגיד שבו הוא חבר, מתעתד להיות חבר בו או מקורב אליו, או לאדם הקרוב אליו אישית או עסקית, יש אינטרס כלכלי נקודתי העלול להיות מושפע ישירות מהפעולה השלטונית. פעולה בנגוד עניינים, כאמור, תהווה הפרת אמונים פלילית" בית המשפט בעיניין דנקנר, החיל זאת, בשינויים המחויבים, על עבירה של הפרת אמונים בתאגיד (כב' המשנה לנשיאה אלייקים רובינשטיין בפיסקה סד' לפסק דינו): "למערער ולבני משפחתו היה אינטרס כלכלי שעלול היה להיות מושפע מן הפעולה התאגידית שלו. גם לפי הסטאנדרט המחמיר עולה היתנהגותו של המערער כדי ניגוד עניינים." שחר אלדר, "ערך האמון והמשפט הפלילי בישראל", בתוך: חובות אמון בדין הישראלי, 215, 234 (רות פלאטו שנער ויהושע שגב, עורכים, 2016), הגדיר את הדברים אחרת: "נאמנות לתאגיד ממשיגה מסגרת גמישה המשתנה ממקרה למקרה, ועיקרה חובתו של נושא המשרה לפעול בהגינות להגשמת האינטרסים שעל מילוים הופקד." אין מחלוקת כי מנהל בתאגיד המצוי בנגוד עניינים ואינו מגלה על ניגוד עניינים זה לתאגיד, מפר אמונים לתאגיד, והדבר נקבע מפורשות בחוק החברות (ראו עניין ברזל, שם, פסקה 120 בעמ' 594).

...

בע"פ 385/89 אמנון אבנת נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(1) 1, 12 (1991), עמד על כך בית המשפט בהקשר של רשלנות: "אדם המורשע בפלילים, בשונה ממי שנתחייב בנזיקין, מוכתם מעצם ההרשעה בתדמית השלילית המיוחדת לעבריין. בטרם תוטבע באדם סטיגמה כזו, המייחסת לו התנהגות נמהרת או רשלנית, נזהיר את עצמנו שלא להרחיב את היריעה הפלילית יתר על המידה, ונשאל את עצמנו, אם העובדות מחייבות זאת. אין לגלוש מתחום האחריות האזרחית אלי מישור האחריות הפלילית על השלכותיה הקשות, אלא אם כן טובת החברה ושלום הציבור מחייבים זאת, בשל רמת האחריות הגבוהה." בע"פ 6790/18 משה טטרו נ' מדינת ישראל (נבו 29.07.2020), נדונה עבירת הפרת האמונים בתאגיד, עבירה בה מואשמים הנאשמים באישומים 2 ו-3 (אם כי פסק הדין עוסק בחבר ועד עובדים של בנק).

בית המשפט הדגיש כי בשני המקרים דנקנר פעל בניגוד עניינים תוך שהוא מסתיר מבנק הפועלים את ניגוד העניינים שהיה מצוי בו. המשנה לנשיאה א' רובינשטיין נימק את הצורך בעבירות פליליות בהקשר של האמון התאגידי (בהקשר של העבירה של מרמה והפרת אמונים בתאגיד), אך גם תחם את גבולותיה (פסקה נה' לפסק דינו): " כשלעצמי סבורני, כי המציאות של "לפתח חטאת רובץ" (בראשית ד', ז') מצדיקה להגן בחוק, באמצעות עבירה פלילית, על האמון הנדרש בתאגידים, ובמיוחד בתאגידים ציבוריים.

משכתב האישום נעדר עובדות בסיסיות להרשעה בעבירות אלו, יש מקום לבטלו מכוח סעיף 150 לחסד"פ. לפני סיום אדגיש, כי אין בהחלטה זו כדי להשליך באופן כלשהו על הפן האזרחי, וההליכים התלויים ועומדים בהקשר זה. סוף דבר אני מבטלת את האישומים השני והשלישי בכתב האישום נגד כל הנאשמים באישומים אלו: שאול אלוביץ', אור אלוביץ', עמיקם שורר ולינור יוכלמן, וכן נגד החברות הנאשמות באותם אישומים.

אם כן, אף כי סעיף 254 לחוק החברות מגדיר במפורש פעילות בנגוד עניינים ככזו אשר מהוה הפרה של "חובת אמונים לחברה", לא ניתן להיתעלם מכך שהסעיף מעצב באופן מדוקדק את חובת האמונים של נושא משרה בחברה ובהיתחשב במרכיבים הייחודים של מי אשר נושא בתפקיד משמעותי בחברה.

ענייננו רחוק מאוד מטווח המקרים שבהם בעלי תפקיד – עובדים, מנהלים או דירקטורים – הורשעו בעבר בעבירות מירמה והפרת אמונים בתאגיד בשל ניגוד עניינים ברור וחמור בין אינטרס אישי שהיה להם לבין אינטרס החברה (השוו, למשל: עניין ברזל; עניין מרקדו; עניין אדרי; עניין דנקנר; עניין חבר, פסקה 89; עניין חסן במסגרתו הורשע לאחרונה יו"ר ועד, מהוועדים החזקים במדינה, במירמה והפרת אמונים בתאגיד, בגין ניגוד עניינים חמור, וזאת במקביל להרשעתו בעבירה של מירמה והפרת אמונים של עובד ציבור).

...

מסקנה זו נובעת מהנסיבות הקונקרטיות – עסקינן בעובד בעל תפקיד שאינו בכיר במיוחד שפעל לטובתו האישית.

ברם, המסקנה המתבקשת מכך אינה, להשקפתי, כי אין כלל אפשרות להטיל עליה נורמות משפטיות הרלוונטיות לבני אדם.

סוף דבר: אני מצטרף למסקנה של חברי השופט ד' מינץ כי יש לזכות את המערער מעבירת מרמה והפרת אמונים בתאגיד.

חוק החברות הגדיר עניין אישי כך: "ענין אישי" – ענין אישי של אדם בפעולה או בעיסקה של חברה, לרבות ענין אישי של קרובו ושל תאגיד אחר שהוא או קרובו הם בעלי ענין בו, ולמעט ענין אישי הנובע מעצם החזקת מניות בחברה, לרבות עניין אישי של אדם המצביע על פי ייפוי כוח שניתן לו מאת אדם אחר אף אם אין לאחר עניין אישי, וכן יראו הצבעה של מי שקבל ייפוי כוח להצביע בשם מי שיש לו עניין אישי כהצבעה של בעל העניין אישי, והכל בין אם שיקול הדעת בהצבעה הוא בידי המצביע ובין אם לאו;"

לצורך כך אביא מדברי כב' הנשיא א' ברק בדנ"פ שבס (פסקה 74), דברים היפים, בשינויים המחויבים, גם לעניין שלפניי: "...... חשוב הוא שלא לשלול את האופי הפלילי של היתנהגות שאופייה הדומינאנטי הוא פלילי. חשוב הוא להדגיש .... כי נאמנות מחייבת הגינות, יושר, ענייניות, שויון, סבירות ואיסור המצאות במצב של ניגוד עניינים; כי הגשמתם של אלה מחייבת היתנהגות על-פי הדינים והנהלים, שמירה על אמון הציבור בעובדי הציבור ועל טוהר פעולותיהם. לשם הבטחת מטרות אלה בא האיסור הפלילי באשר להפרת אמונים. הוא בא למנוע היתנהגות של עובדי הציבור שהיא מסוכנת לחברה ולסדרי המימשל. עובד ציבור המפר אמונים מכרסם בעבותות הקושרים אותנו כבני חברה אחת. הוא מפר את האמון של פרט לפרט ושל הפרט לשלטון. הוא מעודד זילזול ברשויות הציבור ובעובדי הציבור. הוא מטפח ציניות כלפי רשויות המינהל וכלפי הסדר החברתי הקיים. הוא פוגם באמון של הפרט בתפקודו של הכלל ובכך מערער את היציבות החברתית .... כמובן, הפרת אמון אחת של עובד ציבור אחד לא תגרור מלוא תוצאות אלה, אך מעשה אסור גורר מעשה אסור. הגבול בין אסור למותר מיטשטש. רשויות אכיפת החוק עומדות אובדות עצות. המסה הקריטית הולכת ומתעצמת. תוצאותיה קשות הן לחברה. מכאן החשיבות הרבה בעצם קיומו של האיסור הפלילי על הפרת אמונים; מכאן החשיבות בקביעת גבולותיו של האיסור ובאכיפתם. כל זאת ביקשנו לעשות בפסק-דיננו זה." ואם נתאים את הדברים להפרת אמונים בתאגיד ע"י חבר וועד הנמצא בנגוד עניינים, ניתן יהיה לומר את הדברים הבאים: חשוב הוא שלא לשלול את האופי הפלילי של היתנהגות שאופייה הדומינאנטי הוא פלילי.

...

לאור האמור אני קובעת כי התקיים במקרה זה היסוד העובדתי של הפרת אמונים בתאגיד.

" בכך אימץ ההרכב המורכב את דעתו של כב' השופט א' מצא, בערעור בעניין שבס ( ע"פ 332/01 מדינת ישראל נ' שמעון שבס, פ"ד נז (2) 496, 524, 2003): "הכרעת בית-המשפט בשאלה אם היה במעשה משום הפרת אמונים, תתבסס על נורמת ההתנהגות הראויה לעובד ציבור, ולא על מודעותו הסובייקטיבית של העובד הנאשם, שעל-פי תפיסתו הערכית אפשר שלא ראה כל פסול במעשהו" תמיכה נוספת במסקנה זו מבוססת על כך שיהיו שיחשבו כי גם אם הם מצויים במצב של ניגוד עניינים, הרי שעליהם ניגוד העניינים הפוטנציאלי לא ישפיע, והם ימשיכו למלא נאמנה את תפקידם.

סוף דבר אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של הפרת אמונים בתאגיד.

בספרם דפנה ברק-ארז, דורון נבות ומרדכי קרמניצר, ניגוד עניינים במרחב הצבורי, משפט, תרבות, אתיקה, פוליטיקה, 11 (תשס"ט) מבהירים המחברים את המונח ניגוד עניינים: "המונח 'ניגוד עניינים' מטעה במקצת. במצב של ניגוד עניינים אין בהכרח ניגוד בין שני אינטרסים או עניינים ואין בהכרח קונפליקט פסיכולוגי ממשי שמתרחש בנפשו של מאן דהוא. הניגוד או הקונפליקט הוא בין החובה המוטלת על בעל התפקיד לבצע את תפקידו ללא משוא פנים ובין העובדה שהעניין הנוסף שיש לו בתפקיד עלול להביא לכך שלא יבצע אותו כנדרש. מצב זה עלול להתקיים גם אם לא הייתה לבעל התפקיד כל כוונה להפר את האמון שניתן בו, והוא עלול להיתהוות גם אם בסופו של דבר הוא לא הושפע כלל מהעניין הנוסף שיש לו. על כן אין לבלבל בין ניגוד עניינים ובין שיקולים זרים, ולא כל שכן בין ניגוד עניינים ובין שחיתות הלכה למעשה" בע"פ 1877/99 מדינת ישראל נ' חיים בן עטר, פ"ד נג (4) 695 (1999, להלן: עניין בן עטר), תאר כב' השופט י' זמיר גם הוא את מהות ההמצאות בנגוד עניינים (בפיסקה 8 לפסק דינו): "המערער קלע עצמו למצב של ניגוד עניינים. היה לו עניין פרטי בעבודות שהקבלנים ביצעו בעבורו, ואף-על-פי-כן הוא לא מנע עצמו מלטפל בבקשות שונות שהקבלנים הגישו לו, במסגרת תפקידו, לקבלת שירותים שונים..... אכן, בכל המקרים האלה לא סטה המערער מן ההנחיות והנהלים מבחינה מהותית, כלומר: שום בקשה של קבלן לא אושרה בנגוד להנחיות או לנהלים. אולם, .... סטה המערער מן הנהלים מבחינה דיונית, כלומר: הבקשות טופלו על-ידיו באופן אישי מחוץ לתור, במהירות...". בית המשפט קבע כי מדובר במקרה מובהק הנכנס לתוך הגדרת הפרת האמונים (בפיסקה 16 לפסק דינו): "המקרה שלפנינו הוא מקרה ברור של הפרת אמונים. במסגרת תפקידו כמנהל הלישכה נתן המערער לקבלנים טובות הנאה של ממש, שלא ניתנו לציבור הרחב שניזקק לשירותי הלישכה, וזאת אגב הקשר העיסקי שהיה לו עם הקבלנים, ולאחר שקבל מן הקבלנים, בשני אישומים, הנחה במחיר הבנייה". מרדכי קרמניצר ודורון נבות במאמרים: "לשאלת פליליותה של פעולה של עובד הציבור במצב של ניגוד עניינים" בתוך: ניגוד עניינים במרחב הצבורי: משפט, תרבות, אתיקה, פוליטיקה 501, 526 (תשס"ט – 2009) (להלן: קרמניצר ונבות, ניגוד עניינים), הציעו את ההגדרה הבאה להפרת אמונים של עובד ציבור: "מצב שבו אדם נמצא בו כאשר לו, לבן משפחתו, לתאגיד שבו הוא חבר, מתעתד להיות חבר בו או מקורב אליו, או לאדם הקרוב אליו אישית או עסקית, יש אינטרס כלכלי נקודתי העלול להיות מושפע ישירות מהפעולה השלטונית. פעולה בנגוד עניינים, כאמור, תהווה הפרת אמונים פלילית" בית המשפט בעיניין דנקנר, החיל זאת, בשינויים המחויבים, על עבירה של הפרת אמונים בתאגיד (כב' המשנה לנשיאה אלייקים רובינשטיין בפיסקה סד' לפסק דינו): "למערער ולבני משפחתו היה אינטרס כלכלי שעלול היה להיות מושפע מן הפעולה התאגידית שלו. גם לפי הסטאנדרט המחמיר עולה היתנהגותו של המערער כדי ניגוד עניינים." שחר אלדר, "ערך האמון והמשפט הפלילי בישראל", בתוך: חובות אמון בדין הישראלי, 215, 234 (רות פלאטו שנער ויהושע שגב, עורכים, 2016), הגדיר את הדברים אחרת: "נאמנות לתאגיד ממשיגה מסגרת גמישה המשתנה ממקרה למקרה, ועיקרה חובתו של נושא המשרה לפעול בהגינות להגשמת האינטרסים שעל מילוים הופקד." אין מחלוקת כי מנהל בתאגיד המצוי בנגוד עניינים ואינו מגלה על ניגוד עניינים זה לתאגיד, מפר אמונים לתאגיד, והדבר נקבע מפורשות בחוק החברות (ראו: עניין ברזל, שם).

...

נמצאנו למדים כי כאשר אישום לפי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך מתבסס על עסקאות אמיתיות, אין בפעולה של העושה, כשלעצמה, סממן חיצוני אובייקטיבי המעיד על דרכי התרמית (בניגוד, כאמור, למצבים שבהם במוקד האישום נדונות למשל עסקאות מלאכותיות).

העד נשאל בחקירה ראשית האם זיהה פעילות לא אתית של הנאשם והשיב (עמ' 317 לפר' ש' 26-21): "זה לא עלה, היה נקודה אחת של, נקודה מקצועית יותר שהיא יותר הטרידה בנושא של נגזרים, שהוא ביצע פעם אחת איזושהי פעילות שלדעתי הוא לא הבין בעצמו מה הוא עשה. ועלה לנו בכל מערכות הבקרה, הוא הוזהר ובסופו של דבר הכול המשיך כרגיל. לגבי, לגבי התחום המנייתי לא עלו לי חששות כאלה." העד כהן הבהיר בהמשך כי בשאלת הנגזרים היה מדובר בעניין מקצועי בלבד (עמ' 341 לפר' ש' 8).

כיון שיש ספק האם הרכוש שקיבל הנאשם הושג במישרין או בעקיפין בעבירה, לא ניתן להרשיע את הנאשם גם בעבירה זו. סוף דבר המאשימה לא הצליחה להוכיח כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

אשר לנושא מישרה כגון הנתבע אשר חטא בהפרת אמונים כלפי התובעת חלה הוראת סעיף 256 לחוק החברות שם נקבע: "(א) על הפרת חובת אמונים של נושא מישרה כלפי החברה יחולו הדינים החלים על הפרת חוזה, בשינויים המתחייבים.

...

3.4 הגעתי למסקנה כי אינני צריך לקבוע ממצאים מוחלטים בסוגיית עצם העלאת הדרישה עיתוייה ואפילו צדקתה בבחינת ציר היחסים שבין הנתבע מזה ומשה ומנו מזה שכן גם בהנחה המטיבה עם הנתבע, ולפיה הוא היה זכאי לקבל בטוחה ממשה ומנו-מצאתי כי היתנגדותו לחתום על מסמכי השיעבוד בשם התובעת בלשכת רישום המקרקעין עולה כדי הפרת הוראות סעיף 254 לחוק החברות תשכ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) המורה: "(א) נושא מישרה חב חובת אמונים לחברה, ינהג בתום לב ויפעל לטובתה ובכלל זה:

סוף דבר 5.1 אני מקבל את תביעת התובעת בחלקה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 59,937.82 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

5.2 אשר להוצאות: בהנתן כי התביעה התקבלה בחלקה בלבד אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעות הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 9,000 ₪.