לצרכי פשרה הציעה לה הנתבעת להסתפק בתשלום המקדמה בסך 10,000 ש"ח. מכאן תביעה זו.
נוכח משבר האמון בין הצדדים והפרת החוזה על ידי הנתבעת, היא אינה חפצה עוד להמשיך את ההיתקשרות עם הנתבעת ובנסיבות הפסקת ההיתקשרות במקרה זה, יש לחייב את הנתבעת לשלם לה, בנוסף לסכום האמור, בגין עבודתה, גם פיצוי בסך של 20,000 ש"ח, כפצוי קיום או הסתמכות, זאת על פי סעיפים 2 ו-10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א 1970 (להלן: "חוק החוזים תרופות").
...
ובסעיף 21 לסיכומי הנתבעת: "יכול והתובעת אכן עבדה עבור הקונספט הנ"ל, הנתבעת אינה מכחישה זאת ואף הציעה לה לתובעת לשלם לה וביקשה שתשנה את הקונספט לטעמה...".
יוצא אפוא, כי בניגוד לטענה שלא בוצעה כלל עבודה, וכל שעשתה התובעת הוא להיפגש עם הנתבעת בה הוצגה פרזנטציה, מודה הנתבעת שבוצעה עבודה רבה יותר.
ממילא, גם אם הייתה זכאית התובעת לפיצוי קיום או הסתמכות בנסיבותיו של מקרה זה (טענה אותה דחיתי) משלא הוכח שיעור הפיצוי, דין התביעה להידחות, לעניין רכיב זה, גם בשל כך.
לאור כל האמור לא מצאתי כי הנתבעת זכאית לפיצויי קיום או הסתמכות שאף לא הוכחו.
סוף דבר:
התוצאה מכל האמור לעיל - התביעה מתקבלת ברובה:
הנתבעת תשלם לתובעת סך של 40,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
