הפרשי נסיעות לעבודה של מאבטח המועסק בחברת אבטחה

לפנינו תביעתו של מר בלוך יורי (להלן – התובע), נגד חברת אלקטרז שמירה ואבטחה בע"מ (להלן – הנתבעת) ומר רועי סווירי, בעל המניות בנתבעת, (להלן – הנתבע), לתשלום זכויות הנובעות מיחסי העבודה ומניתוקם.

בנוסף לעובדה שהתובע לא ציין בתצהירו כי הועסק גם כסדרן במיגרש החניה, באופן המטיל ספק בגירסתו בכללותה, הרי משניתנה לתובע היזדמנות להסביר מה הייתה הגדרת תפקידו, לא ניתן היה לחלץ מעדותו את הקף עבודת האבטחה שביצע, אם בכלל: "העד מר בלוך: חופות היה ואנחנו, אני והוא, צריכים, צריכים,

התובע הוא "עובד בשכר" כמוגדר בחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 (להלן – חוק חופשה שנתית): "עובד שגמול עבודתו, כולו או חלקו, משתלם שלא על בסיס של חודש או תקופה ארוכה מזו". משכך, פדיון החופשה לה זכאי התובע לפי סעיף 10(ב)(2) לחוק זה יחושבו לפי מכפלת ימי החופשה בשכרו היומי הממוצע, כמפורט בסעיף: "לגבי עובד בשכר – שכר העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי החופשה; שכר העבודה היומי הממוצע הוא הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים; היו ברבע השנה כאמור חדשי עבודה לא-מלאה, יחושב השכר היומי הממוצע לפי רבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החדשים שקדמו לחופשה, הכל לפי בחירת העובד". השכר הרבעוני של שלושת חודשי ההעסקה המלאים ביותר של התובע הוא 13,008 ₪ (2559 +3,364+ 5164) (חודשים 10-12/2014), וערך יום חופשה – 123.1₪ (=13,008.5/90).

לאור כל האמור לעיל יש לפצות את התובע בסך של 1,680 ₪, באופן הבא: חודש שכר מבוטח ₪ שיעור הפרשה סך הפרשה ₪ 7/2014 7,273 6% 436.4 8/2014 4,312 6% 259.2 9/2014 3,601 6% 216.1 10/2014 3,364 6% 201.8 11/2014 5,164 6% 309.8 12/2014 2,559 6% 153.5 1/2015 1,729 6% 103.7 1,680.5 הפרישי החזר נסיעות לטענת התובע, בשל העובדה שעבד שעות לא שגרתיות נידרש לנסוע במוניות, כאשר הנתבעת לא שילמה את מלוא ההחזר המגיע לו בשל הנסיעות דנן.

...

הפרת הסכם ועוגמת נפש לאור כל המקובץ לעיל, ובשים לב כי תביעת התובע נדחתה ברובה המכריע, ובהיעדר נסיבות חריגות, איןי זה המקום לחרוג מן הכלל לפיו פיצוי בגין עוגמת נפש לא יינתן כדבר שבשגרה אלא בהתקיים נסיבות חריגות בלבד (ע"ע (ארצי) 419/07 מדינת ישראל - משרד המסחר והתעשייה נ' יעל חן (פורסם בנבו, 03.11.2008).

לאור כל האמור לעיל, התביעה נגד הנתבע נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה, הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין את הסכומים המפורטים להלן - הפרשי שכר – 9,583.4 ₪ .

העובדות שאינן במחלוקת: התובע, איש אבטחה, הועסק על ידי חברת קבוצת השומרים – שמירה ובטחון בע"מ (להלן - הנתבעת), החל מיום 30.1.2011 ועד ליום 14.8.2013 אז התפטר מעבודתו.

לטענתו, הוא זכאי להפרשי דמי כלכלה, בהתאם להוראות מיכרז משרד הבטחון, שכן לא קיבל תוספת של 4 ₪ עבור כל שעת עבודה במשמרת שניה או שלישית, ולמעט התקופות בהן שהה התובע בחו"ל. עוד טען, כי הוא זכאי לתשלום פצויי פיטורים, או לכל הפחות לכספים שנצברו בקופת הפיצויים על שמו, זאת גם במקרה של סיום העסקה על דרך התפטרות, וזאת מכוח הוראות מיכרז משרד הבטחון על פיו הועסק או מכוח סעיף 26 לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן – חוק פצויי פיטורים).

דברים אלה מקבלים משנה תוקף לאור היות השינוי בתנאי העסקה זמני, קרי תקופה בת 98 ימים בלבד בה שהה התובע בהודו, וכן היות העבודה בחו"ל הטבה המוצעת לעובדים טובים והם, מטבע הדברים, רשאים לסרב לו. וראו לעניין זה עדותו של התובע- "ש: תאשר לי שנסיעה לחו"ל היא בונוס שהעובדים מעוניינים בה?

"נסיבות מיוחדות אלו של מהות ההיתקשרות עם המשיבות, ממחישות את הקושי בקביעה חד ערכית לפיה בכל מקרה ובכל מצב שבו העובד עומד לרשות העבודה, מדובר בהכרח בשעות עבודה, כפי הנטען על ידי המשיבות. לטעמנו, בנסיבות ייחודיות אלו של העסקת המשיבות, השילוב בין עבודה שמהותה בנכונות להיות זמין לקריאות, לבין העובדה שעבודה זו בוצעה מביתן של המשיבות, הופך את המיגבלה שהוטלה על המשיבות לצאת ממיתחם הדיור במהלך המשמרת לשולית וזניחה, באופן שגם אם המשיבות העמידו עצמן לרשות ה"עבודה" בזמן המשמרת, יש לראות את כל עבודתן של המשיבות כביצוע כוננות, ולא ביצוע "שעות עבודה" כהגדרתן בחוק שעות עבודה ומנוחה.

...

אין בידינו לקבל טענה כאמור.

סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובע סך של 34,677 ₪ בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק דין זה, ובהתאם לרכיבים הבאים: הפרשות לקרן פיטורים - 11,368 ₪.

בנוסף, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ו- 5,000 ₪ בגין השתתפות בשכ"ט עו"ד. ניתן היום, ט' ניסן תשע"ח, (25 מרץ 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

לטענת הנתבעת, בין החודשים 12/07 עד 2/08 עבד התובע בחברת "לפיד אבטחה ושירותים בע"מ". התובע טען כי לא הועסק מעולם על ידי "לפיד אבטחה ושירותים בע"מ" אלא תמיד עבד עבור הנתבעת.

משהוכח בפנינו שחל עירבוב בין שעות העבודה של התובע לאלה של אישתו, הדבר מעמיד בסימן שאלה גדול את זכאות התובע להפרשי שכר.

לפיכך יש לפסוק את הוצאות הנסיעה בהתאם לצוו ההרחבה בדבר הישתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה הקובע: "הוצאות הנסיעה ייקבעו לפי מחיר נסיעה מוזל באוטובוס צבורי או כרטיס מינוי חודשי מוזל ממקום מגורי העובד למקום עבודתו, על יסוד כרטיס הנחה של מספר נסיעות, אם קיים כרטיס הנחה כזה". לאור האמור, התובע זכאי להפרש שבין עלות כרטיס "חופשי חודשי" לבין דמי הנסיעות ששולמו לו בפועל.

...

אשר על כן, התובע רשאי להגיש תביעה נוספת בעניין זה. סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי בלבד.

הנתבעת תשלם לתובע: דמי נסיעות בסך 9,909 ₪.

בשים לב להליכים בתיק, להגשת תצהירים משלימים ולדיוני ההוכחות, כמו גם לדחיית חלק הארי של התביעה, אני קובעים שהנתבעת תישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ צמודים כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

מתכונת עמ"י מיוחדת סוכמה עם משרד האוצר ביולי 2009 בעקבות משבר העסקה ותביעות מאבטחים שהועסקו אז דרך חברת "מודיעין אזרחי". בהתאם, נקבע בחוזה המיוחד כי על העסקת העובד לפי החוזה יחולו הוראות פרק 18 בשכר ותנאי שירות (שות"ש) כפי שנקבעות מפעם לפעם על ידי הועדה הבין-משרדית, בראשות הממונה על שכר והסכמי עבודה במשרד האוצר.

לאחר מכן, הם קיבלו יעד בנציגות ישראלית בחו"ל – עומר במומביי ומקסים בבאקו, נסעו ליעד ומסמכי ההיתקשרות (החוזה המיוחד) נחתמו שם. לגבי עומר, מיד עם הגעתו, נערך "זכרון דברים" שנוסח על ידי גב' אלבז, שנוסחו כדלקמן: "הנידון: עמ"י אבטחה - עומר ווזנר – שיחת פתיחה (7/12/2011) – זכרון דברים.

כשנשאל מר בצלאל לגבי שעות העבודה של המאבטחים, הוא העיד כי השעות המקובלות הן שעות עבודה מבחינה מבצעית שלדעתם אפשר להעסיק מאבטח, 260 שעות, וכי "מעבר לזה המאבטח הוא כבר שחוק אז אף אחד לא רוצה את זה" (ע' 29, ש' 23-24 לפרוטוקול).

נוכח צורת התשלום (שכר גלובלי הכולל תוספת של 25% על כל שעות העבודה, ותוספות חו"ל) כאשר חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על התובעים, אין הם זכאים לתשלום בגין הפרישי שכר/שעות נוספות, כפי שנידרש בתביעתם.

...

כל טענות התובעים על קיפוח בשכרם ועל כך שהתשלום של שכרם לא היה מספק, דינן להידחות.

אנו סבורים כי אכן אין לגב' אלבז כל סמכות לחייב את המדינה במתן תנאים חריגים למאבטח.

אנו מקבלים את גרסת הנתבעת, שעולה מגרסת העדים שנשמעו מטעמה, על כך שמטרת הדיווח הייתה מבצעית ולא כספית.

לסיכום נוכח האמור, אנו דוחים את תביעת התובעים.

לאחר מכן, נדון ביתר עילות התביעה של כל אחד מהתובעים באופן נפרד; דיון והכרעה: האם הנתבעת הפרה את חוק שויון הזדמנויות בעבודה ביחס לתובעים: טוענים התובעים, כי כל המאבטחים של הנתבעת, בכל המתקנים של רשות השידור (חיפה/ת"א/ירושלים וכד')חסו תחת אותו פרויקט, עברו הכשרות יחד וביצעו אופי ומהות עבודה זהה לחלוטין.

נפסק, כי הדרך הנכונה לחשב את השכר של עובד המקבל את שכרו על בסיס מספר שעות עבודה ואשר הקף שעות עבודתו משתנה מחודש לחודש היא לפי או בהקש מתקנה 7 לתקנות פצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964 (להלן – התקנות), הקובעת כך: "עבר עובד מעבודה מלאה לעבודה חלקית או מעבודה חלקית לעבודה מלאה, יחושב שכרו האחרון לגבי כל אחת מתקופות העבודה לפי שכרו ערב פיטוריו באופן יחסי למידת החלקיות של עבודתו". בפסק הדין האמור (י.ב. שיא משאבים) הוסבר כי חישוב פצויי הפיטורים על פי העקרון העולה מתקנה 7, חישוב השכר לפי חלקיות משרתו של העובד, מבטיח כי "פצויי הפיטורים יחושבו בצורה התואמת את הקפי ההעסקה של העובד ותמנע תוצאה שבמקרה מסוים עלולה לקפח את המעסיק ובמקרה אחר את העובד". התובע תבע הפרש פצויי פיטורים בסך 16,294.50 ₪ בגין תקופת העסקה שהחלה ביום 5/2009 ועד 11/2013.

יתרה מזו, במסגרת הודעה על תנאי העסקה אשר נימסרה לתובע, נרשם במפורש, בסעיף1 תחת הכותרת: "הודעה בדבר תנאי עבודה": "1. העובד יועסק בתפקיד של שומר/מאבטח/אחמ"ש יוצב במקום עבודה בהתאם לצרכי החברה." תחת הכותרת "משכורת" נרשם: "א. שכרו של העובד לא יפחת מסך של 28.64 ₪ לשעה. " במילים אחרות, במסגרת הודעה על תנאי העסקה שנמסרה לתובע, נרשם כי יועסק בהתאם לצרכי החברה כמאבטח או כאחמ"ש, על פי אותו תעריף שכר.

לכן מטרת הזימון לשימוע קבוצתי , היה ליידע את כלל התובעים על כך ולהודיע להם, כי בהמשך תציג בפני כל אחד מהם אפשרויות אחרות לשבוץ חדש בעבודה להמשך העסקה; ביום 10.5.17 שלח הקב"ט רועי רמות הודעת זימון לשימוע בקבוצת ה'ווצפ' של עובדי הנתבעת, ובה נרשם: "חברים ביום ראשון בשעה 17:00 יגיע אסף מסער בטחון להתחיל זימונים ושימועים לכל העובדים. מי שלא יגיע יצטרך לנסוע אליו למשרד". עובד המכונה "דאוד", הגיב להודעה: "מה זה הזימונים האלו?" התובע מס' 4 טל בן הרוש הגיב : "לפני פיטורים". יום למחרת ביום 11.5.17, התובע מס' 1 שלח הודעה בקבוצה: "שלום לכולם, נא לתת סידור בבקשה". ביום 14.5.17- היתקיים השימוע הקבוצתי במסגרתו הודיעו למאבטחים על סגירת הרשות, ובאותו מעמד הוחתם התובע על "סיכום שיחת שימוע- שיבוץ מחדש", בטופס זה נרשם שהוסבר לעובד כי בעקבות סגירת הרשות, נידרש תהליך שיבוץ מחדש והוצע לו להשתבץ באתרים : עוספיא ורכבת ישראל.

...

התובע לא הביא ראיה לכך שהיה זכאי לתעריף שטוען לו. נזכיר נטל ההוכחה והשכנוע מוטל על התובע, לא די בכך שיטען שנעשתה הפחתה בתשלום החזר הוצאות נסיעה כדי לחייב את הנתבעת לשלם לו מעבר הסכומים ששולמו לו. היה על התובע להציג את התעריף החודשי/היומי הזול ביותר בתחבורה הציבורית במסלול הנסיעה מביתו לעבודה, על מנת שנוכל לערוך בדיקה לטענת החסר בהחזר הוצאות נסיעה אשר שולמו לו. לפיכך, התביעה לחסר בהחזר הוצאות נסיעה- נדחית.

לסיכום: תביעת התובעים מתקבלת בחלקה - המעסיקה תשלם לידי כל אחד מהתובעים, בתוך 30 ימים מיום שיומצא לצדדים פסק-דין זה, את הסכומים הבאים: לתובע מס' 1 – אסף זהר פיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד על סך 6,000 ₪ פיצוי בגין אי הפרשת כספים לקופת גמל –פנסיה בסך 4,090.79 ₪.

בהתחשב בכך, שתביעותיהם של 7 מתוך 9 תובעים התקבלו בחלקן, ובכך שסך כל תביעות התובעים הגיעו לכדי סכום כולל של 1,808,839 ₪ ולאחר דיון והכרעה בכל מרכיבי התביעה, נפסק לזכות התובעים כולם, סכום כולל של כ - 100,000 ₪, אנו קובעים כי המעסיקה תישא בתשלום הוצאות ושכ"ט התובעים מס' 1,2,4,5,7,8, ו-9 בסך 1,000 ₪ לכל אחד מהם.