הפרשי הצמדה וריבית בשל החזקת כספים מעוקלים

כן נטען בכתב ההגנה, כי מאחר שהנתבעת מחזיקה בכספי עזבון של המנוח, בסך 410,000 ₪ - שוויה של מניית המנוח, הרי ככל שיורה בית הדין על תשלום כספי מענק הפרישה לידי התובעת, "יש די והותר כספים לשם כך". מכאן, נטען, שהטעות אשר עשתה הנתבעת בהעברת הכספים הראשונה אשר כללה את כספי מענק הפרישה, אינה טעות מהותית אשר לא ניתן לתקנה.

לטענת התובעת, הנתבעת מעכבת את העברת הכספים לידי התובעת, מיום 3.2.2017 הוא מועד פטירת המנוח ולמעשה עד היום, על אף שאין החלטות שיפוטיות לרבות צוי עיקול, המונעות ממנה לשלם לה סכומים אלו.

וכך נאמר בסעיף 5(א) לחוק: "(א) תקופת הריבית תהיה בפסיקה לפי סעיף 2 מיום הגשת התביעה או מיום אחר, החל מיום הווצרות עילת התביעה, שהחליטה עליו הרשות השיפוטית – עד מועד הפירעון; ... והכל אם לא קבעה הרשות השיפוטית תקופה קצרה יותר". נוסיף ונציין כי שיקול דעת דומה לא קבע המחוקק ביחס להפרשי ההצמדה, וזאת ניתן להסביר בהיות תכליתם שמירה על ערכו הריאלי של הכסף, ותו לא. נציין עוד, כי לעניין חוק פסיקת ריבית והצמדה, יש לראות את סכום הקרן המוסכם כ"סכום פסוק", אף אם לא ניתנת הוראה בפסק דין זה על תשלומו במועד מסוים.

...

כן צוין בהחלטה כי "על אגד להעביר את כספי העיזבון במלואם, ואולם מאחר ומנתוני התיק נראה כי הועברו כספים בעודף, אני מורה כי אגד תעכב אצלה את כספי עיזבון המנוח עד לקבלת החלטה אחרת בעניין". בין השאר צוין בהחלטה זו כי לתיק התקבל סכום של 263,891.76 בטעות להם זכאית האלמנה בלבד.

לסיכום במועד תשלום סכום הקרן לידי התובעת, על הנתבעת לשלם לתובעת גם הפרשי הצמדה וריבית בהתאם למפורט בסעיף 7 לעיל.

בהתחשב בהסכמות הצדדים והתוצאה אליה הגענו, תשלם הנתבעת לתובעת שכר טרחת עו"ד בסכום של 1,800 ₪ בלבד, אשר ישולם בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד זה ועד למועד התשלום בפועל.

להלן אסקור את ההליכים הקודמים כסדרם: הליך צימצום העיקולים (החלטת סגן הנשיא זפט והחלטת השופטת נאור) לאחר מתן פסק הדין העקרי ביקש ארנון צו לעיקול כספים בסך 68,977,739 ש"ח, סכום המגלם את סכום הדיבידנדים בצרוף הפרישי הצמדה וריבית, ובקשתו התקבלה.

ראשית, אף אם היה ממש בטענה כי האגרה חושבה בצורה שגויה, הרי שבנסיבות העניין, אין בכך כדי להצדיק דחיית התביעה להפרשי הצמדה וריבית בגין התקופה הראשונה, אלא לכל היותר תיקון של תחשיב האגרה, ותשלום הפרשים; שנית, את האגרה בתביעה לסעד כספי קצוב משלמים ברגיל לפי הסכום הנתבע כערכו בעת הגשת התובענה (פרטים 3(א) ו-7(א) לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח-1987, ק"ת 221, 228, שהיו בתוקף בעת הגשת התובענה העיקרית.

לפיכך בין אם לפיוטרקובסקי צמחה מהדיבידנדים תשואה בפועל, ובין אם לאו, יש הצדקה לחייבו לכל הפחות בתשלום הפרישי הצמדה וריבית על פי חוק, שהם בגדר מדד מינימלי לתועלת שצמחה לו בתקופה זו מהחזקת הדיבידנדים ברשותו בנגוד לחובותיו כנאמן.

...

עם זאת, בסוף פסק הדין הוא התייחס להתנהגות הצדדים במהלך ההליך, שהיא כאמור השיקול העיקרי לשלול הפרשים אלה: בנסיבות המקרה, כאשר שני בעלי הדין לא היו נקיים מפגמים התנהגותיים זה כלפי זה, החלטתי שלא לחייב בהוצאות, והוצאות ששולמו בעבר יחולו על משלמיהן.

מצב דברים זה מעורר את החשש, כי מטרתה של בקשה זו היא לשמש כמנוף לערעור נוסף על ההחלטות שהתקבלו עד כה בעניינם של הצדדים, ובפרט החלטתי מיום 26.6.13, שבגדרה הבהרתי את סעיף 39 לפסק הדין, וזאת בניסיון לעריכת מקצה שיפורים באותן החלטות.

גם מטעם זה, דין הבקשה להידחות (עמ' 9).

ממילא הנטל להוכחתה רובץ על הנתבע, והוא לא עמד בנטל זה. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אציע לחבריי לקבל את הערעור, ולהבהיר כי על פי פסק הדין העיקרי על המשיבים לשלם למערערות גם הפרשי הצמדה וריבית על פי דין על הדיבידנדים בגין התקופה מאז שפיוטרקובסקי קיבל אותם ועד למועד מתן פסק הדין העיקרי (להלן: "ההפרשים בגין התקופה הראשונה").

אציין שוב, כי אין בפני הודעת מחזיק של משרד הבריאות ואיני יודע ולא הובאה כל ראייה לכך כי אכן עוקלו כספים גם לפי הבנת משרד הבריאות.

הנתבעות 1 ו-5 יחד ולחוד, תשאנה בהוצאות התובעת לשכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לפרעון המלא בפועל.

...

בחנתי את הבקשה, למבקשים ניתן יומם בבית המשפט, הדיון הוקדם לבקשתם ובסופו של דבר הגעתי לידי החלטה זו: הבקשה למתן צו עיקול מבסס לכאורה את עילת התביעה בתובענה העיקרית ובתצהיר הסומך שנעשה ע"י נציגה, דורון הוד.

כל העובדות הנ"ל שאינן שנויות במחלוקת מוליכות יותר למסקנה, כי יש להרים את מסך ההתאגדות ולאפשר את הותרת העיקול על כנו.

בשלב זה כבר היה תיק הוצאה לפועל שפתחה החברה כנגד המחזיק בגין חובו לחברה, ואשר לטענת החברה, לא נגבו בו כספים עקב העיקול שהטיל הבנק.

לאור האמור לעיל יש לחייב את הבנק לפצות את החברה בגין הנזקים שנגרמו על ידי הטלת עיקול על סכום גבוה מידי והשקעת הכספים שעוקלו בצורה שאינה שויונית לחישוב הפרישי הצמדה וריבית בגין החוב.

...

אינני מקבלת את הטענה שבמקרה הנדון סכום הכספים שהופקדו היה משתנה , לו היו הכספים מופקדים בלשכת ההוצאה לפועל, רק החלוקה שלו בין קרן לריבית והצמדה הייתה משתנית, כך שהסכום שניתן היה לקזז מסכום החוב היה זהה.

במקרה הנדון אמנם עוקל ברישום סכום הגבוה כמעט פי ארבע מסכום הקרן שנפסק בסופו של דבר, אך לא הוצגו בפניי ראיות שעוקלו כספים בפועל שמנעו פעילות של החברה.

סוף דבר: לאור האמור לעיל אני דוחה את התביעה.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי יש לחייב את איהאב ואת ד"ר מנסור לשלם לתובעת כספים שקבלו אישית מהפעלת הבאר בשנים 2014-2011 (כולל) כדלקמן: איהאב - 1,168,482 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כדלקמן: 1,002,221 ₪ (בגין כספים שנמשכו מהדרן 10 בשנת 2013) בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מיום 1.1.2014; ו-166,261 ₪ (בגין כספים שנמשכו מהלורד בשנת 2014) בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מיום 1.1.2015.

מעדותו של תשתית עולה כי התאגיד שהחזיק את הכספים שעוקלו ומומשו לא פנה למרכז בטענה שמדובר בכסף שלו, אך תשתית לא ציין אם ניתנה לנתבעים 6-2 היזדמנות להעלות טענות בנוגע לכספים אלה לפני מימוש העיקול.

...

לפיכך, אני קובע כי יש לקזז מחובותיהן של הברון והלורד לתובעת את הכספים שנתפסו שעומדים לפי סיכומי התשובה של התובעת על 1,872,801 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום תפיסת הכספים ועד למועד מתן פסק הדין.

בהיעדר ראיות מטעם מי מהצדדים המבססות איזה חלק מהסכום שנתפס היה מיועד ללורד ואיזה חלק היה מיועד לברון, אני קובע לעניין הקיזוז ולצורך תביעה זו בלבד כי יש לזקוף כמחצית מהסכום (936,400 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית) על חשבון החוב של הלורד לתובעת וכמחצית נוספת (936,400 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית) על חשבון החוב של הברון לתובעת.

סיכום והוצאות התביעה לחיובם של נתבעים 6-2 בחובות הדרן בגין השנים 2010-2000 נדחית.