בנימוקי קביעת השומה ציין המשיב, בין היתר, כי הכנסותיו המוצהרות של המערער מן העסק "אינן סבירות לחלוטין בהתייחס לרווח הגולמי המוצהר", כי בהצהרת ההון השניה לא הוצהר על כל הנכסים שברשות המערער לרבות בטוחי חיים וחשבונות בנק וכי המערער לא הציג את כל המסמכים שנידרש להציג על מנת לנסות וליישב את ההפרש האמור ואת אי הכללתם של נכסים מסוימים בהצהרה השניה.
על כן סבר בית המשפט כי להוציא תיקונים מינוריים בסכום ההפרש לגביהם קיבל את טענות המערער, יש להותיר על כנה את השומה נשוא העירעור, ובלשונו של בית המשפט:
מרבית טענות המערער נסמכות על דבריו הוא ואמינותו כעד העומדת למבחן, מדובר במערער, אשר עדותו הייתה בעייתית ולא עשה רושם טוב במיוחד, בעיקר כאשר ניסה לשוות גוון חשאי וממודר לעבודתו כנגר בשירות משרד הבטחון וניסה להציג את עסקו כמעין "מבצר" חסוי וחשאי, אשר מבודד מן העולם החיצון, עסק שאסור [לו] לקבל לקוחות פרטיים, אסור לו לגלות פרטים על עבודתו, וכל היתנהלותו מזכירה יותר מדור בשירות ביון, מאשר נגריה לייצור והרכבת דלתות ומדפים .
על פי חישובי המשיב הוערכו הוצאות המחייה של המערער ומשפחתו בתקופה שבין הצהרות ההון בסך כולל של 383,804 ₪ וזאת על פי לוח מספר 5 בטבלאות הנהוגות אצל המשיב, שהנו לוח המביא בחשבון הוצאות בסיסיות ואינו מגלם הוצאות עבור דיור, בריאות, חינוך, תרבות וכיוצא באלה.
השוואה בין הצהרות הון הנה כלי עזר העומד לרשות פקיד השומה לאיתור הכנסות בלתי מדווחות של נישום ולהטלת מס אמת על הכנסותיו בפועל (ע"א 2/81 שפירא נ' פקיד השומה חיפה, פ"ד לח(2) 414, 419 (1984)).
...
טענותיו החלופיות של המערער הן טענות משולבות של עובדה ומשפט שאת השמעתן אין לאפשר בשלב הערעור בהעדר תשתית ראייתית מוכחת.
הנה כי כן שומה על פי מיטב השפיטה נועדה להטיל מס אמת על הכנסת אמת ואף שהנישום רשאי להשיג על השומה ולתקוף אותה ואת כל רכיביה, אין לאפשר לו התנהלות מניפולטיבית (ראו והשוו: ע"א 9541/04 שרפיאן נ' פקיד שומה ת"א 3, פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.6.2008) (להלן: עניין שרפיאן)) ועליו לבחור בקו הטיעון העובדתי והמשפטי אותו הוא חפץ להציג כנגדה.
בשל כל הטעמים המפורטים לעיל אציע לחברי לדחות את הערעור, בכפוף לתיקון ברכיב הוצאות המחייה אותו יש להעמיד, בהסכמה, על סך של 326,054 ₪ במקום סך של 360,370 ₪ .
