מענק זה שולם גם לעובדים שנעדרו מהעבודה מכל סיבה שהיא (חופשה ללא תשלום, חופשה, חופשת לידה, חופשה בגין תאונת עבודה, שירות מילואים וכיוצ"ב).
בסעיף 9.2.2 להסכם הקבוצי נכתב כך:
"מוסכם בזאת כי מענק המעבר החד פעמי האמור בסעיף 9.2.1 לעיל, לא יהווה חלק מן השכר לכל דבר וענין, ובכלל זה לא יובא בחשבון לצורך חישוב "המשכורת הקובעת" כמשמעות הדיבור בסעיף 8 לחוק שירות המדינה (גמלאות)(נוסח משולב) התש"ל-1970, דמי חופשה, חישוב ערך שעה וכל תשלום המחושב על בסיס ערך שעה, פרמיות משמרות, גמול עבודה בשעות נוספות, גמול עבור עבודה בשבת וחג, וכן לא יובא בחשבון לצורך פצויי פיטורים והפרשות סוציאליות כלשהן לרבות לקרן פנסיה ולקרן הישתלמות".
...
"
בדברי ההסבר לתיקון החוק נאמר כך (הצ"ח, תשע"א, 360):
"חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה–1995 )להלן – החוק), קובע בפרק י"ב את התגמולים שישולמו למבוטח ששירת במילואים ואת ההוראות לעניין אופן תשלומם: לעובד במשכורת או לעובד בשכר שעבד יותר מ־75 ימים אצל מעבידו, התגמול משולם באמצעות המעביד. המעביד משלם את התגמול לעובד, והמוסד לביטוח לאומי מחזיר למעביד את התגמול ששילם. שיעור התגמול ליום מחושב לפי סכום ההכנסה בעד רבע השנה שקדם ל־1 בחודש שבו החל שירות המילואים, כשהוא מחולק ב־90. ואולם, לפי סעיף 271 לחוק, שתוקן בחוק שירות המילואים, התשס"ח–2008, התגמול האמור משולם בעד כל יום מילואים בשירות רצוף של שבעה ימים, ואם תקופת השירות או יתרתה קצרה מהאמור, משולם תשלום גבוה ממכפלת התגמול ליום במספר ימי המילואים. כך עשוי להיווצר הפרש בין החישוב שעורך המוסד לביטוח לאומי לפי ימי השירות בפועל ולפיו מעביר תגמול למעביד, ובין החישוב שעורך המעביד על בסיס סכום התגמול ליום ולפיו הוא משלם לעובדו. לפי מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ניתוח תגמול מילואים לעובדים בשירות המדינה, מיום כ"ז בשבט התש"ע, 11 בפברואר 2010), ההפרש האמור עלול להגיע למאות ואף לאלפים של שקלים חדשים, וזכויות העובדים נפגעות עקב כך. הצעת החוק המתפרסמת בזה נועדה להבטיח שסכום מלוא התגמול שמגיע לעובד בעד שירות המילואים יועבר לידיו בסופו של דבר, על ידי הנחיה ברורה לעניין אופן התשלום בידי המעביד. מוצע לקבוע חובה של המעביד לשלם לעובד ששירת במילואים תשלום על חשבון התגמול בסכום השכר שהיה משולם לעובד אילולא שירת במילואים והוסיף לעבוד. כמו כן, מוצע לקבוע שהמעביד יעביר לעובד את יתרת הסכום המגיעה לו בשל ההפרש שבין התגמול שהועבר למעביד מהמוסד לביטוח לאומי ובין התשלום שהמעביד שילם לעובד על חשבון התגמול. עוד מוצע לקבוע שבחישוב ההפרש האמור המעביד לא יביא בחשבון סכום ששולם לעובד עקב עבודתו וסכום שהיה משולם לעובד בין שהיה מוסיף לעבוד ובין שנעדר מעבודתו, כגון תשלומים בעד ימים כימי המנוחה השבועית שבהם העובד אינו אמור לעבוד או תשלומים שאינם תלויים במספר ימי העבודה בפועל".
(ב) הרקע העובדתי
בשנת 2004 חוקק חוק רשות הספנות והנמלים, התשס"ד-2004 אשר קבע, בין היתר, שינוי מבני בנמלים הכולל הסמכת שלוש חברות ממשלתיות שהוקמו להפעלת הנמלים חיפה, אשדוד ואילת, במקום הפעלתם על ידי רשות הנמלים כפי שהיה עד אז.
בעקבות הפרטת הנמלים נחתם ביום 24.2.2005 הסכם קיבוצי בין החברה לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה שהסדיר את העסקת עובדי רשות הנמלים בחברת נמל חיפה לאחר ההפרטה (להלן: ההסכם הקיבוצי).
מקובלת עלינו טענת המוסד לביטוח לאומי, כי המעסיק לא זכאי לקבל החזר מהמוסד בגין מענק ההפרטה.
עיצוב ההסדרים הכרוכים בהיעדרות משרת המילואים מסור למחוקק, וכאמור שוכנענו כי אין כל דרך לשונית או הצדקה תכליתית לקבוע כי הפרש תגמולי המילואים בגין המענק אמור להגיע לכיסו של המעסיק.
אולם, לא מצאנו להידרש לכל יריעת המחלוקת ביניהן בנוגע למשמעות ההכרעה בפסק דין זה. הטעם לכך הוא שפסק הדין בענין עירית אשדוד עסק בתשלום דמי פגיעה המשולמים מכוח תקנה 22 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח בפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954 (להלן: תקנות פגיעה בעבודה).
סוף דבר – הערעור נדחה, והמערערת תישא בהוצאות המשיב 1 בסך 12,000 ₪.
