הפרשות לקופות גמל המצויות בפיגור

בנוסף, לקיום תנאי זה, על הקופה לאחוז בידה פסק דין של בית הדין לעבודה הקובע כי היא לא התרשלה או כי קיימות נסיבות מיוחדות הצדיקות הישתחררות מחובתה לפי סעיף 19א (ד) כלפי העובד: "נמצא, כי חבותה של קופת הגמל כלפי העובד, כאמור בסעיף 19א(ד) לחוק הגנת השכר, שרירה ותקפה כל עוד לא נקבע אחרת על-ידי בית-הדין. קביעה זו תיעשה, בדרך-כלל, בהליך שניפתח על-ידי קופת הגמל, אך יכול והיא תיעשה במסגרת הליך אחר, כגון בהליך התביעה של העובד כנגד קופת הגמל.

כך, על אף שהמעסיקה לא העבירה הפרשות לקופת הגמל בגין התובעים לפחות החל מחודש 5/2016 מכתב ההתראה למעסיק נשלח על ידה רק בחודש 5/2017 שנה לאחר תחילת הפיגורים ומכתב לעובדים נשלח, לטענתה, רק בחודש 3/2018 כשנתיים לאחר תחילת הפיגורים[footnoteRef:11].

...

בעניין זה נקבע בעניין אנוך כי מצופה מקופת הגמל לנקוט בהליכים משפטיים ממשיים לשם גביית החוב, הגשת תובענה ועמה בקשות לסעדים זמניים לשם גביית הכספים מהמעסיק, סמוך למועד בו מתברר לה כי אין זה מעביר לה את כספי התגמולים: "ככלל, משלוח מכתבי התראה נוספים, מעבר להודעות המתחייבות על-פי החוק, אין בו די כדי להוות פעולה לגביית החוב. גם בפרשנות מצומצמת לחבותה של קופת הגמל, אין מנוס מהמסקנה שעל הקופה לנקוט הליכים משפטיים ממשיים לשם גביית החוב, היינו, להגיש תובענה ועמה בקשות לסעדים זמניים לשם גביית כספים מהמעביד, סמוך למועד בו מתברר לה כי אין זה מעביר לה את כספי התגמולים, וזאת בדרך, בזמן ובמהירות המתבקשת בתביעה של נושה נגד חייב, בין אם הנושה הוא עובד, ובין אם לאו. במיוחד יש חשיבות לפעולות אלה כאשר, כבענייננו, המעביד מנכה כספים משכרו של העובד, ונמנע מהעברתם לקופה (בנוסף לאי-העברת חלקו הוא). מעשה זה של המעביד חמור הוא במיוחד, וראוי על-כן לתגובה ממשית של הקופה לשם הגנה על העובד". אמנם, כפי שנקבע בפסק הדין בעניין אנוך, אין משמעות הדבר הטלת חובה אבסולוטית להגשת תביעה וביצוע הפעולות הנלוות בכל מקרה; אולם הנטל על קופת הגמל להראות, כי בנסיבות מקרה פרטני לא היה צורך, או לא היה טעם, לעשות כן. הנתבעת טענה כי לא היה טעם בהגשת תביעה, שכן כנגד המעסיקה ניתן צו פירוק, אולם איננו מסכימים עם הנחה זו של הנתבעת.

] גם טענת הנתבעת לפיה תביעת התובעים נגד המעסיקה בחודש 12/2017 הינה ראיה לכך כי לא היה טעם בהפעלת הליכים משפטיים נגד המעסיקה, איננה מקובלת עלינו.

סוף דבר בנסיבות אלה, הנתבעת תשלם לתובעים, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיה, סך של 116,106 ₪ (קרן), לפי הפירוט שלהלן: לתובע 1 סך של 29,020 ₪[footnoteRef:19] [19: 48,833 ₪ בניכוי 19,813 ₪ שאושרו בתביעת החוב.

ביחס לתנאי השלישי נקבע, כי עצם משלוח ההודעה בהתאם לחובתה על פי חוק, אינו מספיק על מנת לקבוע כי קופת הגמל לא התרשלה, ועליה לפעול לגביית החוב - ר' עניין איילון (דב"ע נו/10-6 איילון - אנוך פד"ע ל"ב 629, בעמ' 638 (20.5.1997)) : "נמצא כי חבותה של קופת הגמל כלפי העובד, כאמור בסעיף 19 א' (ד) לחוק הגנת השכר, שרירה ותקפה כל עוד לא נקבע אחרת על ידי בית הדין. קביעה זו תעשה בדרך כלל בהליך שניפתח על ידי קופת הגמל אך יכול והיא תעשה במסגרת הליך אחר כגון בהליך התביעה של העובד נגד קופת הגמל... נמצא כי על קופת הגמל לפעול לשם גביית החוב מעבר למשלוח ההודעות כמפורט בסעיף על מנת שלא תחשב רשלנית...". ס' 19א'(י)(1) לחוק הגנת השכר קובע כדלקמן: "עובד שחל עליו הסכם קבוצי כללי או צו הרחבה כמשמעותם בחוק הסכמים קבוציים, תשי"ז-1957, המחייב מעביד לשלם בעדו סכום לקופת גמל, כאמור בסעיף קטן (א), והמעביד לא מסר לקופת גמל פרטים שנקבעו בתקנות לגבי העובד ולא שילם סכום כלשהוא בשל העובד, לא יחולו על העובד סעיפים קטנים (ד) עד (ט), ואולם מששולם חובו של המעביד בשל העובד לקופת גמל כאמור תוך שלוש שנים מהמועד האמור בסעיף קטן (א) ולפני שארע מקרה המזכה את העובד או חליפו בקבלת תשלום או שירות בעין מקופת הגמל – יראו לענין זכויות העובד או חליפו כלפי קופת הגמל כאילו שולם החוב במועד". הסעיף למעשה מחריג את הוראות סעיפים קטנים 19(ד) עד 19(ט) לחוק, בהתקיים שלושה תנאים: הראשון – על יחסי הצדדים בין העובד למעסיק חל הסכם קבוצי המחייב אותו לבצע הפרשות לקופת גמל, השני - "המעביד לא מסר לקופת גמל פרטים שנקבעו בתקנות לגבי העובד"; השלישי – המעביד "לא שילם סכום כלשהוא בשל העובד". בפסיקה נקבע כי התנאים השני והשלישי הנם תנאים מצטברים.

עוד נקבע בעיניין איילון, כאמור, כי עצם משלוח הודעה בהתאם לחובתה על פי חוק (מה שלא קרה בענייננו), אינו מספיק על מנת לקבוע כי קופת הגמל לא התרשלה, ועליה לפעול לגביית החוב ולהגיש תביעה משפטית כנגד המעסיק (אלא אם בנסיבות המקרה לא היה צורך או טעם לעשות כן – מה שלא נטען וממילא לא הוכח בענייננו): "כעולה מהסיפה של סעיף קטן (ח), קופת הגמל חייבת לפעול על-מנת למנוע, או ליפתור, מצבים של פגור בתשלומים, וזאת מעבר למשלוח ההודעות כמפורט ברישה של סעיף קטן (ח). יחד עם זאת, חבותה זו של קופת הגמל תפורש בצמצום, ולטובת קופת הגמל.

...

בטרם נעילה לפני סיום מצאנו לנכון להדגיש כי לא נעלם מעינינו שהתובעת מילאה טופס הצהרת בריאות ואף חתמה על טופס הצטרפות לפיו "באותיות הקטנות", מופיעה, בין היתר, התחייבות לחיתום רפואי ככל שיידרש.

שוכנענו שלו התובעת הייתה מבינה שהיא מצטרפת חדשה לקרן שנדרשת להצהרת בריאות ובזיקה לה להחרגה, היא לא הייתה מבצעת הליך של חיתום מלכתחילה.

סיכום לאור כל האמור לעיל החלטנו לקבל את התביעה, במובן זה שיש לבטל את ההחרגה בעניינה של התובעת (כליות).

ביום 19.4.23 הגישה התובעת תביעה כנגד הנתבעת בגין הפרשות לקופת גמל המצויות בפגור בגין עובדיה המבוטחים אצל התובעת.

...

מנגד, טענה הנתבעת כי דין בקשת התובעת לפסיקת הוצאות להידחות ויש להורות בנסיבות העניין, כי כל צד יישא בהוצאותיו.

כך התובעת אף לא טרחה לצרף אישור מסירה או כל ראיה אחרת על המצאת ההתראות לנתבעת ודין טענתה כי הנתבעת התעלמה מפניותיה להידחות על הסף.

הסכום הנתבע בגין הוצאות התובעת ושכר טרחת בא כוחה בסך 17,887 ₪ אינו ריאלי בנסיבות העניין ונתבע שלא בצדק ודינו להידחות על הסף.

הכרעה בהמשך להחלטת בית הדין מיום 5.9.23 עולה, אפוא, כי עילת התביעה מוצתה והמחלוקת היחידה שנותרה בין הצדדים עניינה סוגית החיוב בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד. אשר לסוגית החיוב בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד, כך קובעת תקנה 113 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991: "בכפוף להוראות כל חיקוק, יהיה עניין ההוצאות בכל תובענה, ערעור או הליך אחר, מסור לשיקול דעתו של בית הדין או של הרשם, ואם בבקשה פלונית או בדיון פלוני ניתן צו להוצאות לא ייפגע צו זה על ידי כל צו אחר להוצאות שיינתן לאחר מכן שלא בדרך ערעור על הצו הראשון." בית הדין הארצי לעבודה עמד על השיקולים הרלוונטיים שעל בית הדין לשקול בעת פסיקת הוצאות, וכלשונו בעניין בית אורה אליו התייחסו הצדדים: "... פסיקת הוצאות אינה עניין של שרירות ואינה יכולה להיות מנותקת ממציאות ההליך שהתקיים בבית הדין. בבוא בית הדין לפסוק הוצאות, עליו לתת את הדעת למיגוון של שיקולים הרלבנטיים לעניין ובהם: גובה הסכום שנפסק; במקרה של דחיית התביעה – הסכום שנתבע; התעריף המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין, סוג ההליך (דיון מהיר, ביטוח לאומי, סכסוך קיבוצי וכו'); מורכבות ההליך והתמשכות הדיון; פעולות הצדדים לקידום ההליך; שאלת ייצוג הצדדים על ידי עורכי דין וכיוצאים באלה שיקולים. בפסיקת גובה ההוצאות ישקלל בית הדין את השיקולים השונים, תוך שהוא מביא בחשבון את שיקול העל שעניין לנו בהליכים בבית דין לעבודה והצורך בנגישות קלה וזולה (יחסית) להליכים אלה.". לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק ובחנתי את טענות הצדדים במסגרת סיכומיהם וכן לאחר שנתתי דעתי לשיקולים שהותוו בפסיקה ובכלל זה לסכום התביעה המקורי שהוגש בהתאם לנתונים שהיו בידי התובעת בזמן אמת וכן גובה החוב המעודכן, כמו גם התעריף המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין בסוג ההליך דנן וכן פעולות הצדדים לקידום ההליך והגעתם להסכמות שייתרו קיום דיון בתיק מצאתי, כי על הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל בסך 6,000 ₪.

לתובעת בוצע תשלום הפרישי הפרשות לפנסיה בגין הפרשות לפנסיה בחסר בסך 7,617.10 (בחודש 6/19), ועל פי תצהירה של גב' עמירם, חוב ל"כלל" שהיה רשום בגין פגור בהפרשות לביטוח אבדן כושר עבודה, נמחק, כך שלא נותרו הפרישי הפרשות לקופת גמל לטובת התובעת.

לא למותר לציין, בהקשר זה, את דברי התובעת במכתבה לגב' ימין יוחנן מיום 10.6.19: "אני מצויה בתקופת ההודעה המוקדמת, כלומר שהחל מה-22.5 מתחילה הספירה של שלושה חודשים בהם אני מקבלת שכר". במכתב סיום ההעסקה מיום 3.7.19, הודיעה הנהלת בתי המשפט כי היא מוותרת על עבודת התובעת בתקופת ההודעה המוקדמת וכי תשולם לה חלף הודעה מוקדמת.

...

התוצאה היא, שסך פיצויי הפיטורים שהולן הינו סך 2,701 ₪ (49,503 ₪ + 13,198 ₪ ששולמו 1.8.19 בניכוי 60,000 ₪).

התוצאה התוצאה היא שהתביעה מתקבלת בחלקה הקטן.

הנתבעת תשלם לתובעת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 3,346 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.19 עד לתשלום בפועל.

הפרשות לקופת גמל הן בחזקת שכר עבודה אשר איחור בהעברתן מזכה בפיצויי הלנת שכר.

ונפרט: ראשית, בהתאם לסעיפים 12 ו-13 לכתב התביעה עתרה התובעת לחייב את הנתבעת לשלם את סכום החוב בצרוף פצויי הלנת שכר ולחילופין בצרוף ריבית פיגורים או ריווחי קופת הגמל ובפועל הצדדים הסכימו על תשלום ריבית פיגורים בסך 17,467 ₪.

הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד: בהתאם לסעיף 113 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991: "בכפוף להוראות כל חיקוק, יהיה ענין ההוצאות בכל תובענה, ערעור או הליך אחר, מסור לשיקול דעתו של בית הדין או של הרשם...". בתיק ע"ע (ארצי) 753/05 מרכנתיל ניהול קופות גמל בע"מ נ' מעון הורים בית אורה בע"מ, 2.11.06, נפסק בין היתר כדלקמן: "בתקנות בית הדין לעבודה לא נמצאה הוראה דוגמאת זו שבתקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת כי שכר הטירחה הנפסק לא יפחת מן התעריף המינימאלי. "אין זו השמטה מקרית אלא העידר ההוראה נובע מאופיין המיוחד של ההתדיינויות בבתי הדין בתחום משפט העבודה וביטחון הסוצאלי, שבהן יש לקבוע אמת מידה שונה מזו שנקבעה בתעריף המינימאלי בבתי המשפט" .

...

לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים מוצאים אנו כי דין הערעור להתקבל, בחלקו.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, להלן החלטתנו.

בהתחשב מחד בכך שתשלום החוב שולם רק לאחר הגשת כתב התביעה ובעקבות מתן פסק דין חלקי; בחובתה של התובעת לפעול לגביית חובות עמיתיה מהמעסיקים; בסכום החוב שנפסק (51,340 ₪) בצירוף ריביות פיגורים; הימשכות ההליכים במשך למעלה משנתיים; הבקשות והתגובות שהוגשו בתיק; התעריף המומלץ ע"י לשכת עורכי הדין וייצוג הצדדים ע"י עורכי דין ומנגד, העובדה שהנתבעת לא התכחשה לחובה במהלך ניהול ההליך ואף ביקשה לפרוע אותו לטענתה עוד בטרם הוגשה התביעה; החיסכון בזמן שיפוטי יקר ואופיין המיוחד של ההתדיינויות בביה"ד – מצאנו לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת בתוך 30 ימים הוצאות בסך 1,239 ₪ בגין אגרת משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.