בדיון מיום 17.12.17, סוכמו תביעות התובע, כדלקמן:
התובע מבקש לעצמו את הסעדים הבאים:
"הפרישי פצויי פיטורים".
"פיצוי בגין אי הפרשות מלאות לפנסיה".
"דמי חגים".
"שכר בגין עמלות שלא שולמו בשנת 2014".
"פיצוי בגין פיטורים שלא כדין".
"פיצוי בגין פיטורים בנגוד לחוק חיילים משוחררים".
נדון בכל אחת מתביעותיו של התובע, לאו דווקא על פי סדרן.
סעיף 41(א)(ב) לחוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), התש"ט- 1949 קובע לאמור:
"לא יפטר בעל מיפעל עובד בתקופת היותו בשירות מילואים אלא בהיתר מאת ועדת התעסוקה; ולענין שירות מילואים העולה על יומיים רצופים, לא יפטרו בלא היתר כאמור גם בתקופה של שלושים ימים לאחר תום שירות המילואים; לא תיתן הוועדה היתר לפי סעיף זה, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו שבשלהם יש להתיר את הפיטורים, ורק אם הוכיח בעל המפעל כי הפיטורים המבוקשים אינם בשל שירות המילואים; הוועדה תיתן את החלטתה, ככל הניתן, לאחר שתובא לפניה תגובת העובד."
הסעיף אינו מטיל דוקא על התובע לפנות לוועדת התעסוקה.
אשר על כן, אנו סבורים כי התובע זכאי לפצוי בגובה הישתכרותו עד לתום שלושים ימים שלאחר תום שירות המילואים, ובמקרה זה עד ליום 15.9.14, קרי, כחודש וחצי נוספים (לפי שכר בסיס) ובסך הכל 8,625 ₪.
...
מכאן שמדובר ברכיב שהוא חלק מהשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים, ודין תביעתו של התובע ברכיב זה להידחות.
אשר על כן, אנו סבורים כי התובע זכאי לפיצוי בגובה השתכרותו עד לתום שלושים ימים שלאחר תום שירות המילואים, ובמקרה זה עד ליום 15.9.14, קרי, כחודש וחצי נוספים (לפי שכר בסיס) ובסך הכל 8,625 ₪.
סוף דבר:
התביעה מתקבלת בחלקה הקטן בלבד.
הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:
פיצוי בגין "אי הפרשות מלאות לפנסיה" בסך 23,100 ₪.