הפרשות לא תקינות לקרן פנסיה: תיקון טעויות

בהתאם להוראות חוק הגנת השכר לאחר התיקון (סעיף 26), בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה בעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רשומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו, וזאת עד להקף של 15 שעות עבודה נוספות לשבוע או 60 שעות עבודה נוספות לחודש.

הפרשות לפנסיה- לטענת התובעת, הנתבעת לא הפקידה עבורה כספים לקרן הפנסיה כפי שהיה עליה לעשות בהתאם לדין לכן הנה זכאית לסך של 11,869 ₪.

בכל הקשור לשעור הפצוי בגין ליקויים בתלושי השכר פסק בית הדין הארצי בעיניין ע"ע 28228-03-15 איזאבלה לוקס נ' ארז זיסמן (פורסם בנבו, ניתן ביום 31.10.16, להלן:עניין לוקס), את הדברים הבאים: "בקביעת הפיצויים לדוגמה שאינם תלויים בנזק, יש להביא בחשבון, לצד מהות ההפרה, את הנחיות חוק הגנת השכר ואת אמות המידה שיש לשקול בעת קבלת ההחלטה על עצם הטלת הפצוי ועל שיעורו, כמפורט להלן. בחוק הגנת השכר נקבע, כי בית הדין "רשאי" (אך לא חייב) לפסוק פיצויים לדוגמה; תנאי להפעלת הסמכות הוא שנימסר תלוש לא תקין "ביודעין" (וראו החזקה בסעיף 26א(ב)(2) לחוק הגנת השכר); הרשות לפסיקת הפיצויים היא "בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור"; סכום הפצוי הוא עד 5,000 ₪ (כשיעורם בחודש יולי 2009) לכל תלוש; מטעמים מיוחדים שיירשמו ניתן לפסוק סכום גבוה יותר.

בכל הקשור לתלושים 1-3/14, אומנם מופיעה בתלושים אשר צורפו לכתב ההגנה הערה בשם "עיקול", אשר אינה מופיעה בתלושים אשר צורפו לכתב התביעה, אולם הערה זו מופיעה בדיוק באותה שורה בה מופיעה הכותרת "טיפים" בתלושים שקדמו לחודשים אלווגם בחודשים שלאחר מכן (4/14 ואילך) לכן ברור כי מדובר בטעות וכי אכן הכוונה לרכיב הטיפים אשר שולם לתובעת.

...

בסיכומים המשלימים אותם הגישה התובעת, התייחסה היא בפירוט לפסיקה אליה הפנתה הנתבעת וטענה כי מדובר בפסיקה אשר אינה רלבנטית למקרה דנן ומכל מקום, יישום עקרונות הלכת מלכה על ענייננו מוביל למסקנה כי יש לקבל את תביעתה.

בנסיבות מקרה זה, לאחר ששקלנו את מכלול השיקולים, לרבות התנהלות הצדדים ותום ליבם, לא מצאנו כי מתקיימות נסיבות המצדיקות פיצויי הלנה מכל סוג, לאור קביעתנו דלעיל כי התובעת אינה זכאית לשכר וכן נוכח מחלוקת כנה בין הצדדים.

סוף דבר- התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום מקבלת פסק הדין את הסכומים הבאים: בגין פיצויי פיטורים, סך של 17,886₪, בקיזוז הסכומים אשר נצברו לזכות התובעת בגין רכיב הפיצויים בקרנות הפנסיה.

בנוגע למועד בו נודע לתובעת כי בוטחה על ידי הנתבעת בקרן החדשה, הצהירה התובעת: "24. אני הנני מורה לספרות ואינני בקיאה בתחום הפנסיה ולא הייתי מודעת כלל להבדלים הקיימים בין קרן הפנסיה מבטחים החדשה לזאת הישנה, מנקודת מבטי כל עוד היה רשום בתלוש שכרי הפרשה לקרן הפנסיה "מבטחים" הרי שמדובר היה בקופה הישנה.

לראשונה למדתי על כך כי משהו שאינו תקין היתרחש בניהול כספי הפנסיה שלי רק בעקבות פנייה שקבלתי דוקא מקרן הפנסיה הותיקה "קג"מ", המכתב שקבלתי מקג"מ עורר אצלי ואצל בעלי מר משה מלו חשד כי משהו לא תקין היתרחש בעיניין העברת זכויותי מקרן הפנסיה הוותיקה לחדשה.

ועל כן, אבקש לתקן טעות זו ולהחזרני לקרן הפנסיה הישנה על מנת לשמור על הרצף הפנסיוני שלי וכן על זכויותיי".

...

שיהוי לטענת הנתבעת יש לדחות את התביעה מחמת השיהוי בהגשתה.

בנסיבות אלה ובהתאם לכללים שנקבעו בפסיקה כמובא לעיל, אנו קובעים כי שיעור האשם התורם של התובעת הינו בשיעור 40% מהנזק הנטען.

סוף דבר על הנתבעת לפצות את התובעת בשיעור 60% מהנזק.

הנתבעת תשלם לתובעת סך 165,600 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

במהלך תקופה זו, הנתבעת לא הפרישה עבור התובע תגמולים לקרן הפנסיה.

הנתבעת אכן תיקנה את הטעויות עקב בקשתו.

פיצוי בגין תלושי שכר בלתי תקינים במסגרת דיוננו לעיל מצאנו כי רבות מהמחלוקות שהתגלעו בין הצדדים נוצרו על רקע השיבושים שחלו בתלושי השכר של התובע.

...

פיצוי בגין תלושי שכר בלתי תקינים במסגרת דיוננו לעיל מצאנו כי רבות מהמחלוקות שהתגלעו בין הצדדים נוצרו על רקע השיבושים שחלו בתלושי השכר של התובע.

סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: · סכום של 15,000 ₪ בגין אי עריכת שימוע כדין ואי מתן הודעה על תנאי עבודה.

בנוסף, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

לטענת הערייה, רישום זה היה "שגוי ומוטעה". מעבר לכך- בוצעו עבור התובעת הפרשות לגמל, כפי שמבוצעות לעובדי הערייה המבוטחים בפנסיה תקציבית ובכלל זה הפרשות לקרן צוברת רק בגין רכיבים שאינם פנסיונים.

הואיל ובמועד הקובע אינך עונה על אף אחת מהאפשרויות הללו, דהיינו, לא קיבלת קביעות, לא עבדת מעל שנה במשרה תקנית ולא הועסקת מעל 4 שנים במשרה לא תקנית, אינך עונה על התנאים להמשך ביטוחך במסגרת הפנסיה התקציבית.

באשר לטענה כי ההחלטה אינה בת ביצוע כיוון שלא ניתן לבצע הפרשות באופן רטרואקטיבי ורק עבור חלק המעביד, גם פגם זה ניתן לתיקון בדמות פיצוי בגין אי עריכת הסדר פנסיוני בפנסיה צוברת, מבלי להביא לבטלות מוחלטת של ההחלטה ובכך נדון להלן.

...

יאמר לענין זה- אף שכאמור , מצאנו גם טעם לפגם בהתנהלות התובעת, לא מצאנו לקבוע כי יש לייחס לה "אשם תורם" כפי שטענה העיריה בהגנתה.

אף שכאמור סבורים אנו כי התובעת היתה מודעת בכל השנים ל"ספק" שיש ביחס לזכאותה לפנסיה תקציבית, הרי שעדין האחריות ליצירת הספק, מוטלת על הנתבעת.

בשקלול כלל הנתונים מצאנו מקום לפסוק לתובעת פיצוי ברכיב זה בסך של 20,000 ₪.

ביום למחרת (6.12.2018)(נת/ה) פנה מר לוי לתובעת במכתב נוסף המתייחס למכתבו של מר דוידוביץ לאמור: "...יתכן והיתה כנראה טעות במערכות משרד החינוך, אך טעות זאת אינה יכולה לגבור על הוראות החוק. בכדי לדאוג לזכויותיך העתידיות, אנו מפרישים לך את המגיע לך בפנסיה צוברת בהתאם לזכאותך עפ"י חוק...בכל מקרה פעלנו כאמור עפ"י ההוראות וכל סיגנון מיתלהם המופנה אליי ו/או לצוות שלי אינו מקובל ברמת השיחה המצופה מאנשי חינוך...כרגע, לטובתך, אנו מפרישים לך כספים לקרן בררת מחדל". ביום 21.12.2018 השיבה התובעת למכתבו של מר לוי (ת/14).

התובעת לא הייתה זכאית להיות מבוטחת בפנסיה תקציבית, שכן במועד הקובע (31.8.2002) היא לא הועסקה במשרה תקנית ובכתב מינוי, אלא בתקופות העסקה המנותקות זו מזו.

ואולם גם התובעת לא טמנה את ידה בצלחת, שכן היא החרתה החזיקה אחר עמדתה כי היא זכאית לפנסיה תקציבית ולא ביקשה לנסות להסדיר את הנידרש תיקון ולשתף פעולה עם הפקדה לביטוח פנסיוני לקרן.

...

לטענת הנתבעת, דינה של התביעה להידחות.

עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת לא שהתה בחל"ת בתקופות השניה והרביעית, וממילא דינה של הטענה להידחות מחמת התיישנות.

אשר לדרך תשלום הפיצוי בפועל אנו מורים לנתבעת, בדומה למתווה שנקבע בעניין סלע, להוון את סכום הפיצוי החודשי בתקופות השלישית והחמישית בהתאם לכללי ההיוון המקובלים, ולהפקיד את הסכום המהוון בקרן פנסיה לפי בחירת התובעת, במסלול הכולל כיסוי ביטוחי לבן זוג.

בנסיבות העניין אנו סבורים כי יש לפסוק לתובעת פיצוי לא ממוני בסך של 35,000 ₪.

סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה, כמפורט להלן: א. הצדדים יפעלו כאמור בסעיפים 80 ו- 90-91 לעיל ובהתאם למועדים שנקבעו שם. הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 יום מהיום, פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 35,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪.