הפרעת חרדה וריכוז וקשב כנכות

לאור זאת, סיכמה הועדה בתחום הנפשי כדלקמן: "מבחינה פסיכיאטרית מדובר בתובעת אשר סבלה מנכות נפשית בשיעור 20% כפי שנקבע בשנת 2012 במסגרת נכות כללית, עקב הפרעות דכאונות חרדות והפרעת קשב ורכוז אשר הצריכה טפול תרופתי רציף. רישומים תומכים לכך בתיק הרפואי. לכן אין קשר סיבתי בין התאונה הנדונה לתלונותיה בתחום הנפשי.... לא חל שינוי לאחר התאונה ולא נגרמה החמרה". מן הפרוטוקול עולה, כי הועדה התייחסה למימצאי הבדיקה ולמסמכים הרפואיים הרלבאנטיים.

...

לסיכום עניין זה, אף טענות המערערת במישור האורתופדי נדחות.

סוף דבר המערערת לא הצביעה על טעות משפטית בהחלטת הוועדה, המצדיקה את התערבות בית הדין.

הערעור נדחה.

בישיבתה השנייה עם קבלת התיק הרפואי מתייחסת הועדה לתיאורים הקליניים שבו ומציינת כי היו למערער סימני חרדה חברתית והפרעה בקשב ורכוז, אך לא נימצאו סימני דכאון ו/או תכנים פסיכוטיים ולא מתואר מצב פסיכוטי או דכאוני בבדיקות, לפיכך הועדה קובעת אחוזי נכות פחותים בגין ADHD טרם ההתקף הפסיכוטי ומיום זה נכות נפשית.

...

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: השאלה להכרעה במקרה שבפנינו היא האם מילאה הוועדה אחר ההוראות המפורשות שבפסק הדין.

הוועדה, במקרה דנן, התכנסה בעקבות פסק הדין מיום 10/5/12 שניתן על ידי כב' השופטת מיכל נעים דיבנר בו נקבע: "...מכיוון שמלכתחילה לא נמקה הוועדה את המועד אותו קבעה כמועד תחילת הנכות הנדונה, כפי שראוי היה שתעשה, אני סבורה כי יש מקום להחזיר את עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים וזאת על מנת תשקול אם יש במסמכים שבפניה, ובכלל זה בחוות הדעת של ד"ר ברודסקי לפיה ההחמרה במצבו הנפשי של בנו של המערער חלה כבר ממועד יציאתו ממסגרת לימודית, כדי לקבוע מועד שונה לתחילת נכותו של בנו של המערער, מכל מקום הוועדה תנמק את מועד תחילת הנכות כפי שיקבע על ידה...". (ההדגשה הוספה א.ק).

המערערת ביקשה להשיג על ההחלטה, וועדה רפואית לערר קבעה ביום 13/11/18 כי למערערת 60% נכות רפואית (הפרעת קשב ורכוז, חרדה, פסוריאזיס נכות אורתופדית ודלקות אזנים).

...

הכרעה לאחר שעיינתי בטענות התובעת ובכל המסמכים שבתיק לא מצאתי כי עלה בידי התובעת להצביע על עילה שיש בה כדי להצדיק התערבות בקביעת הועדה הרפואית לערררים ו/או ועדת אי כושר והכל כפי שיפורט להלן.

ונדמה כי העדיפה את המסקנה הנובעת מהם על פני ההתרשמות של פקידת השיקום מהאופן בו התנהלה התובעת בפניה.

בשים לב לנכותה הרפואית של המערערת, אני סבורה כי החלטת הועדה לנהוג בזהירות, ולהמנע מתיוגה כמי שאיבדה 50% מכושרה להשתכר כבר כעת, איננה חורגת ממתחם הסבירות.

לנוכח האמור לעיל החלטתי לדחות את הערעור.

לפניי ערעור על החלטת וועדת ערר-ילד שהיתכנסה ביום 22.1.20 וקבעה כי המערער, יליד 2010 הסובל מהפרעת קשב ורכוז, הפרעת היתנהגות, הפרעת חרדה ועוד, אינו עונה לתנאים המזכים בתשלום גמלה מלאה על-פי תקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע – 2010 (להלן: "התקנות") וקבעה כי הוא זכאי לגימלת ילד נכה בשיעור 50% בעילה של השגחה חלקית.

...

כך, ד"ר יעל בוסתן, מומחית בפסיכיאטריה, קבעה ביחס למערערער ביום 8.1.20 כי "תגובותיו האימפולסיביות עלולות להיות חסרות שיפוט ולעיתים אף להוות סכנה לעצמו". כן, הפנה המערער לסיכום ביקור מיום 17.3.20 אצל אותה רופאה, בה מצוין, כי המערער זקוק להשגחה מלאה וכי זו מתקיימת בפועל.

המשיב בדעה כי יש לדחות את הערעור על כל חלקיו וסעיפיו, שכן מצבו של המערער אינו תואם את התנאים המזכים בגמלה על-פי עילת ההשגחה המלאה, זאת על-פי דברי האם בפני הוועדה והתיעוד הרפואי שהוגש לעיונה.

לאור כל האמור, הערעור נדחה.

וזאת בין היתר בגין הליקויים הבאים: ליקוי נפשי - לפי פריט ליקוי 34(ב)(3) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956 (להלן- התוספת ו- התקנות, לפי העניין) שעניינו "הפרעות במצב הרוח, הפרעות חרדה, הפרעות תלויות דחק, הפרעות סומטופורמיות והפרעות אכילה - רימיסיה, סימנים קליניים קלים, קיים צורך בטיפול תרופתי, קיימת הפרעה בינונית בתיפקוד הנפשי או החברתי וכן הגבלה בינונית של כושר העבודה" בשיעור של 20%; ליקוי ראומטולוגי - פוליאטריטיס - לפי פריט ליקוי 35(1)(ב) לתוספת לתקנות שעניינו ארטריטיס רבמטואידית או ניוונית, השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות בשיעור של 10%.

בגין הפרעת קשב ורכוז נכותה 10% לפי סע' 32(א)2 ב' מ 1.1.14 לאחר עיון בתעוד רפואי.

...

לטענתה, היה על הוועדה להתייחס למסמכים אלו ולא ברור מנימוקיה כיצד הגיעה למסקנה שונה מהמסקנה במסמכים אלו.

אין בידי לקבל טענה זו. חוות הדעת האזרחית נערכה בדצמבר 1999 ומשקפת את מצבה הרפואי של המבקשת במועד כתיבתה.

מכאן, שלא עולה קושי בכך שהוועדה לא התייחסה לחוות דעת זו. גם הטענה כי מפרוטוקול הוועדה לא ברור כיצד הגיעה למסקנתה דינה להידחות.