להלן פרטים אודות המערער:
המערער נולד ברוסיה ב-1968;
הוא סיים מכללה להנדסאות ולמד באקדמיה צבאית ושירת שירות סדיר במשך שנתיים וחצי בצבא הסובייטי;
הוא עלה ארצה ב-1990;
הוא שירת במשך שנה בצה"ל בגדוד 601 בהנדסה קרבית;
הוא התגייס למשטרת ישראל ב-9/1993;
לאחר גיוסו הוא הוצב לשירות בעיר העתיקה בירושלים כשוטר סייר ולאחר כחודשיים הוצב לשרת ביחידת הכותל המערבי;
המערער הגיש תצהיר עדות ראשית ובו פירט מספר אירועים קשים שארעו לו במהלך שרותו במישטרה:
ב-12.5.96 בין צומת אדם לצומת מכמש נזרק לתוך הרכב שבו נהג המערער בקת"ב שגרם למערער לכוויה; לאחר הארוע המערער, לטענתו, לא היה יכול לאכול בשר על האש, וסבל מריחות שרופים שהזכירו לו את ריח השריפה;
בשנת 1977 בשוק מחנה יהודה היה פצוץ והמערער ראה גופות ;לאחר הפיגוע המערער סבל לטענתו, ממראות, ריחות, חלומות וסיוטים, קשיי ליעה ופגיעה בתיאבון;
ב-10.9.99 הוא עצר רכב בו היה חרדי עם טלפון ביד, אדם זה לפתע הגביר את המהירות כדי לברוח מהמערער, ובמקרה זה עף המערער לכיוון המדרכה והתגלגל מספר פעמים;
ב-6.4.06 בכניסה לוואדי אל ג'וז החליק המערער על כתם שמן תוך כדי נסיעה והוא ניכנס חזיתית בקיר; תאונה זו לטענת המערער גרמה לו לראקטיבציה של הטראומה של הפיגוע בשוק מחנה יהודה ולאחר התאונה הוא סבל מטראומות הקשורות לפיגוע במחנה יהודה;
מונחות לפנינו חוות דעת רפואיות כדלהלן:
מטעם המערער-חוו"ד של פרופ' עמיחי לוי מיום 29.6.10;
מטעם המשיב- חוו"ד של ד"ר חיים שם דוד מיום 2.1.12 המגיבה על חווה"ד של פרופ' עמיחי לוי ושעל בסיסה דחה המשיב את ערעור המערער;
להלן- כמה ציטוטים רלוואנטיים מכל אחת מחווה"ד הנ"ל:
בחוו"ד מטעם המערער מיום 29.6.10 של פרופ' עמיחי לוי נכתב, בין היתר, כדלהלן:
"....ה-ICD10 פרק F43.1....מתאר הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) כך: ' זו תגובה מאוחרת ו/או ממושכת לארוע או למצב גורם-דחק (קצר מועד או ממושך) שטבעו מאיים או קטסטרופאלי באופן חריג; והוא עלול לגרום מצוקה-ניכרת כימעט לכל אדם..... סימפטומים טיפוסיים כוללים אפיזודות שבהן אדם חי מחדש את הטראומה בזכרונות חודרניים (פלאשבקים) או בחלומות המתרחשים על רקע מתמשך של תחושת 'מאובנות' וקהות רגשית; נתוק מאנשים אחרים; חוסר תגובתיות לסביבה; אבדן יכולת הנאה; והמנעות מפעילות וממצבים המזכירים את הטראומה, באופן שכיח יש פחד והמנעות מרמזים המזכירים לסובל את הטראומה-המקורית...בדרך כלל יש מצב של עוררות יתר ...תגובת בהלה מוגברת; והפרעה בשינה; תכופות מלווה בסימפטומים ובסימנים של חרדה ודכאון...ככלל , אין לקבוע איבחנה של הפרעה זו, אלא אם יש עדות לכך שהיא הופיעה בתוך 6 חודשים מארוע טראומטי, שחומרתו יוצאת דופן. אפשר לקבוע איבחנה אפשרית גם אחרי יותר מששה חודשים, בתנאי שהביטויים הקליניים הם טיפוסיים; ושכל איבחנה אחרת של ההפרעה(כגון הפרעת חרדה; או הפרעה טורדנית-כפייתית; או אפיזודה דיכאונית) איננה סבירה...התוצאה הכרונית המאוחרת של דחק קצוני, כלומר זו הבאה לידי ביטוי עשרות שנים אחרי החוויה מעוררת הדחק תסווג בקטגוריה 0.F62.....עפ"י הנתונים שבידי, מר מ.נ. לקה בתסמונת פוסט-טראומטית. התיסמונת הפוסט-טראומטית הנ"ל סיבתה/גרימתה באירועים הקשים שחוה מר נ' בעבודתו במישטרה. מדובר במילים אחרות, בקשר סיבתי/גרימתי. שיעור הנכות תואם לתקנה 34א.ד. לתקנות הנכים; כלומר מדובר בשיעור נכות של 30% ולמרבה הצער לצמיתות".
בחוו"ד מטעם המשיב מיום 2.1.12 של ד"ר חיים שם דוד, נכתב, בין היתר, כדלהלן:
"....הנידון סיפק חוו"ד מפי פרופ' עמיחי לוי שקובע שהנידון סובל מ-PTSD וששיעור נכותו ע"פ חוק הנכים הנו 30%.ראשית, איני מסכים עם עמיתי מהטעם הפשוט שאינו עומד בתנאים הנדרשים לאבחנו בהפרעה שכזו ונראה שמעולם לא עמד בתנאים אלו באופן מלא. שנית, שיעור נכותו שקבע נראה לי שגוי שכן בהשתמשו בחוק הנכים עליו לעמוד בקריטריונים הקבועים שם- הנידון עובד ואף מצטיין בעבודתו. ושלישית, שיעור נכות של 30% מחייב גלויי סף גירוי נמוך תכופים ומהעדויות שמצויות בידי, אין הדבר כך. להערכתי הנידון סובל מהפרעה חרדתית דיכאונית מעורבת. תורמים לה תחושת שחיקה שמדווח עליה שנים רבות תוך ניסיון לא מוצלח לעבור לתפקיד אחר, קונפליקטים עם הבן שלו, יתר לחץ דם שממנו סובל והחל לסבול למעשה לראשונה מנוב' 2005....בכל מקרה של טענה ל-PTSD ובעיקר PTSD מושהה עם ר-אקטיבציה חשוב להעריך את אמינות הנבדק. להערכתי אמינותו טובה. מהלך מחלתו המתוארת אינה אופיינית ל-PTSD ואינה עומדת בכל התנאים הדרושים לאבחנה כזו. משום כך, יש להניח שיש אירועים נוספים שתורמים לתמונה הבלתי טיפוסית של ההפרעה הנטענת שרק בחלקה עומדת בקריטריונים הקבועים עבור PTSD. מסקנות: הנידון סובל מהפרעה חרדתית מעורבת. נכותו קלה. מחצית מנכותו בשל שרותו במשטרת ישראל ומחציתה האחרת בשל תהליכים וגורמי סטרס אחרים".
יצוין כי במסגרת ההוכחות הייתה הפנייה מצד ב"כ המערער למסמכים מס' 162-163 מיום 10.2.11 המצויים בתיק הרפואי.
...
רקע
הערעור שלפנינו הוא על החלטת המשיב מיום 11.6.12 במסגרתה הודיע המשיב למערער דלהלן:"....לאחר עיון בתביעתך ובתוצאות הבדיקות הרפואיות והנימוקים המצוינים בחווה"ד הרפואית מתאריך 2.1.12 , הגעתי למסקנה כי ההפרעה החרדתית החמירה לאחר האירועים מ-5/96 ו-9/99 שבתקופת ועקב שירותך המשטרתי. ההחמרה שעל חשבון השירות הינה בשיעור של מחצית מדרגת הנכות הכוללת.....הוועדה הרפואית בישיבתה מיום 16.4.12 קבעה את דרגת נכותך עבור "הפרעה נפשית –הגבלה קלה בכושר תפקוד-" -5% מתוך דרגת נכאת כוללת של 10%".
להלן פרטים אודות המערער:
המערער נולד ברוסיה ב-1968;
הוא סיים מכללה להנדסאות ולמד באקדמיה צבאית ושירת שירות סדיר במשך שנתיים וחצי בצבא הסובייטי;
הוא עלה ארצה ב-1990;
הוא שירת במשך שנה בצה"ל בגדוד 601 בהנדסה קרבית;
הוא התגייס למשטרת ישראל ב-9/1993;
לאחר גיוסו הוא הוצב לשירות בעיר העתיקה בירושלים כשוטר סייר ולאחר כחודשיים הוצב לשרת ביחידת הכותל המערבי;
המערער הגיש תצהיר עדות ראשית ובו פירט מספר אירועים קשים שאירעו לו במהלך שירותו במשטרה:
ב-12.5.96 בין צומת אדם לצומת מכמש נזרק לתוך הרכב שבו נהג המערער בקת"ב שגרם למערער לכוויה; לאחר האירוע המערער, לטענתו, לא היה יכול לאכול בשר על האש, וסבל מריחות שרופים שהזכירו לו את ריח השריפה;
בשנת 1977 בשוק מחנה יהודה היה פיצוץ והמערער ראה גופות ;לאחר הפיגוע המערער סבל לטענתו, ממראות, ריחות, חלומות וסיוטים, קשיי ליעה ופגיעה בתיאבון;
ב-10.9.99 הוא עצר רכב בו היה חרדי עם טלפון ביד, אדם זה לפתע הגביר את המהירות כדי לברוח מהמערער, ובמקרה זה עף המערער לכיוון המדרכה והתגלגל מספר פעמים;
ב-6.4.06 בכניסה לוואדי אל ג'וז החליק המערער על כתם שמן תוך כדי נסיעה והוא נכנס חזיתית בקיר; תאונה זו לטענת המערער גרמה לו לראקטיבציה של הטראומה של הפיגוע בשוק מחנה יהודה ולאחר התאונה הוא סבל מטראומות הקשורות לפיגוע במחנה יהודה;
מונחות לפנינו חוות דעת רפואיות כדלהלן:
מטעם המערער-חוו"ד של פרופ' עמיחי לוי מיום 29.6.10;
מטעם המשיב- חוו"ד של ד"ר חיים שם דוד מיום 2.1.12 המגיבה על חווה"ד של פרופ' עמיחי לוי ושעל בסיסה דחה המשיב את ערעור המערער;
להלן- כמה ציטוטים רלוונטיים מכל אחת מחווה"ד הנ"ל:
בחוו"ד מטעם המערער מיום 29.6.10 של פרופ' עמיחי לוי נכתב, בין היתר, כדלהלן:
"....ה-ICD10 פרק F43.1....מתאר הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) כך: ' זו תגובה מאוחרת ו/או ממושכת לאירוע או למצב גורם-דחק (קצר מועד או ממושך) שטבעו מאיים או קטסטרופלי באופן חריג; והוא עלול לגרום מצוקה-ניכרת כמעט לכל אדם..... סימפטומים טיפוסיים כוללים אפיזודות שבהן אדם חי מחדש את הטראומה בזיכרונות חודרניים (פלשבקים) או בחלומות המתרחשים על רקע מתמשך של תחושת 'מאובנות' וקהות רגשית; ניתוק מאנשים אחרים; חוסר תגובתיות לסביבה; אבדן יכולת הנאה; והימנעות מפעילות וממצבים המזכירים את הטראומה, באופן שכיח יש פחד והימנעות מרמזים המזכירים לסובל את הטראומה-המקורית...בדרך כלל יש מצב של עוררות יתר ...תגובת בהלה מוגברת; והפרעה בשינה; תכופות מלווה בסימפטומים ובסימנים של חרדה ודיכאון...ככלל , אין לקבוע אבחנה של הפרעה זו, אלא אם יש עדות לכך שהיא הופיעה בתוך 6 חודשים מאירוע טראומטי, שחומרתו יוצאת דופן. אפשר לקבוע אבחנה אפשרית גם אחרי יותר מששה חודשים, בתנאי שהביטויים הקליניים הם טיפוסיים; ושכל אבחנה אחרת של ההפרעה(כגון הפרעת חרדה; או הפרעה טורדנית-כפייתית; או אפיזודה דיכאונית) איננה סבירה...התוצאה הכרונית המאוחרת של דחק קיצוני, כלומר זו הבאה לידי ביטוי עשרות שנים אחרי החוויה מעוררת הדחק תסווג בקטגוריה 0.F62.....עפ"י הנתונים שבידי, מר מ.נ. לקה בתסמונת פוסט-טראומטית. התסמונת הפוסט-טראומטית הנ"ל סיבתה/גרימתה באירועים הקשים שחווה מר נ' בעבודתו במשטרה. מדובר במילים אחרות, בקשר סיבתי/גרימתי. שיעור הנכות תואם לתקנה 34א.ד. לתקנות הנכים; כלומר מדובר בשיעור נכות של 30% ולמרבה הצער לצמיתות".
בחוו"ד מטעם המשיב מיום 2.1.12 של ד"ר חיים שם דוד, נכתב, בין היתר, כדלהלן:
"....הנדון סיפק חוו"ד מפי פרופ' עמיחי לוי שקובע שהנדון סובל מ-PTSD וששיעור נכותו ע"פ חוק הנכים הינו 30%.ראשית, איני מסכים עם עמיתי מהטעם הפשוט שאינו עומד בתנאים הנדרשים לאבחנו בהפרעה שכזו ונראה שמעולם לא עמד בתנאים אלו באופן מלא. שנית, שיעור נכותו שקבע נראה לי שגוי שכן בהשתמשו בחוק הנכים עליו לעמוד בקריטריונים הקבועים שם- הנדון עובד ואף מצטיין בעבודתו. ושלישית, שיעור נכות של 30% מחייב גילויי סף גירוי נמוך תכופים ומהעדויות שמצויות בידי, אין הדבר כך. להערכתי הנדון סובל מהפרעה חרדתית דיכאונית מעורבת. תורמים לה תחושת שחיקה שמדווח עליה שנים רבות תוך ניסיון לא מוצלח לעבור לתפקיד אחר, קונפליקטים עם הבן שלו, יתר לחץ דם שממנו סובל והחל לסבול למעשה לראשונה מנוב' 2005....בכל מקרה של טענה ל-PTSD ובעיקר PTSD מושהה עם ר-אקטיבציה חשוב להעריך את אמינות הנבדק. להערכתי אמינותו טובה. מהלך מחלתו המתוארת אינה אופיינית ל-PTSD ואינה עומדת בכל התנאים הדרושים לאבחנה כזו. משום כך, יש להניח שיש אירועים נוספים שתורמים לתמונה הבלתי טיפוסית של ההפרעה הנטענת שרק בחלקה עומדת בקריטריונים הקבועים עבור PTSD. מסקנות: הנדון סובל מהפרעה חרדתית מעורבת. נכותו קלה. מחצית מנכותו בשל שירותו במשטרת ישראל ומחציתה האחרת בשל תהליכים וגורמי סטרס אחרים".
יצוין כי במסגרת ההוכחות הייתה הפנייה מצד ב"כ המערער למסמכים מס' 162-163 מיום 10.2.11 המצויים בתיק הרפואי.
המסקנה מהאמור לעיל היא שאין למערער PTSD ואף לא PTSD שהופיע באיחור.
אנו מקבלים את חוות דעתו של ד"ר שם דוד בנקודה זו, אך איננו מקבלים את מסקנתו שיש לייחס לשירות במשטרה 50% מהגורמים למצבו הנפשי.
אנו סבורים שלמרות שהיו למערער אירועי חיים כגון הגירושין מאשתו הראשונה והעובדה שהיה למערער קשר רעוע עם בנו, האירועים שחווה המערער בשירותו במשטרה אשר פורטו בסעיף 3 דלעיל הם אלה שגרמו למצב הנפשי של המערער.
לאור כל האמור לעיל, הננו דוחים את טענת המערער לפיה הוא סובל מ-PTSD אך מקבלים את הערעור במובן זה שיש לייחס לשירות במשטרה את מלוא הקשר הסיבתי למצבו הנפשי דהיום.
