הפרעת דחק בתר חבלתית בשל תאונת דרכים

בפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת בשל תאונת דרכים שארעה ביום 27.11.2013.

בהחלטתה מיום 16.1.2017 דחתה ועדת העררים את ערר התובעת, תוך שקבעה: "על פי המסמכים הרפואיים הפסיכיאטריים הנ"ל התחילה טפול פסיכיאטרי בשנת 2010 והייתה במעקב פסיכיאטרי. ב-2014, לאחר התאונה, פנתה לטפול פסיכיאטרי ואז אובחנה לראשונה הפרעה חבלתית הסתגלותית והתחילה ליטול תרופות נוגדי דכאון בדצמבר 2014 פנתה למרפאת פוסט טראומה למרכז בריאות הנפש ואובחנה כלוקה ב-PTSD עם סימפטומים דכאוניים מישניים. במהלך הטיפול ... ב-2015 חל שיפור! ללא תסמינים דכאוניים ... המשיכה את הטיפול. פגישה אחרונה הייתה ב-9/15. לאחר הפגישה האחרונה התובעת הפסיקה את המעקב הפסיכיאטרי וחזרה -16.3.16 כאשר התלוננה על בעיות קיומיות, בעיות כלכליות. הומלץ לה טפול נוגד דכאון על-ידי ויפאקס. מיסמך אחרון מינואר 2017, לפי מכתב זה הנ"ל ממשיכה ליטול תרופות נוגדי דכאון ומתוארים תסמינים דכאוניים. במהלך הפגישות האלה לא מתוארים תסמינים של דחק בתר חבלתיים. בבדיקתה הגיעה בלווי עורכת דינה לבושה צורה תואמת, מסודרת, נקייה, מודעת צלולה. אפקט דיסטמי לבילי בוכה בתלונות מתארת מצב רוח ירוד. טוענת שחל שינוי בטיפול אך עדיין אין תגובה או שיפור כלשהוא, יחד עם זאת מציינת שב-7 חודשים אחרונים חזרה לעבודה רצופה כמטפלת בקשישים.

איבחנה: הוועדה מתרשמת מהפרעה תגובתית הסתגלותית עם אפיונים בתר חבלתיים מאחר ולא ניצפו במהלך הטיפולים וגם בבדיקה הנוכחית תסמינים דחק בתר חבלתי ממשי.

...

בהקשר זה איני מקבלת את טענת התובעת כי מדובר במשבר חולף עקב הליך הפרידה מבעלה והגירושין וכי הרופאים לא אמרו לה על ממצאיהם (ע' 7, ש' 33 – ע' 8, ש' 2; ע' 8, ש' 10-12, ש' 15, ש' 16-181 ש' 21-24, ש' 25-28; ש' 31-34; ע' 8, ש' 35 – ע' 9, ש' 4; ש' 9-14).

" יחד עם זאת, אני מקבלת כי התובעת לא תוכל לקבל החזר מלא בגין כל ההוצאות שנגרמו וייגרמו לה עקב התאונה והטיפולים להם נזקקה ולהם תיזקק בהמשך חייה בגינה.

אשר על כן, אני מורה לנתבעת לשלם לתובעת 248,764 ₪.

כן תשלם הנתבעת לתובעת שכר טרחת עו"ד בשיעור 31,000 ₪ בתוספת מע"מ, והוצאות משפט בסך 1,500 ₪.

רקע עובדתי: לפני תובענה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף, אשר על פי הנטען נגרמו לתובע, מר יהודה פינצ'יבסקי, עקב תאונת דרכים שהתרחשה ביום 19/5/09, עת נהג על קטנוע מ.ר. 1724260.

הנכויות האורטופדית והנפשית מחד גיסא אין מחלוקת כי לפגיעותו של התובע בתחום האורטופדי והנפשי השפעה עקרונית על עבודה מסוג זה: קביעות המומחים הרפואיים כי לתובע הגבלה בהליכה ובעמידה ממושכות, וקביעת המומחה בתחום הנפש כי התובע עלול לסבול בעקבות התאונה מהפרעות נפשיות, הכוללות הפרעת היסתגלות והפרעת דחק בתר חבלתית קלה, לא נסתרו, כאשר אין ספק כי מצבו זה עלול להיות בעל השלכה על עבודתו ותפקודו, באשר מקשה על יכולת התנועה לה נידרש איש עסקים ואף על היכולות המנטאליות.

...

שוכנעתי כי לאור הפגיעה הקשה, הניתוחים הרבים שעבר התובע ומהות הטיפולים להם נזקק התובע סביר כי נשא דמי השתתפות לטיפולים רפואיים מסוימים, וכן נשא בהוצאות נסיעה מוגברות לצורך טיפוליו.

באשר לעתיד, מהספק שמא לנכויותיו של התובע תהיה השפעה על תפקודו הפיזי עם התקדמות הגיל נראה לי נכון לפצותו עבור עזרת צד ג' בעתיד בסכום גלובלי של 15,000₪.

סוף דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 338,000 ₪ (סכום הפיצוי הכולל בהפחתת התשלום התכוף).

גדר המחלוקת: מהי נכותו הרפואית של התובע בעקבות תאונת הדרכים נשוא כתב התביעה? האם נפגע כושרו של התובע להישתכר והאם נפגעה הכנסתו בעקבות תאונת הדרכים? מהם נזקיו הכוללים של התובע בראי ניכוי תגמולי המל"ל[footnoteRef:1] העומדים על סך של 345,000 ₪ בקרוב? [1: לפי חוות דעת אקטוארית שצרפה הנתבעת ושנערכה על ידי האקטואר מר גד שפירא.

בסופו של יום העמידה וועדה רפואית את נכותו הצמיתה של התובע החל מיום 1.5.2007 כדלקמן: 10% בגין הפרעת דחק בתר חבלתית (PTSD).

...

איני מקבל את טענת הנתבעת כי יש לקזז סכום נוסף בגין הנכות הנוירולוגית שנפסקה לתובע על ידי ד"ר אדר בשל "מחדלו" לעתור להערכה מחודשת של נכותו במל"ל שלא קבע דבר בתחום זה. ראשית, התובע עתר לפסיקת נכות בתחום זה (ראה ערעורו בכתב יד שצורף לראיות הנתבעת).

סוף דבר: נזקיו של התובע עומדים על סך של: 809,269 ₪.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכום האמור תוך 30 ימים שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

זוהי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בעקבות תאונת דרכים שאירעה ביום 6.2.05.

בהתייחס לתקופה שלאחר התאונה מציין המומחה, שלאור הטראומה התובע פיתח תסמינים אופייניים של הפרעת דחק בתר חבלתית והופיעו גם סימנים דיכאוניים נלווים שלא הגיעו לעוצמה של דכאון מג'ורי ובהמשך, אף פחתו אולם התובע סובל עדיין מאותה הפרעת דחק בעוצמה קלה עד בינונית.

בהסתמך על הממצאים המעבדתיים והבדיקה הקלינית, מציין המומחה שמדובר בהפרעות סובייקטיביות בתיפקוד המיני הקשורות למצבו הנפשי והתרופות שהוא מקבל ואין להן שום קשר לפגיעה גופנית בגין התאונה.

...

כדברי השופט א' רובינשטיין שנאמרו בדונו בע"א 1249/04 רבאח אדהם נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ: "כעניין שבעקרון סבורני, שככל הניתן אין להעמיד אדם בחזקת מי שאינו יכול לעבוד כל עיקר, אלא כשהנסיבות ברורות וחדות. פראפלג במקרים רבים הוא אדם המשתכר ככל אדם אחר. אין לראות את המערער דנא כשבר כלי חלילה. רואה אני כחיוני וכעניין ממדרגה ראשונה, שבית המשפט יימנע ככלל מהטבעת חותם של אי כשירות גמורה לעבודה על אדם-פרט כאמור-למקרים שבהם אין מנוס מכך...

הטענה, במיוחד באופן שהוצגה, איננה מאפשרת להעתר לדרישה לפיצוי בגין הפסד פנסיה או זכויות סוציאליות, מה גם שעברו התעסוקתי מעיד בעיקר על הכנסות שבאו מעבודה כעצמאי.

לאור פסיקת בית המשפט העליון בנוגע לשעור הנכוי (ע"א 2596/92 הסנה חברה ישראלית לביטוח נ' כהן; ע"א 3263/96 קופת חולים כללית נ' שבודי, פ"ד נב(3) 817; ע"א 8667/02 שרון נ' מזרחי; ע"א 1249/04 אדהם נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, ובשוקלי את הנסיבות במקרה דנן, נראה לי להעמיד את ההפחתה בשיעור של 30% מהפצוי בגין הוצאות ניידות בעתיד.

זהו פסק דין, בתביעת התובעת מס' 1, לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה עקב תאונת דרכים, ותביעת התובעת מס' 2, שהינה בתה של התובעת מס' 1, בגין הפסדים והוצאות שנגרמו לה, בשל העזרה שהושיטה לאמה עקב התאונה.

במקביל, אובחנה התובעת כסובלת מהפרעת דחק בתר-חבלתית (PTSD), ונזקקה לטיפולים פסיכולוגיים.

נכותה של התובעת נקבעה על פי דין, כאשר ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי, אגף נפגעי עבודה, העריכה את נכותה הפסיכיאטרית בשיעור 20% לצמיתות, ע"פ סעיף 34 (ג) בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956, שעניינו הפרעות פסיכונויורטיות, ואשר קובע את שיעור הנכות האמור, כאשר "ישנם סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן בולט את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה". נשללה נכות עקב התאונה בתחומים אחרים.

...

הנתבעים טענו, כי ביהמ"ש רשאי להגיע למסקנה שונה ממסקנת הועדה, הגם שמדובר בנכות שנקבעה על פי דין, נוכח הפער בין המצב העובדתי שעמד בפני הועדה, והמצב העובדתי שהוכח לטענת הנתבעים במשפט.

לטענת התובעות, נוכח המצב האמור עברה בסופו של דבר התובעת מס' 2 להתגורר עם אמה, במושב אוהד, וכתוצאה מכך איבדה את מקום עבודתה בסניף חברת מנפאואר בירושלים, ובמהלך כשמונה חודשים, עד סוף חודש ינואר 2002 לא עבדה כלל.

יש ממש בטענות הנתבעים לעניין זה. נוכח טענות הצדדים בסעיף זה, סבורני כי נכון לפסוק לזכות התובעת,בראש נזק זה, סך 30,000 ₪ לעבר ולעתיד.

לפיכך אני מחייב את הנתבעות מס' 1 ו – 2 לשלם לתובעות פיצויים בסך 388,814 ₪ (מתוכם סך 40,000 ₪ לתובעת מס' 2), וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% מהסכום האמור, והוצאות המשפט כמפורט בסעיפים 166 ו – 167 לסיכומי ב"כ התובעות.