הפרעות פסיכונוירוטיות בביטוח לאומי

ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למבקש ביום 14.6.05 דרגת נכות בשיעור 66%, לפי הפרוט הבא: 30% לפי סעיף ליקוי 34(ד) (הפרעות פסיכונוירוטיות) שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956; 20% לפי סעיף ליקוי 72(4)(ב)III (אוזן פנימית- פגיעה בחלק הוסטיבולרי).

" בתמצית טוען המבקש בבקשתו, כי "במקום למלא אחר שני פסקי דין ברורים, המשיב כינס לביטוח לאומי וועדת עררים בהרכב אחר, חדש, מבלי שהמערער נתן הסכמתו לכך, וזאת החלה לבדוק את עניינו של המערער תוך היתעלמות מוחלטת מהוראות פסקי הדין כאילו לא קיימים, כאילו זה עתה הגיש המערער את תביעתו בקשר עם נכותו." פסק דינו של בית הדין האיזורי לוקה בחסר בשל העידר כל היתייחסות למעמדה של החלטת הועדה מושא בקשה זו, והתייחסות למצבו מבחינת גובה אחוזי נכותו.

...

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסקי הדין של בית הדין האזורי, בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 18.12.12 ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, בהעדר טעות משפטית בפסק דינו של בית הדין האזורי, דין הבקשה להידחות.

סוף דבר הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

המבקש פנה בתביעה למוסד לביטוח לאומי, וזה קבע לו ביום 7.6.2004 נכות צמיתה של 25% בגין מחלת לב ונכות צמיתה של 10% בגין הפרעה פסיכו-נוירוטית, הכול החל מיום 1.1.2002.

...

דין הבקשה להידחות.

משכך הבקשה נדחית.

בחוות דעתו מצא פר' פרס כי למשיב תיסמונת פיברומיאלגיה בשיעור 10% שמקורה עובר לתאונה וכי כתוצאה מהתאונה הוחמרה התיסמונת ב-10%, עוד הוסיף פר' פרס וציין בחוות דעתו כי למשיב נגרמו הפרעות משימוש בקאנביס רפואי המתאימות לנכות בשיעור 50% לפי סע' 34 ה' לתקנות המל"ל. המבקשת טענה כי פר' פרס חרג מסמכותו בהחלטת המינוי וקבע בחוות דעתו מימצאים שחרגו מהחלטת המינוי ואשר אינן בתחום הראומטולוגיה, מתוך שכך עתרה למחיקת חלקים בחוות דעתו הנוגעים לשימוש בקאנביס רפואי והשלכותיו על המשיב.

המומחה עצמו מסתייג משימוש בקאנביס כתרופה למחלה ואולם מחוות דעתו ניתן להבין כי הוא סבור שעל אף שכך הומלץ למשיב השמוש בקאנביס ע"י רופאיו על מנת לסייע לו להתגבר על כאביו כתוצאה מהמחלה, ובלשונו – "מהמסמכים הרפואיים הבנתי שהשימוש בקאנביס רפואי בעישון אושר לדוד מוחוני ע"י הפסיכיאטרים בהמלצת מרפאת הכאב" (הדגשה שלי – צ.ו) נוכח הקשר האמור שמצא המומחה בין המחלה או למיצער בין כאביו של המשיב (אשר המומחה מציין כי הבהיר לו ש"זה הדבר היחיד שעוזר לו" – עמ' 18 לחוות הדעת) לבין עצם שימושו של המשיב בקאנביס, הוסיף המומחה והעריך אף את נכותו בשל השמוש בקאנביס תוך שהוא מפנה לתקנה 34 ה לתקנות הביטוח הלאומי המתארות הפרעות פסיכונוירוטיות "עם סימנים קליניים מובהקים המגבילות את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה באופן ניכר - נכות 50%" המומחה מתייחס, אפוא, לנכות הנובעת משימוש בתרופה שהומלצה, לכאורה, למשיב ע"י רופאיו בשל כאביו ממחלת הפיברומיאלגיה, לפיכך הוא לא חרג מסמכותו על פי כתב המינוי שכן הוא מנתח את השלכות מחלת הפיברומיאלגיה בכללותן על המשיב לרבות עצם שימושו והזדקקותו לקאנביס שהומלץ לו ע"י רופאיו מחמת כאביו.

...

אחר שעיינתי בטענות הצדדים ואף הוספתי ושמעתי השלמת טענותיהם לפני בעל פה, ולאחר שניתנה לצדדים הזדמנות לטעון לאפשרות שאנהג בדרך הקבועה בתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) ולאחר ששוכנעתי שלא תיפגענה זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג כך, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פיה.

דין הערעור להדחות.

בנסיבות אלו הערעור נדחה.

הנבדק מתאים לאבחנה של POST CONCUSSION SYNDOME " ג.המומחית מצאה להעניק לתובע נכות בגין "הפרעות פסיכונוירוטיות" (סעיף 34ב' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956) בשיעור של 10% למשך שנתיים מיום התאונה ו-5% (מותאם) לצמיתות.

...

א.הפסד שכר לעתיד על פי ההלכה השולטת בכיפה "הנחת עבודה היא לנו, לגבי קטינים שטרם הגיעו במועד התאונה לגיל בגרות, ואשר מסלול עבודתם ודרך השתכרותם טרם התגבשו, כי יש לערוך את חישוב אבדן כושר ההישתכרות שלהם על בסיס ההנחה שאלולא התאונה היו משתכרים כשיעור השכר הממוצע במשק", כש"הנחה זו נדחית בפני נתונים עובדתיים המצביעים על שכר צפוי גבוה יותר, או נמוך יותר, מהשכר הממוצע במשק" (ראה: ע"א 1433/98 סועד חמד ואח' נ' גנאיים אחלם ואח' וכן ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח ואח' נ' רים אבו חנא ואח') בשים לב למכלול הראיות שבאו בפני דומני כי יש לחשב את אבדן כושר ההשתכרות של התובע על בסיס השכר הממוצע במשק, זאת משלא הוצגו "נתונים עובדתיים המצביעים על שכר צפוי גבוה יותר או נמוך יותר". אין בידי לקבל טענת הנתבעת בסיכומיה ולפיה "גם לולא התאונה לא היה התובע מגיע לשכר ממוצע במשק לאור ידיעת השפה הדלה שלו, שלא השתפרה גם כיום, וניתן לראות כדוגמא את הכנסותיה הזעומות של אמו" (סעיף 5.1 לסיכומי הנתבעת).

מטעם זה, מורה אני על דחיית התביעה לפיצוי בגין עזרת הזולת בעתיד.

משכך סבורה אני כי לא הונחה התשתית לקבוע כי התובע אומנם זקוק לאותם טיפולים ומורה אני על דחיית התביעה בראש נזק זה. ו.כאב וסבל בהתאם לגילו של התובע (יליד 1990), שיעור נכותו הרפואית המשוקללת (26.48%) ומשך תקופת האשפוז (18) עומד הפיצוי בראש נזק זה על סך של 54,232 ₪ נכון למועד פסיקתי.

סוף דבר הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים המפורטים לעיל בנכוי התשלום התכוף בסך של 21,872 ₪, אשר שולם ביום 14.5.04, כשהוא משוערך בדרך של הצמדה בלבד.

ביום 27.6.11 קבעה הועדה כי למבקש 10% נכות יציבה לפי סעיף ליקוי 48(1)(ו') (במחצית) (פרק הירך-הגבלה בהטייה, קירוב או סיבוב של הגף) בגין שבר תוך פרקי; 5% לפי סעיף ליקוי 35(1)(ב) (במחצית) (מחלות העצמות והפרקים – קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות); 5% לפי סעיף ליקוי 34(5)(בין א ל-ב) (הפרעות פסיכונוירוטיות) שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התוספת לתקנות).

רק במקרים חריגים בהם עולה חשש של ממש כי הועדה תהא "נעולה" על החלטתה הקודמת, או שהרכבה אינו נאות, או במקרים חריגים אחרים, מועבר העניין לועדה בהרכב אחר (ראו עב"ל 778/08 מיכאל דהן-המוסד לביטוח לאומי, מיום 19.10.09 בפסקה 7; עב"ל 231/09 ד"ר אריה קופפרברג-המוסד לביטוח לאומי, מיום 21.10.2009, בפיסקה 8 וההפניות שם בר"ע 270/10 דורון צאלי-המוסד לביטוח לאומי, מיום 1.7.2010).

...

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסקי הדין של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 23.1.12 ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנות כמפורט להלן.

משכך, בקשת רשות הערעור, ככל שהיא נסמכת על אי מילוי הוראות פסק הדין המחזיר לעניין זה-נדחית.

אשר על כן, ככל שהבקשה נסמכת על העברת עניינו של המבקש לוועדה בהרכב אחר-היא נדחית.