הפרעות נפשיות עקב שירות צבאי המזכות בקצבת נכות

בתביעה הוא טען שהוא סובל מסכיזופרניה פרנואידית; המערער הוכר במל"ל כזכאי לקיצבת נכות של 100% רטרואקטיבית מ-19.3.07; בינואר 2010 סולק המערער מן הבית ע"י אביו מאחר והמערער לא היה מספיק דתי בעיני האב, והוא עבר להתגורר בבית אחיו בקדומים, לאחר מכן נסע בפברואר 2010 ל-3 חודשים אל אחותו בניו יורק, ולאחר מכן חזר להתגורר אצל אחות אחרת ביישוב קדומים; לבסוף קיבל דיור מוגן ותעסוקה נתמכת; ביום 20.9.11 הגיש המערער את תביעתו למשיב [היינו התביעה הוגשה יותר מ-9 שנים לאחר שיחרור המערער מצה"ל]; תביעת המערער נדחתה ביום 24.7.12; על כך העירעור שלפנינו שמחייב דיון בטענות המקדמיות (שיפורטו להלן) שהעלה המשיב; הבקשה למחיקת העירעור על הסף, שהוגשה ע"י המשיב, כנגד העירעור מושתתת על 3 עילות: המערער בחר לקבל ובפועל קיבל תשלומים מהמוסד לביטוח לאומי [להלן- המל"ל]; היתיישנות; התביעה הוגשה אחרי יותר מ-3 שנים אחרי שיחרור של המערער משרותו בצבאי.

המערער שהה בעבודה ביטחונית והיה חשוף לבדו בשטח עוין, ואז החל לסבול מהפרעה נפשית; המערער שקע ב"תרדמת נפשית" של שלוש שנים, ישן כל היום בבית הוריו, ניתק קשר עם סביבתו, לא אכל אוכל מוצק וקיבל סמי הרגעה; המערער בהיותו בשירות צבאי הוכר כחייל בודד עקב היותו בן למשפחה דתית של 12 אחים ואחיות, שבחר באורח חיים חילוני; למערער הורים מבוגרים; בזמן שירות המערער בצבא אביו של המערער נפגע משבץ מוחי ושנים רבות שהה בתהליך שקומי; המערער בעת מחלתו שב לבית הוריו ואלה לא הגישו בקשה למינוי אפוטרופוס.

...

הצוותים עסקו בהגנה רציפה על יישובי האזור תוך פעילות אקטיבית הכוללת מארבים, סיורים וכוננות; בין השנים 2006-2009 ניסה המערער להתגייס לימ"מ ולשב"כ אך בסופו של דבר לא גויס; ב-22.3.09 המערער ביוזמת אביו ולאחר התייעצות עם הפסיכיאטר המטפל במל"ל , הגיש תביעה למל"ל לקבלת קצבת נכות .

מכל האמור לעיל המסקנה היא שהמסמך שצורף ע"י המערער אינו מהווה "ראיה חדשה" ולכן, גם אינו יכול להשפיע על החלטת קצין התגמולים שקבע שתביעת המערער התיישנה.

לצד המסקנה הנ"ל אין לקבל את טענת המערער לכך שהוא סובל מפוסט טראומה מפני שלפי חוות הדעת שהוגשה לגביו הוא הוגדר כסובל מסכיזופרניה פרנואידית.

אך כל האמור לעיל איננו בגדר חוק.

כפועל יוצא מהאמור לעיל, אנו מקבלים את טענת המשיב להיעדר יריבות מפני שהאירוע שטוען לו המערער אירע במסגרת החיים האזרחיים שכן עבודת המערער במשרד הביטחון בפרויקט "מבצר" איננה שירות צבאי וממילא אין בעבודתו זו כדי להשליך על מועד ההתיישנות, שכן מועד זה נקבע בהתאם לשירותו הצבאי בלבד לפי החוק.

לאור כל האמור לעיל, הננו מקבלים את כל הטענות המקדמיות שהעלה המשיב, ומצווים על דחיית הערעור על הסף.

בנוסף מטופל בטיפול תרופתי נפשי על רקע איבחונו כלוקה בהפרעה רגשית אורגאנית שבאה לידי ביטוי בקושי לווסת דחפים תוקפניים.

לדבריו הופתע מהמצאות הנשק ברכבו והוא משער שהנשק הושתל ברכבו על ידי מכרים שבקשו להיתנכל לו בשל שרותו הצבאי בתפקיד קרבי.

ראיות לעונש אסופת מסמכים בנוגע לתאונת דרכים שעבר הנאשם (נ/1) – אישור זכאות לקיצבת נכות מטעם הביטוח הלאומי מיום 2.7.19 למשך שנה בשיעור של 62%; סיכום ביקור במרפאת כאב מיום 2.1.20 ממנו עולה שהנאשם היה מעורב בשנת 2014 בתאונת דרכים עם פגיעה רב מערכתית והיה מורדם ומונשם למשך חודש.

...

עיינתי באסופת הפסיקה שהגישה ב"כ הנאשם, שבה גזרי דין שבהם נדונו נאשמים בגין עבירות נשק לעונשים קלים של עבודות שירות, ואולם סבורני כי אין בפסיקה האמורה כדי ללמד על מדיניות הענישה הנוהגת בנסיבות המקרה הנוכחי.

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), אני קובע כי מתחם העונש ההולם הוא החל מ-15 ועד ל-40 חודשי מאסר בפועל.

באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש קרוב לרף התחתון של מתחם העונש, לצד עונש מאסר מותנה וקנס כספי.

סוף דבר אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 16 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו החל ביום 15.9.19 ועד ליום 29.10.19.

אביו סובל מהפרעה דו קוטבית וכן מפציעה ברגלו ועל כן זכאי לגימלת נכות בגובה של 175% מהמוסד לביטוח לאומי.

בהיותו כבן 11, המשפחה עברה להתגורר ברמת השרון ובעת הזו פרצה אצל אביו הפרעה דו קוטבית, בעטייה לעיתים היה מיתנהג בצורה אלימה כלפי סביבתו ואושפז מספר פעמים בבית חולים לבריאות הנפש בשל ניסיונות אובדניים.

בעיניינו של הנאשם ניתן תסקיר חיובי ביותר, ממנו עולה כי הנאשם מנהל אורח חיים נורמאטיבי, סיים 12 שנות לימוד, התגייס לצבא, שירת כלוחם וסיים שירות צבאי מלא.

...

סוף דבר: לאור נימוקיי המפורטים לעיל, החלטתי להורות על ביטול הרשעתו של הנאשם ולהסתפק בקביעה שהנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן.

וכך אני מורה.

באשר לענישה, מצאתי כי היקף שעות השל"צ עליו המליץ שירות המבחן הינו מצומצם באופן יחסי ועל כן החלטתי להרחיבו, כמו כן, מצאתי כי יש להורות על תשלום פיצוי לכל אחד מן המתלוננים.

בנוסף, הנאשם זכאי לקיצבת נכות בשל מחלת כבד וכלי דם. הנאשם השתחרר ממאסרו האחרון לפני 4 שנים, כך על פי התסקיר, לאחר שדקר גבר שניהל קשר עם אישתו לשעבר, ונשפט ל-4.5 שנות מאסר.

כאשר מדובר באיומים כלפי עובדי ציבור והפרעה לשוטרים, נפגעים בנוסף ערכי השמירה על הסדר הצבורי, בטחון הציבור, הגנה על שילטון החוק ועל האמונים על אכיפתו, ויכולתם לבצע את מלאכתם כהלכה וללא חשש מפני פגיעה בשלוות נפשם ובטחונם האישי.

ת"פ (חדרה) 7624-10-10 מדינת ישראל נגד אלמן איסקוב (09.05.11), הנאשם, נעדר עבר פלילי, למעט הרשעה בתקופת שרותו הצבאי, הודה והורשע בעבירות – איומים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והעלבת עובד ציבור.

...

כפי שאמרתי בפתח הדיון, בנסיבות החריגות שבפני, החלטתי לאמץ את המלצת שרות המבחן.

החלטתי לפיכך ליתן לנאשם הזדמנות נוספת להתמיד ולהצליח בדרך השיקום.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: הארכת עונש מאסר מותנה למשך 12 חודשים, שגזרתי עליו בת"פ 26065-06-14, מיום 07.09.15, וזאת במשך תקופה של שנתיים מהיום.

החייב יליד 1990, גרוש ואב לילד, מתגורר עם הוריו, ולטענתו הוכר כנכה צה"ל והוא סבל וסובל מבעיות נפשיות עקב פגיעה בשירות הצבאי.

לא ברור עד מועד כתיבת החלטה זו האם מדובר בגימלת נכות שמקבל החייב מהמוסד לביטוח לאומי ובגין איזו דרגת נכות, או האם מדובר בגימלה לה הוא זכאי כנכה צה"ל. אציין כי החייב טען פעם אחר פעם, ובעל התפקיד קיבל טענתו, כי הוא נכה צה"ל. אם כך הדבר, לא ברור כיצד טוען החייב שהוא מקבל גמלה מהמוסד לביטוח לאומי.

כך הזכיר הנושה כי להסתבכות החייב אין קשר לאירועים שהתרחשו עת שירת החייב בצבא, מאחר ולאחר שיחרורו אירועים אלו לא הפריעו לו לעבוד במספר עבודות ולהקים חברה לניכיון שיקים.

...

סיכום לאור כל האמור לעיל איני סבורה שיש מקום להותיר הליך זה על כנו, ויש מקום להיעתר לבקשת הנושה מר טובים לבטלו.

אשר על כן, אני מורה על ביטול ההליך ודחיית הבקשה העיקרית.

לאור תוצאת פסק הדין, אין צורך במתן החלטות בבקשות 25-22, ואולם לאור הסכמת בעלי התפקיד ומאחר ולא מצאתי ממש בהתנגדות החייב, היה מקום להיעתר לבקשה 25, ככל שצומצמה בדיון ביום 14.7.2021, ובכפוף להסכמת הנושה לשאת בהוצאות.