מכתבה של ד"ר לורבר אכן אינו ערוך כחוות דעת ואינו טומן בחובו המלצה מפורשת על קביעת דרגת נכות בהתאם לסעיף ליקוי ספציפי, אולם החובה להתייחס לחוות דעת רפואיות שמציג המערער הורחבה בהלכה הפסוקה גם למסמכים רפואיים מהותיים, ומכתבה של ד"ר לורבר המתאר "הפרעה משמעותית בתיפקוד", בין היתר, נוכח השילוב של התשישות הכרונית עם ההרפס סימפלקס מהם סובל המערער, אליו התייחסה הועדה באופן לאקוני, מחייב בנסיבות העניין היתייחסות מפורטת המאפשרת היתחקות אחר הלך מחשבת הועדה.
תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), התשמ"ד-1984 קובעת, כי אחוז הנכות ייקבע בהתאם לאחוז הנקוב לצד כל אחד מהליקויים והפגימות שברשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, אלא שעל פי האמור בתקנה 1 לתקנות אלה – לא יכללו ברשימת הליקויים אותם ליקויים ופגימות המפורטים בתוספת לתקנות אלה, שסעיף 80(2) נימנה עימם.
באשר לטענות המערער בעיניין הצרידות – המערער נבדק על ידי יועץ לועדה בתחום אף אוזן וגרון אשר הקשיב לתלונות המערער, עיין בחומר הרפואי שעמד בפניו וקבע, כי למערער נכות בשיעור 0% בגין צרידות, לפי פריט ליקוי 71(1)(א) הקובע כדלקמן:
"71. (1) הפרעות בדיבור כתוצאה ממחלה, פציעה או ניתוח של לארינקס ו/או קנה
...
בטרם אחתום אוסיף, כי אין בידי לקבל את טענת המערער, כי על הוועדה היה לקבוע לו נכות מותאמת.
סוף דבר
על יסוד כל המקובץ לעיל – הערעור מתקבל בחלקו.
המשיב ישלם למערער הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום.
