הפרעות אכילה במהלך שירות צבאי של חיילת בטירונות

] · "בדומה לאחרים הסובלים מהפרעות אכילה מסוג זה, הנבדקת היתנגדה לטפול. הנבדקת היתנגדה לטפול טרם השרות הצבאי, במהלך השרות הצבאי, ותקופה לא מבוטלת גם לאחר השרות הצבאי" (כאן ההדגשה בקוו במקור); · ד"ר רם קובעת " מתוך החומר הרפואי שבסימוכין (2 מהתאריך .7.09.20108)" אנו למדים שמסרה לרופא הצבאי באיחור של 5 חודשים על בדיקה שנערכה לה בחדר מיון שם אובחנה כסובלת מהפרעות אכילה ואף הומלץ לה על טפול תואם.

ד. בפרק " אבחנות דיון והמלצות" קובע פרופ' קנובלר: · המערערת סובלת מהפרעה נפשית שהוחמרה בצורה קשה והביאה לשחרורה מצה"ל; · אין ספק כי הפרעת האכילה ממנה סבלה המערערת עוד קודם לגיוסה החמירה בצורה ניכרת וקשה בשל קשיי השרות עד ששוחררה מצה"ל, שיחרור נפשי; · מצבה החמיר בצורה בולטת עם הצבתה לתפקיד שלא תאם את יכולותיה הנפשיות והגופניות; · יש להכיר לכל הפחות בכך שמצבה הנפשי של המערערת הוחמר בצורה ניכרת וקשה בשל תנאי השרות בצה"ל (ההדגשה במקור); · מאחר שהחמרת מצב הפרעת האכילה של המערערת גרמה להדרדרות תפקודית קשה, יש לשקול האם לראות בכך רק "החמרה" או אף "גרימה- בשל שינוי מצבה. מנערה שגוייסה לצה"ל ועמדה בטירונות ובקורס שיטור –לחייל במצב נפשי וגופני מעורער אשר שוחררה בשל כך מצה"ל לאישפוז פסיכיאטרי.

ביום 02.10.2008 ניתנה למערערת בתה"ל איבחנה של הפרעת אכילה עם קשיי תיפקוד בינוניים; ביום 03.11.2008 פנתה המערערת למיון בבית חולים תל השומר; ביום 16.12.2008 דיווחה המערערת לרשויות הצבא על הטיפול בתל השומר ובחנה של אנורקסיה; ביום 16.12.08 ניתנה למערערת בצה"ל של הפרעת אכילה וקשיי תיפקוד חמורים; 10 מתוך 11

...

הגם, שאין חולק שמצב המערערת מבחינה רפואית הוחמר במהלך השירות, לעומת מצבה בעת הגיוס- ולמרות שמצאנו שיש לדחות הטענה שאת ה"אשם" בהחמרת מצבה של המערערת במהלך השירות, יש להטיל על שלטונות הצבא - עלינו, עוד, לבחון האם ההחמרה (ולדעת המומחה מטעמה ייתכן שיש אף לשקול "גרימה"), נובעת מתנאי שירותה של המערערת אף /או נובעת עקב שירותה: בנוסף לעובדות המוסכמות לפיהן לא גילתה המערערת לשלטונות הצבא על מחלותיה שהיו מאובחנות טרם גיוסה; סיפרה באיחור על פניותיה לקבלת טיפול רפואי הנוגע למחלותיה; וכשהוצע לה טיפול ע"י שלטונות הצבא, היא סירבה לקבלו [לפני השירות במהלכו ואף אחר ששוחררה לבקשה מהצבא] –ישנה עוד מוסכמה לפיה " לא היו אירועים חריגים בשירות" הצבאי של המערערת [ עובדה י"א למוסכמות).

לפיכך, נראה לנו שיש לאמץ את מסקנות מומחי המשיב.

פרק ה' –סוף דבר: נטל הראיה על המערערת להוכיח שמחלותיה הוחמרו שלא נאמר נגרמו כתוצאה ועקב משירותה הצבאי.

לפיכך, עם כל הצער שבדבר, נוכח מצבה של המערערת בעת שחרורה, דין הערעור להידחות והוא נדחה זה. אין צו להוצאות.

הבקשה נסמכה על חוות דעתו מיום 4.11.2011 של הפסיכיאטר פיוטר מלב (להלן: חוות דעת מלב), אשר קבע כי בתהליך המיון בלישכת הגיוס לא התגלה שהמערער סובל מבעיה נפשית; כי דיווחיו במהלך שרותו על בעיות אכילה בעבר לא נבדקו כראוי, על אף שהן מעידות על פסיכו-פתולוגיה קשה; כי הוא לא היה מסוגל לשרת עקב ההפרעה הנפשית; כי העדר הטיפול הנפשי במהלך השרות וכליאתו לתקופות ארוכות עקב עריקות מהצבא גרמו להחמרה במצבו; וכי מחצית מנכותו הנפשית נובעת מהחמרה במצבו בתקופת השרות.

נרשמה הערה כי "החייל אמור להתחיל טרונות חי"ר עם כל המאמץ הפיזי הכרוך בכך ... הוחלט להחזירו לבקו"ם לבדיקת רופא מומחה עור לקביעת ס. ל. זמני מתאים לפסילה מחי"ר". ביום 7.3.2016 הגיש בא-כוח המערער בקשה להגיש ראיות נוספות, וביניהן שאלון צבאי אודות מצב בריאותו, לרבות מצבו הנפשי, של מועמד לשירות הבטחון, אותו הוא נידרש להביא ללישכת גיוס, לאחר שמולא ונחתם על-ידי רופאו "האזרחי" בקופת חולים (להלן: השאלון).

האם מיתקיים אף קשר סיבתי-משפטי בין כליאתו של המערער ללא מתן טפול למחלתו לבין החמרת המחלה? כידוע, המבחן לבדיקת קיומו של קשר זה ייעשה בעזרת המבחן הסובייקטיבי, המתרכז במאפייני החייל הקונקרטי ובודק את לאור מבנה אישיותו המצב בו הוא היה נתון אכן גרם לפגיעה, והמבחן האובייקטיבי, הבוחן את הקשר בין הארוע שהתרחש בזמן השרות של החייל המסוים, או תנאי השרות שלו, לבין החוויה הצבאית - האם חוויה זו קשורה באופייה לשירות הצבאי.

...

בכתב הערעור נטען כי יש לאמץ את המסקנה בחוות דעת מלב, על-פיה כליאתו של המערער בגלל עריקותיו והיעדר טיפול רפואי נפשי בתקופת שירותו הם שגרמו להחמרה בשיעור 50% בפגימתו הנפשית.

אשר על כן, המערער הוכיח כי לא רק אי-אבחון מחלתו בסמוך לגיוסו גרם להחמרת מחלתו, אלא אף קיים קשר סיבתי בין שליחתו לכלא ללא מתן טיפול רפואי לבין החמרה זו. התוצאה הגענו למסקנה כי הוכח קשר סיבתי של החמרה בין תנאי שירותו של המערער לבין מחלתו הנפשית, וזאת לאור אי-גילוי המחלה על-ידי הצבא בשלבי ולאור מאסרו הממושך ואי-מתן טיפול במחלה הנפשית במרבית תקופת השירות.

כן אנו קובעים כי שיעור ההחמרה הנובע מתנאי השירות הינו 50%.

כמו-כן הננו מחייבים את המשיב לשלם למערער שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום, והחזר עלות שכר טרחת המומחה הרפואי אשר שולם על ידו בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד תשלומם.

המערער תיאר בתצהירו את תנאי שרותו כסמב"צ תיקשוב: "6. הצבתי בתפקיד סמב"צ גרמה לי לתחושות קשות בעיקר משום שלא קבלתי הכשרה לתפקיד ובכלל דובר בקורס תיקשוב שנבצע פעילות בשטח. בפועל נידרשתי למשמרות יחיד של 12 שעות או 8 שעות בחמ"ל, מבלי אפשרות לעזוב את החמ"ל לשירותים או לאכילה אלא באישור מפקדת, מבנה החמ"ל היה קטן, סבלתי מתחושת בדידות קשה שעם הזמן התפתחה ללחץ ולחרדה. חשוב לי להדגיש כי נמצאתי לבד בחמ"ל שעות על גבי שעות, ברצף, ברוב הפעמים שובצתי למשמרות לילה - מ-24:00 עד למחרת ב-08:00 וחוזר חלילה. בימי ששי היו משבצים רק אותי למשמרת מ-20:00 ועד 08:00 בבוקר שבת. בין המשמרות הייתי ישן שעות בודדות ואז מצטרף לחפיפה בחמ"ל, משעה 13:00 ועד ארוחת ערב 18:00 לערך.

* בתקופת השרות (3) 14.7.2011 - סיכום בדיקה פסיכיאטרית על-ידי קצין בריאות הנפש האוגדתי: "החייל הופנה בדחיפות היום לבדיקה פסיכיאטרית לאור שאתמול בערב נבדק במיון פסיכיאטרי בחשש להתפתחות של הפרעה פסיכוטית. ... לאור חוסר שתוף פעולה ביקשתי להמתין את החייל בחוץ וביצעתי שיחות עם מפקדת ישירה סג"מ תמר ואמו של החייל. מבדיקה עם תמר: היא מכירה אותו יותר מחודש וחצי, משרת בתפקיד סמב"ץ, מהתחלת השרות החייל היה 'מוזר', אינו מצליח לתקשר עם חיילים אחרים ומפקדים, היה בתקופה האחרונה 3 אירועים חריגים, שבתוכם הוא גילה היתנהגות תוקפנית מילולית והיה מאוד דביק, לאנשים שהייתה איתם אינטרקציה..". (4) 17.7.2011 - סיכום בדיקה פסיכיאטרית על-ידי קצין בריאות הנפש האוגדתי: "החייל הופנה לבדיקה חוזרת היום לאחר שתי בדיקות פסיכיאטריות במיון צפת ביום רביעי וביום חמישי בביה"ח 10. לשתי הבדיקות הגיע בשל שינוי חד בהתנהגותו שלו ביחידה שבה הוא משרת עם התפתחות היתנהגות מוזרה ולא תואמת את היחידה ואת היתנהגותו בכלל .... ברקע ללא תחלואה פסיכיאטרית במשפחה. ללא טפול פסיכיאטרי בעברו. .... אביו נפטר ממחלה לפני כשנה, בתקופת הבגרויות שלו. לדברי האם הייתה אז תקופת לחץ, אך הצליח לסיים 12 שנות לימוד עם בגרות מלאה ולדברי האם לא היו קשיים מיוחדים. ...

המומחה פרט את הקשיים להם נחשף המערער במהלך שרותו הצבאי הקצר: שיבוצו לטרונות בחיל השריון בנגוד לרצונו לשרת ביחידת חי"ר; אכזבתו מהעברתו לקורס בחיל הקשר בתום טרונות שריון; הצבתו בתפקיד סמב"צ בפלוגת קשר בחטיבה מרחבית בנגוד להכשרתו; במסגרת תפקידו כסמב"צ, איוש יחיד של חמ"ל הקשר החטיבתי במשמרות ארוכות, בידוד ומשמרות לילה ארוכות; העדר אפשרות ליצור קשרים עם חיילים אחרים; ומיעוט חופשות.

בסוג זה לא נידרש להוכיח ארוע חריג; סוג המקרים השני, אינו קשור בהכרח במיוחדות של השרות הצבאי, אלא כולל ארוע חריג ויוצא דופן; וסוג המקרים השלישי, הכולל מקרי גבול הקשים "לפיענוח", בהיותו שטח אפור רחב-ידיים, נסב על מחלה קונסטיטוציונאלית הפורצת מגופו של החייל במהלך השרות "אף בלא שכרוכה היא לא ביסוד 'צבאי' ולא בארוע חריג ומיוחד", אך עשוי לקיים את דרישת הרכיב האובייקטיבי של הסיבתיות המשפטית (פסקה 26 בהילכת אביאן).

...

הנשיא ברק (אליו הצטרפו שאר חברי ההרכב) קבע (ההדגשות הוספו - א"ג): "לפיכך השאלה העיקרית היא, באשר לרכיב האובייקטיבי שבקשר הסיבתי, היא שאלת הייחוד שבאירוע והקשר שלו לשירות הצבאי ככזה. אכן, מקובלת עליי עמדת המערער כי אין מקום לקביעה קטגורית שלפיה כל החלטה על שיבוץ בתפקיד צבאי (כמו גם החלטות על מסלול שירות, יציאה לקורס וכיוצא בזה) היא אופיינית לשירות הצבאי ככזה ולייחודיות ולמיוחדות שבו (ראו עוד רע"א 7737/01 ורובל נ' משרד הביטחון [3]). בה בעת סבור אני כי נסיבות המקרה שבפניי שונות הן. מדובר בהחלטה על השיבוץ הראשוני בצבא תוך קביעה כי המשיב לא יוכל לשרת כחייל קרבי. אין חולק כי להחלטה מעין זו - לגבי חייל בתחילת שירותו הסדיר - יש משמעות רבה. משמעות זו נגזרת לא רק ממשמעותה האישית למשיב (ששאף להיות חייל קרבי) אלא אף מהשילוב בין התפקיד ששובץ אליו והיות השירות ממושך ושירות חובה. אורך השירות והיותו שירות חובה הם מאפיינים ייחודיים לשירות הצבאי. לא כל החלטה המתקבלת באשר אליהם מבססת קשר סיבתי משפטי (אובייקטיבי) לפגיעה הנגרמת, אולם החלטה בעת הגיוס, שמשמעותה שיבוץ בתפקיד מסוג מסוים (עורפי ולא קרבי, לדוגמה) היא ייחודית ומיוחדת לשירות הצבאי, ויש בה הממשות הנדרשת לשם הכרה באירוע הנגרם (או מוחמר) עקב השירות הצבאי". בע"א (מחוזי חי') 348-08 משרד הביטחון נ' ז. ב. (ניתן ביום 1.11.2009) דובר בחיילת, אשר השתחררה כ-11 חודשים לאחר גיוסה, לאחר שאובחנה כחולת סכיזופרניה.

משקיבלנו את עדות המפקד פ' על אודות תנאי השירות של המערער, הגענו למסקנה כי אין בתנאים אלו הייחודיות והמיוחדות של השירות הצבאי "ברמת הממשות הנדרשת על מנת להכיר בהם כמקימים סיבתיות משפטית אובייקטיבית". בשונה מעניין בירתי, למערער כאן לא הובטח כי ישרת כחייל קרבי, ושירותו כקמב"צ תקשוב לא בהכרח היה אמור להיות התחנה הסופית בשירותו הסדיר, אלא עשוי היה להיות שלב ביניים, בדרך להמשך הכשרתו לשלב פיתוח מקצועי לסמב"צ תקשוב או לקורס 08 מת"ם (ראו דברי המפקד פ', בעמ' 6).

ללא רכיב זה, לא הוכח קיומו של קשר זה. התוצאה מסקנתנו בדבר אי התקיימותו של קשר סיבתי-משפטי בין תנאי השירות של המערער לבין התפרצות מחלתו עולה בקנה אחד עם החלטת המשיב מושא ערעור זה. אשר על כן, הננו דוחים את הערעור.

כן אנו מחייבים את המערער לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

הסם הזה אכל כל חלקה טובה באישיותו ובהתנהלותו.

הנאשם טען כי סיים 12 שנות לימוד עם בגרות חלקית, התגייס ליחידה קרבית, עבר טרונות, אימון מיתקדם בתותחנים, קורס מ"כים והיה מפקד צוות.

כשסיים את שרותו הצבאי כחייל מצטיין, נסע לחו"ל ושהה שם במשך תקופה.

בע"פ 4203/14 כהן נ' מדינת ישראל (14.5.15) נדחה עירעורו של נאשם אשר הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, והחזקת כלים לסם, לצד נהיגה ללא רישיון והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

...

סבורני כי לנוכח השווי הרב של הסם אשר הנאשם החזיק בו בסך של כ-600,000 ₪, ולנוכח ההקלה בעונש המאסר, הרי שיש להשית על הנאשם קנס כספי מכביד, אשר יהווה אף עונש מוחשי ומרתיע עבורו.

כמו כן, בכל הנוגע לצו המבחן, סבורני כי יש להטיל על הנאשם צו מבחן לתקופה ממושכת יותר מזו שהמליץ עליה שירות המבחן.

סוף דבר אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר בפועל, לנשיאה בדרך של עבודות שירות.

למחרת, ביום 21.10.15 במהלך ריצה בטור לחדר האוכל היא מעדה על ברך ימין כתוצאה מאבן גדולה שהונחה על מדרכה במקום לבנה שחסרה והיא נפלה על הפנים קדימה (להלן: "ארוע הנפילה.") ערעור זה נסב על החלטות קצין התגמולים מתאריכים 8.12.19 בה נדחתה בקשתה להכיר בה כנכה, בנימוק להיעדר קשר בין ארוע הנפילה או תנאי השרות לבין סירינקס בע"ש גבי, והחלטה מיום 15.3.20 אשר דחתה את בקשת המערערת להכרה בזכות נכה בנימוק להיעדר קשר בין תלונות המערערת להפרעות תחושה ברגליים וכאבי גב תחתון לבין ארוע הנפילה.

גם בדו"ח הפציעה צוין כי החיילת מעדה על ברך ימנית במהלך הליכה שגרתית לחדר האוכל וכתוצאה מכך צלעה לכל אורך הקורס.

ביום 9.2.20 נבדקה ע"י ד"ר אופיר מומחה בכירורגיה אורתופדית וניתוחי ע"ש, הוא ראה את התיק הרפואי וחוות הדעת וקבע שהמערערת ניחבלה בעת השרות הצבאי במנגנון שגרם להיפר אסטנציה של הצואר, שבנוכחות היצרות מולדת של התעלה השדרתית- עמוד שדרה צוארי (שקיימת אצל המערערת מלידה) עלול לגרום נזק נורולוגי עקב פגיעה בחוט השיגרה מסוג סנטרל קורד.

11.01.16, 13.01.16, 18.01.16, 24.1.16, 25.1.16, 25.1.16, 8.2.16, 14.2.16 יש רצף של תלונות על כאבי גב. בתעוד מיום 24.01.2016 כשלושה חודשים אחרי המקרה המערערת שוללת חבלה זה. לדברי פרופ' מושייב זה הקושי שהיה לו לגבי הקביעה במקרה זה. עם זאת, פרופ' מושייב העיד שכאשר יש ארוע חבלה בגב התחתון תוך כדי טרונות ויש רצף תלונות על עמוד שדרה מותני שהולך ומתגבר, לאור תלונותיה לכאבים ופנייתה למפקדים ללא מענה ולכן, למרות ההיתלבטות שהייתה לו הוא חושב שיש קשר בין החבלה לנזק.

...

אנו מקבלים את חוות הדעת של ד"ר ארזי, הגם שלא נחקר עליה, אך ניתח נכון את קביעתו, שקבע שסירינקיס בע"ש גבי שהודגם אצל המערערת יכול להסביר כאבים קורנים לרגליים אך לא מסביר כאבי גב קשים, ובבדיקות לא נמצא קיפוח עצבי ברגליים, מה שאומר שתלונות המערערת אינן תואמות את הנזק.

לאור המפורט לעיל הערעור נדחה.

המערערת תשלם הוצאות בסך 5,000 ש"ח ניתן היום, י"ד ניסן תשפ"ב, 15 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.