המערער הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה פוחזת של רכב; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו; ואיומים.
טען שהבחין שרכב משטרתי מבקש ממנו לעצור בצד אך לא רצה שיבחינו באישה שאתו ולכן המשיך בנסיעה והוריד אותה ואת בנה.
הסיבה שהמערער נתן להתנהגותו יכולה אולי להסביר בדוחק את היתרחקותו המסוימת מהמקום בו נידרש לעצור, אולם אין בה כדי להסביר את בריחתו מהשוטרים ואת אופן נהיגתו.
...
ב"כ המשיבה טוענת כי המתחם שנקבע בבית המשפט קמא איננו חורג מהמתחמים הנקבעים בדרך כלל בעבירות אלה וכך גם העונש שנקבע למערער ומציינת שבמקרה זה המערער עבר עבירה נוספת, של איומים, מעבר לעבירה של הנהיגה בפזיזות, ובסופו של דבר העונש שהוטל על המערער ראוי ואין מקום להתערב בו.
לאחר קריאת מלוא החומרים הנוגעים לענין שהוצגו לפנינו ושמיעת טיעוני הצדדים דעתי היא שיש לקבל את הערעור ולהקל בעונשו של המערער.
שילובם של כל אלה מוביל למסקנה כי מתחם העונש שנקבע על ידי בית המשפט קמא נמצא בהלימה עם נסיבות ביצוע העבירה כמו גם עם הפסיקה הנוהגת.
אשר לקביעת עונשו של הנאשם בגדרי המתחם, סבורני כי בדין זה לא נקבע בתחתיתו של המתחם.
**** בן טולילה, שופט
השופט ליבדרו:
במחלוקת שבין חבריי, מצאתי לצרף את עמדתי לעמדתו של האב"ד, לדידי, הנתון המהותי במסגרת דיון זה היא עמדת בית משפט קמא לפיה גם עונש של 9 חודשי מאסר הוא עונש שהולם את האירוע מושא ערעור זה.
משכך, ומשמדובר במערער שאינו צעיר, אשר הודה ולקח אחריות על מעשיו על כל הנגזר מכך, משהתיישן עברו הפלילי של המערער לפני שנים לא מעטות, משמדובר במערער בעל נסיבות אישיות מורכבות במידת מה, משזוהי המלצתו של שירות המבחן, ומשהתווסף עונש של קנס לא מבוטל ליתר רכיבי הענישה שהוטלו, סבורני, כאמור, כי ניתן להסתפק בעונש של מאסר בן 9 חודשים שירוצה בעבודות שירות.
