לאחר הדיון, הגישה ב"כ העוררת בקשה למתן הבהרה לתיקון הפרוטוקול והודיעה כי נפלה שגגה בתיאור המחוז הרלבנטי במשרד הבינוי והשיכון שממשרדיו יורחק בהתאם להסכמה, ובית המשפט התבקש להבהיר כפי שעלה ממהלך הדיון כי ההרחקה הרלבנטית לצורך ההסכמות בין הצדדים היא מהמחוז שבו נעברו על פי החשד העבירות המיוחסות למשיב, שהוא מחוז חיפה ולא ממחוז צפון.
עוד ציינה, כי לא מדובר באדם שחטא פעם אחת אלא חוזר ומבצע את אותן עבירות באין מפריע.
דיון והכרעה:
בהתאם להוראת סעיף 48(א) לחוק המעצרים, ביהמ"ש רשאי לקבוע במסגרת תנאי השיחרור, לפרק זמן שימצא לנכון, אף את התנאים הבאים:
"(10) איסור המשך עיסוק הקשור בעבירה, ובכלל זה איסור עבודה במוסד, כאשר מיתקיים יסוד סביר לחשש שהמשך העיסוק מהוה סכנה לביטחון הציבור, או עלול להקל על ביצוע עבירה דומה."
לפיכך, ביהמ"ש רשאי להטיל על חשוד איסור לעבוד במוסד כאשר מיתקיים יסוד סביר לחשש שהמשך העיסוק מהוה סכנה לבטחון הציבור וכי המשך העיסוק עלול להקל על ביצוע עבירה דומה.
בהתאם לפסיקה, יש לאזן בין החשש לבצוע עבירות באופן דומה, לבין חופש העיסוק של העורר:
"למותר לציין, כי גם בהפעלתה של סמכות זו בית המשפט ישוה לנגד עיניו את הפגיעה הנגרמת לפרנסתו של הנאשם ולחייו המקצועיים וישקול אותה אל מול עוצמתו של החשש להישנות העבירות ולשיבוש הליכי המשפט, וזאת כדי למנוע פגיעה גדולה מהנדרש..." (ר' בש"פ 2841/13 חדיגה נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 6.5.13) פסקה 26).
...
אני סבורה כי מן הראוי היה לערוך איזון במסגרתו יילקח בחשבון אף הסיכון להישנות עבירות, עניין אשר אני סבורה שלא קיבל את המשקל הראוי בהחלטת ביהמ"ש קמא.
לנוכח האמור, ולאחר עיון בחומר החקירה שהוגש לעיוני, אני סבורה כי יש להיעתר לבקשת ההבהרה במובן זה שהמשיב יורחק ממשרדי משרד הבינוי והשיכון במחוז הרלבנטי שבו על פי החשד נעברו עבירות על ידי המשיב, הוא מחוז חיפה.
לנוכח כל האמור, הערר מתקבל באופן חלקי, באופן שהתנאים המגבילים של איסור עיסוק והרחקה ממשרדי רכבת ישראל יוארכו למשך 60 ימים נוספים.
