כניסת מנויים
מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

הפרטת מכרזים סמכותה של הרשות המקומית

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי נצרת נפסק כדקלמן:

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 10883-02-20 הופרט ואח' נ' מועצה מקומית חצור הגלילית לפני כבוד השופט דני צרפתי העותרות .1 חנה הופרט ת"ז 005832282 .2 אבני גזית פלטקל בע"מ ע"י ב"כ עו"ד עפר שפיר ואח' המשיבה מועצה מקומית חצור הגלילית ע"י ב"כ עו"ד ארז מילנר, עו"ד מתן מונק ואח' פסק דין
בנידון מדגישה המשיבה כי עיקר טענות העותרות לביסוסן מבוקשים הפרטים הנוספים, למעשה תכליתן טענות כנגד חוקיות וסבירות תעריפי חוקי העזר והתחשיבים שבבסיסם, זאת שעה שטענות מסוג זה מצויות בסמכות בג"ץ. עוד נטען, כי טענות אלה מועלות בשיהוי ניכר, ובחלוף שנים מאז פורסמו חוקי העזר הנ"ל (בשנת 2014), ועל כן לא ניתן להעלותן כיום, אף לא בפני בג"ץ. גם מטעמים אלה, עותרת המשיבה לדחות את בקשת העותרות לקבלת פרטים נוספים כאמור.
בנסיבות ענייננו, נוכחתי כי מעבר לכך שהמצאת התחשיבים איננה דרושה לצורך "הבהרה או השלמה של נימוקים שבעובדה", הרי שבפועל דרישת העותרות היא בגדר "מסע דיג" שיש בו כדי לסרבל ולהכביד שלא לצורך, כשלתחשיבים המבוקשים אין למעשה זיקה ישירה לנושא המחלוקת; תעריפי היטלי הפיתוח במסגרת חוקי העזר מבוססים על תחשיבים כלכליים כמו גם על הערכות צופות פני עתיד בהיבטים של תיכנון ופיתוח, כשאלו נערכים על ידי אנשי מיקצוע מטעם הרשויות המקומיות ומאושרים על ידי שר הפנים.
יובהר כי המונח "תחילת סלילה" בסעיף 2(ב)(1) לחוק העזר סלילה אליו הופנינו כחיזוק לטענת העותרות, מתייחס רק לעיתוי אשר ממנו יכולה הרשות לידרוש את ההיטל (כחל רק עם "גמר תוכניות לבצוע סלילה של סוג הרחוב הגובל וכן אישור של המועצה... ולפיו בכוונתה לצאת למכרז לבצוע עבודות הסלילה או להיתקשר כדין בדרך אחרת לבצוע עבודות כאמור, בתוך 12 חודשים ממועד מתן האישור").
נזכיר כי חזקת התקינות חוזקה בשנים האחרונות על ידי בית המשפט העליון באומרו: "חזקת התקינות המינהלית קובעת שברגיל ניתן להניח לטובתה של הרשות כי נהגה כדין. חזקה זו היא חזקה פרגאמטית. רשויות המינהל אינו יכולות ואינן צריכות, כעניין שבשיגרה, להיתמודד עם טענות שיחייבו אותן להוכיח כל פעם, ומההתחלה, כי החלטות שהתקבלו בהן ומשמשות בסיס לפעולותיהן אכן התקבלו כדין... כך למשל כל עוד החזקה לא נסתרה- הרשות פטורה מלהוכיח...
...
בפתח עיקרי טיעוניהן טוענות העותרות, כי טרם שתוכרע העתירה גופה, יש להיעתר לבקשתן לקבל לידן את תחשיבי חוקי העזר סלילת רחובות ותיעול, שכן אלה הכרחיים לביסוס טענותיהן בעתירה.
דין טענה זו להידחות; העותרות בחרו, מטעמים השמורים עמן, להימנע מלפרט ולהציג תיעוד תומך לשאלת ייעודי המקרקעין, מה הייעודים המדויקים, מה בנוי עליהם וממתי, באיזה אופן שונו הייעודים לאורך השנים, מתי נעשו השינויים וכדומה, שאלות רלוונטיות.
עמימות זו פועלת בהכרח לחובתן ומחזקת את המסקנה כי אין בייעוד המקרקעין כדי לשלול את סמכות החיוב.
סופו של יום, לאור מכלול המקובץ לעיל, דין העתירה להידחות לאור התוצאה אני מחייב את העותרות בהוצאות משפט המשיבה בסכום כולל של 25,000 ₪.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2016 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בית-המשפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת אגמון-גונן) קבע כי פרשנות תכליתית של פקודת העיריות מורה כי לעירייה אין סמכות לעשות כן. תפקידה של רשות מקומית הוא - כך נקבע - לטפל אך ורק ב"נושאים מוניציפליים" בתחום שיפוטה.
זאת מכיוון שבאותם מקרים דובר על סמכות המצויה "בלב ליבה של סמכות הרשות" – בעיניין פארק רעננה הפקודה קבעה במפורש את הסמכות להקים פארקים, ובעניין הופרט החוק הרלוואנטי עיגן את הסמכות ליזום מפעלי הנצחה.
בין היתר נקבע בהחלטה כי "בכפוף לקיומה של תכנית תקפה או היתר כדין לשימוש חורג... יוקצו שימושים סחירים/עיסקיים בתחום חוף הים לרשות המקומית או ישווקו במיכרז, בהתאם לשיקול-דעתה של רשות מקרקעי ישראל, זאת לתקופה של 49 שנים" (ס' 8.6.1).
...
ביום 22.2.2016 ניתן פסק-דינו של בית-המשפט העליון בערעור בו נקבע כי "הענין מושא העתירה אינו אקטואלי עוד, ולכן אין במה לעסוק עוד והערעור נדחה". בית-המשפט הוסיף והדגיש כי "בנסיבות אלה הקביעות שבפסק-הדין מושא הערעור אין מהוות מעשה בית דין לגבי סכסוך עתידי ככל שיהיה כזה. טענות הצדדים שמורות להם". מכאן כי לקביעות שנקבעו בפסק-הדין בעתירה הקודמת אין השלכה על ההכרעה בהליך דנן, ויש מקום לשוב ולבחון לגופן את טענות הצדדים בהתייחס למערכת היחסים ביניהם ולהכריע בהן מלכתחילה.
יתרה מכך, אני סבורה כי בנסיבות העניין יתר השיקולים שנזכרו בפסק-דין פארק רעננה מכוונים למסקנה לפיה ההבחנה בין תושבי העיר לבין תושבי ערים מחוץ לתל-אביב היא הבחנה רלבנטית שאינה מהווה אפליה פסולה.
לכן אני סבורה כי דין טענת האפליה להידחות.
לאור מסקנה זו, אינני נדרשת לטענות העירייה לפיהן אין לעותרות זכות עמידה בקשר לטענה זו. סוף דבר לאור האמור לעיל – העתירה נדחית בכפוף לאמור בס' 88 ו-90 לעיל, ביחס לחובתה של העירייה לשוב ולבחון את הפרויקט פעם נוספת בתום עונת הרחצה הנוכחית.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

התובעת היא חברה פרטית העוסקת במתן פיתרונות מיגון מתקדמים, אשר זכתה, עם חברות נוספות, במיכרז שפירסם המשרד לבטחון פנים (להלן: "הבט"פ"), המאפשר לה להיתקשר עם רשויות מקומיות בחוזה להתקנת תשתיות ומערכות הגנה, במסגרת פרויקט "עיר ללא אלימות". "עיר ללא אלימות" הוא פרויקט במסגרתו מוקמים אתרים טכנולוגים עם מצלמות אבטחה ומוקדי שליטה ובקרה ערוניים, לשם מיגור האלימות בשטחי רשויות מקומיות.
כאמור, בסיכומיה, זנחה הנתבעת, בצדק לאור עדותו של לביב, את טענתה לפיה אתר בית הספר בוצע על ידי התובעת מבלי שהיתקבל לכך אישור כדין, או תוך חריגה מסמכות, ועל כן אני דוחה את הטענה.
הסבר זה של לביב מקובל עלי, ועל כן איני מוצאת כי מדובר בטענה שהעלתה הנתבעת רק לצרכי הדיון בתביעה, או בחוסר תום לב. הגדרת המחלוקת השאלה העומדת להכרעה היא, אם כן, האם התובעת היתה מחויבת, לבצע את התקנת כל האתרים המופרטים בנספח לחוזה, תמורת הסכום שנקבע בחוזה, כלומר האם התחייבה שזו תהיה עלות התקנת כל האתרים המפורטים בנספח לחוזה, או שמא, כטענתה, התחייבה לבצע מתוך העבודות המפורטות בחוזה רק את אלה שיספיק להן התקציב, ועם סיום התקציב אין היא מחויבת עוד להמשיך בהתקנות.
...
סיכום לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 245,273 ₪ באופן הבא: סך של 81,581 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 29.11.16 ועד מועד התשלום בפועל.
בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 163,692 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.5.17 ועד מועד התשלום בפועל.
כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת שכר טרחת עו"ד בסך 25,000 ₪ ואת הוצאות האגרה ששולמה, במלואה.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2019 בעליון נפסק כדקלמן:

נטען כי מדובר בתהליך של הפרטה לא מפוקחת שנעשתה בחוסר סמכות ובהליך מנהלי פגום, ללא מיכרז וללא שניתנה זכות טיעון לתושבי האיזור.
עלינו להיתמקד איפוא בשאלת חוקיות ההפרטה של ניהול האתר: האם ההתקשרויות של הרשות המוסמכת עם המועצה האזורית, ושל המועצה עם העמותה, נעשו כדין? נקודת המוצא היא כי קמ"ט ארכיאולוגיה במינהל האזרחי הוא הגורם האמון על ניהול האתר, מכוח הצוו בדבר חוק העתיקות (יהודה והשומרון) (מס' 1166), התשמ"ו-1986.
חרף ההבדלים בין המקרים, יפים לענייננו דבריה של השופטת (כתוארה אז) א' חיות [ב]בג"ץ 5031/10 ‏עמותת עיר עמים נ' הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים (26.3.2012): "הטיוטה העדכנית של ההסכם שגובשה לאחר הגשת העתירה אינה מהוה האצלה אסורה של סמכויות הרשות וכי מדובר בעקרם של דברים בהסתייעות בעמותה לצורך תפעול האתר [...] הרשות לא היתנערה מן התפקיד שהמחוקק ייעד לה" (בפסקות 16 ו-20; להלן: עניין עיר עמים).
בהנתן שהמועצה האזורית היא גוף צבורי, בהיותה רשות מקומית, אינני רואה להדרש לטענות בדבר אופייה ונטייתה הפוליטית, ובילבד שפעולותיה מתבצעות בהתאם לכללי המשפט המנהלי, לרבות האיסור להיתחשב בשיקולים זרים.
...
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

בית המשפט הבהיר, שם, כי "שיעור ההיטל, להבדיל מדמי ההישתתפות, מחושב על-פי הערכות ותחשיבים באשר למכלול ההוצאות הכרוכות בהתקנת תשתיות הביוב העירוניות של הרשות המקומית הרלוואנטית, ומטבע הדברים מגולמות באותו חישוב תשתיות ביוב עירוניות שכבר הותקנו וכן תשתיות שתותקנה בעתיד.
אין בטענות המועצה בנוגע להסכם ההפרטה או בנוגע לאחוז המימון של משרד התעשייה את כלל העבודות בפרויקט (56%) או בטענותיה לפיהן הועדה "העלתה שאלות" לגבי הראיות שהובאו על ידי המועצה (המיכרז שהוציאה לבצוע העבודות והלוואות שנתנה) רק במסגרת פסק הדין מבלי שנתנה למועצה היזדמנות להביא ראיות נוספות או להסביר את הראיות שהובאו ובכך פגעה בעקרי הצדק הטבעי, כדי להצדיק היתערבות בקביעה העובדתית הנ"ל של ועדת הערר.
עקרונות אלה, לפיהם הסמכות לגבות היטל ביוב רק מקום בו הרשות החליטה להתקין ביוב או לקנותו ומקום בו היא נשאה בהוצאות התקנת מערכת הביוב קבועים בסעיף 16 רישא ו- 17 סיפא לחוק הביוב והם נכונים ללא קשר לשאלה מהו האופן בו ייקבע סכום ההיטל - האם לפי שיטת דמי ההישתתפות או לפי שיטת ההיטל.
...
אבהיר, כי אינני מקבלת את טענת המועצה לפיה עסקינן בהשקעות מעורבות במערכת ביוב ולכן יש לראות את כל המערכות - הן זו של הביב הציבורי והן זו של תשתיות העל (הביב המאסף והמתקנים) כהתקנת מערכת אחת כוללת.
לפיכך, אני מקבלת, חלקית, את הערעור וזאת - בכל הנוגע להיטל שנגבה בגין עבודות תשתיות העל, היינו - ההיטל שנגבה בגין ביב מאסף (שטח בניה ושטח קרקע); מתקנים מיוחדים (שטח בניה ושטח קרקע) ומתקני טיהור (שטח בניה ושטח קרקע).
התוצאה היא, שמתוך חיובי ההשבה שבפסק הדין של ועדת הערר נותר על כנו רק חיוב המועצה להשיב לפרי ניב את סכום ההיטל אשר שולם על ידה בגין הביב הציבורי - מרכיב הבנייה, היינו - סך של 327,931 ₪ (5,778.52 מ''ר x 56.75 ₪), בשערוך, כפי שנקבע על ידי ועדת הערר.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו