הפרטים שחייבים להופיע בתעודת מחלה

בסעיף 26ב' לחוק הגנת השכר נקבע: "(א) בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רשומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו..." בית הדין הארצי נידרש לידון בפרשנות תיקון 24 ובשאלה כיצד ובאילו תנאים יש ליישם את החזקה שנקבעה בסעיף 26ב' לחוק הגנת השכר.

תקנה 1 לתקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה), תשל"ז-1976 (להלן: תקנות דמי מחלה) קובעת כי: "עובד הנעדר מעבודתו עקב מחלה ימסור למעביד הודעה על כך תוך שלושה ימים מהיום הראשון להעדרו ועל התקופה המשוערת שבה לא יהיה מסוגל לעבודה; ההודעה תמסר על ידי העובד או מטעמו, ובילבד שהמעביד הביא לידיעת העובד את חובתו לקיום הוראות תקנה זו." תקנה 2 לתקנות דמי מחלה קובעת אילו פרטים צריכים להופיע בתעודת מחלה שממציא עובד למעסיקו על מנת לקבל דמי מחלה.

...

ובהמשך הצהיר כי: "חבר שלי ששמו אדם (חזר לסודן) הביא אותי לעבודה במלון והכיר לי את סטיב וככה התחלתי לעבוד במלון. אחרי כמה חודשים שהשכר שלי התעכב בכמה ימים, ביררתי עם סטיב מדוע לא משולם לי השכר, וסטיב אמר לי שיש קבלן בשם משה ושהוא לא הביא את המשכורת." (ר' סעיף 10 לתצהיר התובע) ערים אנו לסתירה שעל פניו עולה מתצהיר התובע בהקשר זה. עם זאת, עיון בפרוטוקול דיון ההוכחות מעלה כי התובע הסביר סתירה זאת כך: "ש. למה לא אמרת שזה לא נכון סעיף 3, ושאתה הגעת לעבודה דרך אדם ואת משה אביר הכרת רק אחרי כמה חודשים כשהתעכב השכר שלך? ת. אדם אמר לי שיש קבלן בשם משה, אבל לא ראיתי אותו כל הזמן הזה. ש. אז איך משה אביר הציב אותך לעבודה אם בכלל לא ראית אותו? ת. אתה שלחת אותי למלון באמצעות החבר שלי. ש. מה עשיתי שנוצרה ההצבה שלך לעבודה? איך אני קשור לזה? ת. הפועלים אמרו לי שהקבלן זה משה." (ר' עמ' 10 שורות 14-20 לפרוטוקול) שעה שמר אביר לא הזמין לעדות את פרשס, אשר לטענתו שימש כקבלן כוח אדם וככזה היה צריך להיות הגורם שקיבל את התובע לעבודה - מקבלים אנו את הסבר התובע לטענתו בראשית התצהיר ביחס לגורם האחראי להצבתו בעבודה.

לפיכך, ומשלא הוצג תחשיב נגדי, אנו מקבלים את תחשיב התובע וקובעים כי על הנתבעים לשלם לו דמי מחלה בסך 8,400 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מסיום תקופת העסקה ועד לתשלום המלא בפועל.

בכל הנוגע לרכיב התביעה בגין הלנה, לא שוכנענו כי בנסיבות העניין יש הצדקה לחייב ברכיב הלנה כלשהו נוכח המחלוקות נשוא תיק וקביעותינו לעיל ושעה שרכיב זה נטען באופן כללי וללא כל פירוט.

סוף דבר בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין על הנתבעים לשלם לתובע (ביחד ולחוד) את הסכומים הבאים: פיצוי בסך 1,500 ₪ בגין אי מסירת הודעה כדין על תנאי העסקה.

על פי התעודה שצורפה ע/3, בית החולים מילא את כל הפרטים כנדרש על פי הנוהל.

מופיעים שמות העותרת וא.ע. כנשואים, עם תאריך הנישואין כפי שמופיע בתעודת הנישואין, עם מספרי הזיהוי המופיעים על כלל המסמכים הרישמיים, לרבות ובעיקר בתעודת לידת חי שהוצאה על ידי בית החולים איכילוב.

ובמילות הספר (ציטוט מתוך התרגום לעברית, מאת ירון בן עמי, בהוצאת ספרי עליית הגג, ידיעות אחרונות, ספרי חמד עמ' 65-66 (2008): " היה רק מילכוד אחד, מילכוד 22, שציין במפורש כי דאגה לבטחון האישי אל מול סכנות ברורות ומיידיות היא תהליך של חשיבה הגיונית.......אור היה משוגע והיה אפשר לקרקע אותו. כל מה שהוא היה צריך לעשות זה לבקש. וברגע שהיה עושה את זה, הוא כבר לא היה משוגע והיה צריך לטוס למשימות נוספות. אור היה משוגע כשטס למשימות נוספות, ושפוי כשלא טס, אבל אם הוא היה שפוי הוא היה צריך לטוס. אם הוא טס הוא היה משוגע ולא היה צריך לטוס. אבל אם הוא לא רצה לטוס הוא היה שפוי והיה חייב לטוס.”

...

ככל שבקשה נדחית, יש להמציא לבית המשפט את ההחלטה המלאה על נימוקיה.

המלכוד נובע מן המסקנה כי חייל המבקש להשתחרר מהצבא בטענה כי הוא מפחד מן הסכנות הכרוכות בשירות, סביר להניח שהוא שפוי, ולכן לא יזכה לשחרור.

סוף דבר לאור האמור לעיל, העתירה מתקבלת.

הגב' אלקוט הצהירה שלצורך הזמנת כרטיס חיוב, עליה להקליד את פרטי הזיהוי המופיעים בתעודת הזהות.

היא הקלידה את הפרטים לפי שם המשפחה שהופיע בתעודת הזהות, היינו מלכה לבקוביץ', מסרה לה את הטפסים, והמבקשת חתמה על הטפסים ארבע פעמים, כשהמצהירה מאשרת את חתימתה.

לפי המסמכים הרפואיים מ-2014, היא אובחנה בעבר כחולת סרטן קיבה שקבלה טפול כימותראפי והיתה מועמדת לניתוח שאותו סירבה לעבור, מאחר ולא היתה עדות לשארית מחלה.

...

על כן אני קובע שהמשיבות פעלו שלא כדין, ובניגוד להוראות חוק הדואר ולתקנות שהתירו גביית תשלומים עבור שירותי בנק הדואר, כאשר גבו עבור השירות של העברה מחשבון לחשבון באינטרנט עמלה של 1 ₪.

סוף דבר על פי כל האמור, אני דוחה את בקשת המבקשת לאשר את התובענה כייצוגית.

לאור הקביעה שגביית אחת העמלות נעשית שלא כדין, המבקשת תשלם למשיבות הוצאות משפט מופחתות בסך 11,700 ₪.

מר עזורה הודיע לו לפנות בוקר שהוא בבית החולים עם אביו.

גם לא סופקו לו פרטים לגבי מהות ערבותו היקפה, משכה וללא יידועו בפרטים אלו אין לחייבו כערב.

בנוסף בשיק השלישי לא נכתב שמר עזורה ערב אישית וכלל לא הוכח שאכן היה ערב גם לשיקים האחרים שכן רק מופיע עליהם מספר תעודת הזהות שלו.

...

הוא לא קיבל מהתובעת תמורה כלשהי ודין התביעה להידחות.

אך סבור אני שלמרות זאת יש לקבל את עדות הנתבע למרות היותה עדות יחידה של בעל דין, שכן בסוף שמיעת הראיות נותרנו עם גרסת הנתבע לפיה הגיע למשרדי התובעת יחד עם מר עזורה מעסיקו בחברת עזורה הובלות בע"מ, שם טען כי האדם אשר החתימו כל כתב הערבות והשטר היה כלכלן, אשר החתימו על מסמכים אלו במסגרת מתן הצעה לקבלת הלוואה, לאחר שסבר שחתימות אלו אינן מחייבות אותו כל עוד לא יביא צילום תעודת זהות שלו ולא יקבל דבר.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעת נגד הנתבע ומורה על סגירת תיק הוצאה לפועל מספר 528959-11-16 בלשכת ההוצאה לפועל ברמלה וביטול כל הליכי הגבייה בתיק זה. התובעת תשלם לנתבע כדלקמן: 1) את הוצאות המשפט בתוספת הפרש הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; 2) שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

(בשולי הדברים אעיר כי בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה מופיעים כמשיבים גם הוריה של התובעת, אולם לא מצתי בתיק החלטה על הוספת תובעים).

אל מול אלה הוגשו מטעם הנתבעת חוות דעת של פרופ' יצחק בליקשטיין ופרופ' אייל ענתבי, אשר, על פי הנטען, דוחות את טענות התובעת וקובעות כי בנסיבות בהן עד היום טרם אובחנה התיסמונת, ברור שאין היא ניתנת לזיהוי בכלל, ובמעקב הריון בפרט.

עוד טענה התובעת כי לנתבעות אין תשובות לטענות חמורות שהעלתה התובעת, לפיהן הן מונעות ממנה את הרשומות הרפואיות הדרושות לה. עוד נטען כי התובעת מסתמכת על הוראות משרד הבריאות וקופת חולים כללית ועל תעודות רפואיות, וכי אף רופא נשים אינו מוכן ויכול לתת חוות דעת נאותה ללא תיקי מעקב ההריון.

...

אני סבורה כי המקרה שבפני נופל לגדרם של אותם מקרים מעטים שלגביהם ניתן לקבוע כי סיכויי התביעה להתקבל אכן קלושים, מטעמים אחדים.

אין בכל האמור כדי להביע מסקנה או קביעה לגופו של עניין בנוגע לרשומות הרפואיות, אולם ככל שמדובר בהליך של חיוב בהפקדת ערובה, ניתן לקבוע שלא הוצגה תשתית לטענה לפיה לא הובאו חוות דעת על ידי מומחים מהתחום הרלוונטי בשל הימנעות הנתבעות מהעברת מסמכים.

נקבע (פסקה 9 להחלטה) כי "כאשר לפנינו הליך שהגיע לשלב מתקדם, ויש להניח שבחלק הארי של ההוצאות כבר נשא הנתבע, הולכת ופוחתת ההצדקה לחייב את התובע במתן ערובה להוצאות, שכן בשלב זה לא יהיה באי הפקדת הערובה כדי לחסוך לנתבע את הוצאותיו. האפשרות למנוע מצב של הליך שווא שנוקט תובע נגד נתבע אשר נגרר שלא בטובתו להליך יקר, שבסיומו עשוי הוא למצוא את עצמו חסר יכולת להיפרע מן התובע, ממשית ומעשית יותר עת ניצבים אנו בתחילת הדרך, והתביעה מגלה על פניה, כי מדובר בהליך סרק שסיכוייו להתקבל נמוכים" לנוכח כל השיקולים שהועלו, אני סבורה שסיכויי התובעת לזכות בתביעתה קלושים, וכי יש לחייבה בהפקדת ערובה להוצאות המשיבים.