הפרות של הסכם לביצוע עבודות ניקוי וצביעה

הדבר לא סיפק את הנתבעים שדרשו מהתובעים לבצע עבודות ניקיון וגינון ולשלם ארנונה עד שייכנס דייר חדש.

התובעים מבקשים לחייב את הנתבעים בתשלום דמי שכירות לחודש יולי בסך 3,000 ₪; אובדן ימי עבודה בסך 3,200 ₪; עבודות משרד 600 ₪; וכן ארנונה בסך 318 ₪ מחיר צבע בסך 460 ₪ ; עבודת בובקאט 800 ₪; ניקיון 500 ₪ ועוד כנהנה והכנה פריטי נזק קטנים.

התובעים לא הוכיחו כי הנתבעים הם אלה שגרמו להפרת חוזה השכירות עם המשכיר החדש.

...

התביעה ברכיב זה לא הוכחה והיא נדחית.

סוף דבר: לאור האמור אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעים לשלם לנתבעים הוצאות משפט בגין התביעה בסך של 750 ₪.

אני מקבל באופן חלקי את התביעה שכנגד ומחייב את הנתבעים שכנגד לשלם לתובעים שכנגד סך של 2,433 ₪ והוצאות משפט בגין התביעה שכנגד בסך של 500 ש"ח. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

הטענות העיקריות בתביעה העיקרית הן: · בין הצדדים נכרת חוזה שבו נקבע כי הנתבע ישלם לתובע סך 4,200 ₪ לשם ביצוע עבודות צבע, שיפוצים וניקיון בסיסי בתום העבודה בדירת הנתבע (להלן: "החוזה" ו- "העבודות", בהתאמה).

השאלה העיקרית שבמחלוקת מי מהצדדים הפר את ההסכם? האם התובע בכך שלא השאיר את הדירה בסיום העבודות נקיה בניקיון בסיסי כפי שהתחייב בחוזה ובשל כך גרם נזקים לנתבע? או שמא הנתבע בכך שלא שילם לתובע את הסכום שנקבע בין הצדדים ללא צידוק עינייני וסביר? הכרעה לאחר ניתוח מכלול הטענות והראיות, אני קובע כי התובע קיים את מלוא התחייבויותיו עפ"י החוזה והשאיר את הדירה בסיום העבודות כשהיא נקיה ברמה בסיסית ומשכך הנתבע הוא זה שהפר את החוזה.

...

הטענות העיקריות בתביעה העיקרית הן: · בין הצדדים נכרת חוזה שבו נקבע כי הנתבע ישלם לתובע סך 4,200 ₪ לשם ביצוע עבודות צבע, שיפוצים וניקיון בסיסי בתום העבודה בדירת הנתבע (להלן: "החוזה" ו- "העבודות", בהתאמה).

· לקראת סיום יום העבודות הראשון הנתבע דחה את דרישתו של התובע להגדלת התמורה הכספית החוזית ל- 8,200 ₪, ומאשר כי בסופו של דבר סוכם בין הצדדים על השינוי בחוזה, כנטען ע"י התובע.

עוד ובהתאמה אני קובע כי הנתבע, כתובע שכנגד, לא הצליח להוכיח כי התובע, כנתבע שכנגד, התרשל בעבודתו עפ"י החוזה.

לסיכום התביעה שכנגד – נדחית.

התביעה העיקרית – מתקבלת חלקית.

עסקינן בתביעה כספית בסך של 268,738 ₪ ותביעה שכנגד בסך של 267,180 ₪ שעניינן בהסכם היתקשרות שנחתם בין הצדדים ביום 20.2.17 ( להלן: "ההסכם" או "החוזה" - צורף כנספח א' לכתב התביעה המתוקן) לבצוע עבודות ניקיון ומסירות לדיירים (להלן: "עבודות הגמר") בפרוייקט "יוניק אלפא רמת גן" (להלן: "הפרויקט" או "האתר ברמת גן") ובחניון בבניין ברחוב השופטים 1 בתל אביב (להלן: "חניון השופטים").

לטענת התובעת, הנתבע נותר חייב לה שכר עבודה בגין עבודתה בפרויקט כמפורט בחשבוניות כדלקמן (כמפורט בפיסקה הראשונה לסכומים): חשבונית מס מיום 31.5.17 בסך של 139,347 ₪ ( צורף כנספח ב' לכתב התביעה ) בגין שפכטל וצבע 23 מרפסות, 3 דירות שפכטל וצבע קומפלט, עבור מסירה סופית 39 דירות, עבור ניקיון סופי 39 דירות, עבור שפכטל דירה 19 קומה 19, עבור ניקיון ראשוני 13 דירות, עבור מסירה ראשונית 13 דירות.

הפרת ההסכם על ידי התובעת: לטענת התובעת, הנתבע הפר את התחייבויותיו החוזיות ונותר חייב לה כסף עבור העבודה שביצעה עבורו.

מוסכם על הצדדים כי הנתבע הסכים לשלם לתובעת מקדמה בסך 50,000 ₪ על חשבון העבודות המפורטות בחשבונית זו (נספח ב' לכתב התביעה), אך התובעת סירבה להצעה זו. כתוצאה ממחלוקת זו, בפועל התובעת עזבה את אתר הבניה של הפרויקט ביום 6.5.17 ולא חזרה לעבוד עבור הנתבע.

...

בנוסף, התלושים הוצאו על ידי חברה בשם "יגל פרוייקטים" בעוד התביעה הוגשה על ידי עוסק מורשה בעל אותו שם. בנסיבות אלו אני קובעת שהתובע שכנגד לא עמד בנטל ההוכחה.

סוף דבר: לאור האמור לעיל הנתבע ישלם לתובעת תוך 30 יום, סך של 85,738.8 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת כתב התביעה המקורי ועד התשלום בפועל.

התביעה שכנגד נדחית.

עוד טוען הנתבע, כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה בדבר הנזקים שנגרמו לה. הנתבע מוסיף כי לתובעת עומד חוב בסך כולל של 47,000 ₪, בגין אי-תשלום השכירות, אי-תשלום חשבון החשמל, וכן תשלום עבודות צבע וניקיון שבוצעו במקום ותשלום דמי הפרה עד יום הפינוי.

לו רצה התובע לפנות את דירתו ולהשכירה לאחר (ונראה שכך היה, כאמור) היה עליו לפעול באמצעות הכלים שמקנה הדין לשם כך. משלא עשה כן הנתבע ובחר לנתק את הדירה מחשמל וממים, אני קובע כי הופרה חובת תום הלב בהתאם לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) הנ"ל, החולשת על קיום החוזה על כלל שלביו.

...

בצלאל הוסיף והעיד כי לאחר שהפקיד בידי התובע שיקים לכיסוי חוב השכירות של התובעת, הנתבע הסכים להיפגש עמו ולתת לו את הביטחונות של התובעת, אך לבסוף מיאן לעשות כן. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדים ולאחר שקילה של הטענות והראיות שהוצגו, החלטתי להורות לנתבע לשלם לתובעת פיצויים בגין הנזק שנגרם לה עקב התנהלותו, גם אם בסכום נמוך משמעותית מסכום התביעה.

לו רצה התובע לפנות את דירתו ולהשכירה לאחר (ונראה שכך היה, כאמור) היה עליו לפעול באמצעות הכלים שמקנה הדין לשם כך. משלא עשה כן הנתבע ובחר לנתק את הדירה מחשמל וממים, אני קובע כי הופרה חובת תום הלב בהתאם לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) הנ"ל, החולשת על קיום החוזה על כלל שלביו.

התוצאה: הנתבע ישלם לתובעת פיצוי בסך כולל של 5,850 ₪ תוך 30 יום.

ביום 19.1.19 המפקח רוזנזפט שלח לנתבעת רשימת ליקויים לתיקון לפני מסירה הכוללת עבודות גימור וניקיון לקראת מסירת הבית וליקויים אלו תוקנו ע"י הנתבעת.

התובעת טוענת כי ההוצאות בהן נשאה בפועל לתיקון הליקויים והשלמת העבודות מסתכמות בסך של 141,380 ₪ וכתימוכין צרפה במסגרת נספח ו' את דפי החשבון בהם מתועדות העברות בנקאיות ומשיכות שיקים כמפורט להלן: ביום 20.8.19 שיק ע"ס 35,000 ₪, ביום 11.9.19 שיק ע"ס 19,177 ₪, ביום 23.9.19 העברות בנקאיות לחשבון חברת עתיר ע"ס כולל של 60,000 ₪, העברות בנקאיות לבעלי מיקצוע לעבודות צביעה ביום 6.10.19 ע"ס 2,925 ₪ ועבודות אלומיניום ביום 8.11.19 ע"ס 10,355 ₪ בנוסף לשיק ע"ס 13,923 ₪.

לפיכך מאחר והתיקונים לא הצריכו פינוי של הבית עד להשלמת העבודות איני פוסק לתובעת פיצוי בגין ראש נזק זה. אובדן דמי שכירות או לחילופין דיור חלופי בעת ביצוע העבודות לפי טענת התובעת, הנתבעת הפרה את ההסכם לאחר שעזבה את הפרויקט בחודש מרץ 2019 מבלי שהשלימה העבודות והותירה אחריה ליקויים שלא תוקנו, חרף היתחייבותה לסיים העבודות עד ליום 17.12.18 לכל המאוחר (סעיף 7).

בישיבת קדם המשפט הראשונה מיום 9.2.20 הועלתה טענת התובעת לקיומו של ליקוי שהתגלה לאחר הגשת התביעה ובהתייחס לכך הבהרתי לב"כ התובעת "לגבי הטענה החדשה של התובעת בדבר הדליפות מתחת לרצפה, אין צורך להגיש כתב תביעה מתוקן כל עוד מדובר בעבודות הכלולות בהסכם שבין הצדדים ובמפרט. היה ומדובר בעבודות שלא מצויות בהסכם ובמפרט, הרי שעל התובעת להתכבד ולהגיש בקשה לתיקון כתב תביעה ולהסביר את הקשר הסיבתי בין ליקוי זה, הקיים לכאורה, לבין הנתבעת". בישיבת קדם המשפט הנוספת מיום 27.5.21 ב"כ התובעת ציין לפרוטוקול כי "אם המומחה היה מתייחס לנזק הזה כחלק מההסכם של מיפרט ובצוע עבודות הכל היה טוב ויפה אך המומחה לא היתייחס לכך מסיבה מאוד פשוטה, למרות שזה כן חלק מהמפרט והמכלול. הוא אמר שאין לו יכולת להתייחס לנושא של דליפת נפט שהראה כל הפרמטרים המיוחדים מבלי שהוא יחזיק ביד חוו"ד של מומחה". בהמשך לדברים אלו הוריתי לב"כ התובעת להודיע האם בכוונתה לבקש תיקון התביעה ובעקבות הודעה זו, תנתן החלטה בהתאם.

...

סיכומו של דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי.

אני מורה לנתבעת לשלם לתובעת סכום של 93,517 ₪.

לאחר שנתתי הדעת לכלל הנסיבות, הסכום שנפסק מול סכום התביעה, התנהלות הצדדים, מורכבות ההליך ואופן ניהולו ובהתאם לתקנה 153(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אני מחייב את הנתבעת בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד של התובעת בסכום כולל של 15,000 ₪.