הפרה של זכות חוקתית לחירות במעצרים

לאור זאת, העריך שרות המבחן כי שתי המפקחות תתקשינה לפקח על המבקש בתנאי 'מעצר בית', להוות דמויות סמכותיות, ולדווח על הפרות בשעת הצורך.

עוד טוען ב"כ המבקש כי נוכח זכותו החוקתית של המבקש לחירות ממעצר, והעובדה כי, לדבריו, אין די ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש, שגו בתי המשפט השלום והמחוזי כאשר העדיפו את אינטרס הציבור על פני האנטרס של המבקש.

...

לאחר שעיינתי בבקשה, ובהחלטותיהן של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי צורך להידרש לתגובת המשיבה.

אשר על כן, לא שוכנעתי כי הבקשה מעלה שאלה אשר עומדת באמת המידה הנדרשת למתן רשות ערר.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

תמצית טענות התובעת במסגרת כתב התביעה, מייחסת התובעת לנתבעת אחריות לעוולות שונות, לרבות פגיעה בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן "חוק הגנת הפרטיות"), רשלנות והפרת חובה חקוקה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], וכן עוולות חוקתיות בהפרת זכות התובעת לכבוד, לחירות ולאוטונומיה.

" נוסף על הפגיעות שלעיל, מציינת התובעת כי הנתבעת היתעקשה להתנות את הארכת רישיונה של התובעת בהתחייבויות משפילות ופוגעניות, לרבות התחייבות לשהות בתנאי "מעצר בית" ובפיקוח הדוק של מעסיקתה, הצהרה כי אין לה קשר זוגי והתחייבות להודיע לנתבעת על כל שינוי בחייה הזוגיים והאינטימיים (סעיף 27 לכתב התביעה).

(8) הפרה של חובת סודיות לגבי עניניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע; (9) שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נימסרה; (10) פירסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות לפי פסקות (1) עד (7) או (9); (11) פירסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד.

...

לאור כל האמור לעיל, התרשמותו של בית המשפט היא שעדותה של התובעת אינה מהימנה.

סוף דבר בנסיבות העניין ובשים לב לאמור לעיל, איני רואה בהתנהלות הרשות סביב בקשת התובעת להארכת רישיון העבודה בישראל, לרבות פניית הרשות אל הגב' מצקביץ ובתה ותניית התצהירים לצורך הארכה לפנים משורת הדין, כהתנהלות עוולתית, רשלנית שגרמה לפגיעה בזכויות התובעת, לרבות זכותה לפרטיות.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 4,500 ₪ תוך 60 יום.

טענות התובעת לטענת התובעת, השוטרים הפרו זכויות יסוד חוקתיות שלה, פגעו בחרותה, הפרו חובה חקוקה, פגעו בפרטיותה, תקפו אותה, פגעו באוטונומיה שלה, גרמו לה נזק תדמיתי; עצרו אותה ללא סמכות, תוך הפרת חובה חקוקה; נהגו כלפיה באלימות, שכללה דחיפות, הפעלת כח פיזי, תפיסת הידיים, איזוק בכח, ובכך עוולו כלפיה בעוולת התקיפה; ביצעו עליה חפוש ללא הסכמתה במהלך המעצר הלא-חוקי, ללא היתייעצות עם קצין.

...

בנסיבות המקרה דנן, סבורני כי השוטרים פעלו במסגרת מתחם הסבירות המצופה מהם.

מהמקובץ לעיל עולה כי, האירוע המביך והלא-נעים, נבע בעיקר מהתנהלות והתנהגות לא נכונה מצד התובעת, שמתברר שהייתה על פי עצה שקיבלה מבאי כוחה, אשר ייעצו לה להתייצב בבנק על אף הודעת הבנק על השעייתה מעבודתה, ולאחר מכן, לשהייתה בבנק על אף דרישות של הגורמים המוסמכים בבנק והפצרותיהם אליה לעזוב את הבנק; ולאחר מכן, התנגדותה להוראות השוטרים וסמכות העיכוב שבידיהם.

לנוכח האמור התביעה נדחית.

חלופת מעצר לאור הזכות החוקתית לחירות, יש להורות על מעצר רק כאשר אין בחלופת מעצר כדי לאיין את החשש העולה מעילת המעצר באופן מספק.

אולם לא נטען ולא עולה לכאורה מהפרשה הנוכחית כי מתקיימים ביחסים בין בני הזוג יסודות של אובססיה, קנאה, או עינייני כבוד המשפחה, יסודות שיש בהם כדי להגביר את החשש שמא אף הפרדה בין בני הזוג לא תוביל להתקררות הרוחות ולמשיב יהיה מניע להפר תנאי חלופת מעצר, ולחתור להגיע אל המתלוננת באופן יזום כדי לפגוע בה שוב.

...

נוכח מיקומם של המעשים המיוחסים למשיב על רצף האלימות אשר, מבלי להקל ראש, אינו מהגבוהים, הגעתי למסקנה, גם נוכח ההרשעה הקודמת של המשיב בעבירה דומה בשנת 2015, כי יש בחלופת המעצר המוצעת כדי לאיין במידה מספקת את המסוכנות הנשקפת מהמשיב.

על כן הנני מורה על שחרור המשיב בתנאים כדלקמן: המשיב ישוחרר למעצר בית מלא בביתה של מנגסטו אטלה ת"ז 307184341 (להלן: המשמורנית) עד לתום ההליכים נגדו.

הסנגור הפנה, בין היתר, לדו"ח ביקורת של הסנגוריה הציבורית המתייחס לתנאים בתאי המעצר שבתחנות המישטרה, לרבות בתחנת בני ברק; לדברי הסנגור, האופן בו הוחזק המבקש, אליו היתייחס קצין הפיקוח והבקרה המרחבי כיתרון עבור העצור, מהוה הפרה של הזכויות; הסנגור הדגיש כי אין מדובר בפגיעה בזכויות במובן המשפטי, כגון זכות ההיוועצות או הזכות להליך הוגן, אלא פגיעה בכבודו כאדם, בנגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו; בשים לב שהמבקש סובל מפוסט טראומה, הסנגור עתר להעמיד את הפצוי על סך של 5,000 ₪.

לעניין זה יפים דבריה של הנשיאה (בדימוס) ד' בייניש בע"פ 5121/98 טור' יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי ואח' (פורסם בנבו, 04.05.06): "המעמד שניתן לזכויות היסוד של האדם מאז הוחקו חוקי היסוד בשנת 1992 נתן משקל רב יותר להיתחשב בזכויות האדם המוגנות, ובנסיבות מתאימות אף גדל המשקל שיש לייחס להן לעומת ערכים ואינטרסים מתחרים. כך בודאי בתחום המשפט הפלילי הנוגע באופן ישיר לזכותו של אדם - בין שהוא נאשם ובין שהוא נפגע עבירה – לכבוד, לחירות ולשלמות הגוף והרכוש" (פסקה 46) על הרקע הזה התקבלה לא אחת הטענה כי לאחר חקיקת חוק המעצרים, לאור תוצאתו הקשה והפוגענית של הליך המעצר ועל רקע המציאות החוקתית, ניתן לפצות אדם אשר נעצר מעצר שוא גם בגין נזקים שאינם ממוניים ואשר עניינם בפגיעה בזכויות, בכבוד ובחירות הנגרמים כתוצאה ממעצר, ואין בית המשפט מוגבל לסכום הפצוי הקבוע בתקנה 8(א) לתקנות הפצוי, הקובעת פיצוי בגין אובדן הישתכרות בלבד (מ"י (ב"ש) 12543-01-15 אבו סעלוק נ' משטרת ישראל - תחנת דימונה, 06.12.15; מ"י (חי') 6081-02-15 אלון נ' מדינת ישראל, 03.11.2015; צ"א 24231-06-21 סויסה נ' משטרת ישראל - תחנת גלילות, החלטתי מיום 13.06.2021 ופירוט הדוגמאות בסעיף 53; מ"י 32349-02-22 בציר נ' תחנת מישטרה – בני ברק, החלטתי מיום 03.04.2022).

...

גם כאשר אין מנוס מכבילת אדם, יש להפעיל שיקול דעת זהיר ולנקוט באקט זה לפרק הזמן המינימלי הנדרש, תוך בחינה חוזרת של ההצדקה לכבילה (בש"פ 654/20 פלוני נ' מדינת ישראל (26.01.2020)).

לעניין זה יפים דבריה של הנשיאה (בדימוס) ד' בייניש בע"פ 5121/98 טור' יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי ואח' (פורסם בנבו, 04.05.06): "המעמד שניתן לזכויות היסוד של האדם מאז הוחקו חוקי היסוד בשנת 1992 נתן משקל רב יותר להתחשב בזכויות האדם המוגנות, ובנסיבות מתאימות אף גדל המשקל שיש לייחס להן לעומת ערכים ואינטרסים מתחרים. כך בוודאי בתחום המשפט הפלילי הנוגע באופן ישיר לזכותו של אדם - בין שהוא נאשם ובין שהוא נפגע עבירה – לכבוד, לחירות ולשלמות הגוף והרכוש" (פסקה 46) על הרקע הזה התקבלה לא אחת הטענה כי לאחר חקיקת חוק המעצרים, לאור תוצאתו הקשה והפוגענית של הליך המעצר ועל רקע המציאות החוקתית, ניתן לפצות אדם אשר נעצר מעצר שווא גם בגין נזקים שאינם ממוניים ואשר עניינם בפגיעה בזכויות, בכבוד ובחירות הנגרמים כתוצאה ממעצר, ואין בית המשפט מוגבל לסכום הפיצוי הקבוע בתקנה 8(א) לתקנות הפיצוי, הקובעת פיצוי בגין אובדן השתכרות בלבד (מ"י (ב"ש) 12543-01-15 אבו סעלוק נ' משטרת ישראל - תחנת דימונה, 06.12.15; מ"י (חי') 6081-02-15 אלון נ' מדינת ישראל, 03.11.2015; צ"א 24231-06-21 סוויסה נ' משטרת ישראל - תחנת גלילות, החלטתי מיום 13.06.2021 ופירוט הדוגמאות בסעיף 53; מ"י 32349-02-22 בציר נ' תחנת משטרה – בני ברק, החלטתי מיום 03.04.2022).

לאור כל האמור לעיל, אני מוצאת את עתירת ההגנה ראויה וסבירה ומורה למשיבה לפצות את המבקש בסכום של 5,000 ₪.