מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

הפרה שולית של צו שיפוטי

בהליך בקשות בנייה (בב"נ) שהוגש בשנת 2015 בשלום צפת נפסק כדקלמן:

בתגובה לטענות אלה הצביעה הועדה המקומית על עובדות שהמבקשים הסתירו מבית המשפט בבקשותיהן: כי בגין הבניה מושא הצוים השפוטיים הוצא כבר בחודש 2.2014 צו הפסקה מנהלי, וכי בנם של המבקש עוכב פעמיים בידי משטרת ישראל בחשד להפרתו (הועדה טענה כי הבן נעצר, והמבקשים טענו והבהירו, בדיעבד לאחר הסתרת הענין מבית המשפט בבקשותיהם, כי מדובר אך בעיכוב).
המבקשים פנו ל-עפ"א (חי') 40367-08-13 קבוץ ברקאי נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה משנה אלונה (6.10.2013), בו הוארך מועד הכניסה לתוקף של צו איסור שימוש מעבר לתקופת התארגנות (14 יום) שהוענקה להם בידי הערכאה הדיונית, לתקופה של כ-4 וחצי חודשים נוספים (6 חודשים ממועד החלטת הערכאה הדיונית).
בשולי הדברים ולמעלה מן הצורך בלבד: מועד קבלת הצוים בידי המבקשים לטענתם (דמצבר 2014), המועד להגשת בקשה לביטול הצוים לפיכך (ינואר 2015), מועד מתן החלטת הועדה המקומית הממליצה על התכנית (11.3.2015) ומועד הפניה הראשונה של המבקשים לבית המשפט בבקשה לבטל את הצוים (רק לאחר מכן ביום 2.4.2015), מעלים הרהור נוסף בענין המועד שנבחר להגשת בקשת המבקשים לביטול הצוים ובשאלה מדוע היא לא הוגשה בחלוף 30 יום, בינואר 2015.
...
הבקשה לארכה להגשת בקשה לביטול הצווים לפי סעיפים 239 ו-246 – נדחית.
כן נדחית הבקשה ל"עיון חוזר" בהחלטה למחוק את הבקשה לביטול צווים עקב הגשתה לאחר המועד.

בהליך ערעור פלילי אחר (עפ"א) שהוגש בשנת 2016 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

" שם, גם עמד בימ"ש העליון על הקושי שבאכיפת דיני התיכנון והבניה ותופעת הזלזול נוכח צוים שפוטיים בתחום זה- "בשולי הדברים נעיר, כי בנושא אכיפת דיני התיכנון והבניה עומדת מערכת אכיפת החוק בפני קשיים רבים ובפני תופעות של זילזול בוטה בהוראות החוק מצד עברייני הבנייה...אי אכיפה של צוים שפוטיים היא הפרה בוטה של החוק והיא עולה כדי ערעור סדרי המשפט החיוניים לקיומה של חברה תקינה; ועם היתנהגות כזו אין מערכת אכיפת החוק יכולה להשלים." גם אם בסופו של יום השמוש נפסק ומקום עסקם של המערערים הועתק לסביבה אחרת, אין בכך כדי להפחית מהתנהגותם החמורה הנ"ל המהוה זילזול בחוק, ברשויות אכיפת החוק ובצווי בתי המשפט.
...
"על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון ובניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאלים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית.
לאור כל האמור- דין הערעור להידחות.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לפיכך, כאשר נמצא כי הופר הצוו השפוטי, רשאי בית המשפט ליתן, בין היתר, סנקציה על-תנאי בה יחויב המפר במקרה שימשיך להפר את הצוו, וזוהי – כך נפסק בעבר – במקרים רבים הסנקציה הראויה על מנת להוביל לאכיפת ההחלטה בעתיד (ר' ע"פ 5177/03 מור נ' דנציגר-משק פרחים דן, פ"ד נח(4) 184) (ר' גם רע"א 4863/16 איי.די.איי חברה לביטוח נ' לישכת סוכני ביטוח בישראל (פורסם בנבו, 4.8.2016)).
לפי שתכליתו של צו לפי סעיף 6 לפקודה היא לאכיפה עתידית ומשביקר כבר השמאי בנכס ביום 17.6.21, נראה כי אין עוד מקום "לכוף בקנס או במאסר" את הנתבעים או מי מהם, וזאת במקרה של הפרה נוספת.
בשולי הדברים אף יצוין כי לא מצאתי כל בסיס והיתר להגשת התשובה לתגובת המבקש מיום 30.6.21 על ידי המשיבים.
...
ברע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק פד' נג (3) 337, נפסק, בין היתר, כי גם בשאלת הסעדים שבית המשפט מוסמך להעניק, שונה סמכותו של בית המשפט בהליך האזרחי מסמכותו בהליך לפי הפקודה.ובמסגרת הליך הבזיון אין לבית המשפט סמכות לשקול את הסעדים המתאימים, הסעד אותו הוא יכול להעניק הוא אכיפת פסק הדין או הצו על ידי קנס או מאסר דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
ככל שלא תואם בין הצדדים מועד לביקור השמאי מערבי בנכס בתוך 15 ימים – ואיני נדרש כעת להכרעה מהי הסיבה – הרי שיש להצר על כך. סבורני כי מקום שהתובע היה בדעה שהנתבעים אינם מקיימים את ההחלטה הנ"ל, עמדה לו האפשרות לפנות בבקשה מתאימה לנקיטת סנקציה הולמת כנגד הנתבעים התונה לו בגדרי תקנות סדר הדין האזרחי.
סבורני כי הגשת בקשה בהתאם לפקודת ביזיון בית משפט, הגם שיכול והיא אפשרית באופן עקרוני, הייתה מיותרת על רקע התכלית (המיידית) שהיא ביקשה להשיג – קיום ההחלטה מיום 18.4.21 באופן שיתאפשר לשמאי לבקר בנכס.

בהליך בקשות שונות (ב"ש) שהוגש בשנת 2007 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

בחלוף תקופה קצרה מיום מתן גזר הדין והצו האוסר על המשיב להוסיף ולהטריד את המתלוננת, שב המשיב וחזר לסורו והטריד את המתלוננת תוך שהוא מפר צו שיפוטי האוסר עליו לעשות כן. על עבירות אלה הוגש נגד המשיב ביום 8.7.07 כתב האישום (ת.פ. 3420/07) מושא הערר בפני.
באותה החלטה קבע בית משפט השלום כי: "כל הפרה, ולו הפרה שולית ביותר של תנאי המעצר, תגרור את מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו". ערר שהגישה המדינה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי נדחה וכב' השופט פרקש קבע כי יש לאמץ את מסקנתו של בית משפט השלום ולתת למשיב "היזדמנות אחרונה". בית המשפט המחוזי שב והדגיש: "כי כל הפרה מצד המשיב "ולו הפרה שולית ביותר של תנאי המעצר תגרור את מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו". יש לקוות כי בית המשפט לא יזדקק לסנקציה האמורה ולהביע תקווה כי המשיב לא יפר את התנאים שנקבעו.
מעיון במכלול הנתונים אודות המשיב עולה כי מדובר באדם שמתקשה לשלוט על עצמו וחוזר ומפר צווים של בית המשפט.
...
כדי לסייע לשירות המבחן להגיש את התסקיר הנני מורה כי המשיב ישאר במעצר במיגרש הרוסים בירושלים.
לפיכך החלטתי לקבל את הערר ולהורות על מעצרו של המשיב עד למתן החלטה חדשה של בית משפט השלום בעניינו.
בשולי החלטתי הנני רואה לנכון להעיר כי לאור השתלשלות העניינים שאירעה בתיק זה ונוכח העובדה שבשלב זה המשיב נמצא במעצר, יש לבחון פעם נוספת את האפשרות להקדים את הדיון בטיעונים לעונש ובמתן גזר הדין בעניינו של המשיב, כדי שניתן יהיה לסיים את התיק לגופו בהקדם האפשרי, לאחר שהמשיב הודה בכל העבירות המיוחסות לו וצירף את כל כתבי האישום התלויים ועומדים נגדו.

בהליך בקשות שונות (ב"ש) שהוגש בשנת 2007 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

לא חלפו שלושה שבועות מיום מתן גזר הדין והצו למניעת הטרדה ואיומים בת"פ 2082/07 הנ"ל והמשיב שב להטריד את המתלוננת תוך שהוא מפר צו שיפוטי מפורש.
עם זאת, נקבע בהחלטה כי לנוכח רמת המסוכנות הנמוכה המשתקפת מחוות הדעת הפסיכיאטרית ולנוכח חלופת המעצר שהוצעה על ידי המשיב, כמו גם לנוכח טיב ההתנהגות שיוחסה לו (הגעה לבית המתלוננת ושיחות טלפון חוזרות ונשנות), "ניתן לאפשר, ולו כ'הזדמנות אחרונה', את שחרורו מהמעצר בחלופה שתמנע ככל האפשר כל הטרדה שהיא". בית המשפט הבהיר בהחלטה זו, "כי כל הפרה, ולו הפרה שולית ביותר של תנאי המעצר, תגרור את מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו". לפיכך הורה בית משפט השלום שהמשיב ישוחרר מן המעצר בתנאים, ביניהם: מעצר בית מלא בבית הוריו בישוב פסגות, תחת השגחה של אביו או של אמו או של אחיו התאום משך 24 שעות ביממה, כשאלה ישגיחו על המשיב, ימנעו ממנו כל יציאה מהבית וכל גישה למכשיר טלפון או פלאפון וגלישה באינטרנט; חתימה על התחייבות עצמית בסכום של 5,000 ₪, של המשיב ושל הערבים.
במסגרת זו הם יוכלו להתייחס גם להסברים שנתן ב"כ המשיב בפני על אי ההבנה שנפלה לדבריו לגבי תוכנו של הצו.
...
לאור ההיסטוריה של המשיב, בהתחשב בהרשעתו בת"פ 208/07 בעבירה דומה, לאור העובדה שהמשיב שב והטריד את המתלוננת 3 שבועות בלבד לאחר מתן גזר הדין באותו תיק כשתלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בר הפעלה אם יורשע בעבירה זו, לאור כתבי האישום הנוספים בעבירות דומות העומדים ותלויים נגד המשיב ובהיתחשב בכך שהמשיב הפר את תנאי השחרור למרות שהובהר לו בהחלטות שהורו על שחרורו כי ניתנת לו 'הזדמנות אחרונה' שלא להיעצר וכי אם יפר את תנאי השחרור ייעצר עד תום ההליכים, לא שוכנעתי בשלב זה שמסוכנותו של המשיב בעניין זה פגה או פחתה.
לפיכך אני מקבל את ערר המדינה באופן חלקי ומורה על החזרת הדיון בבקשת העיון החוזר של המדינה לבית המשפט קמא, כדי שיבחן את השאלה האם חלופת המעצר בבית הוריו של המשיב הנה, גם כיום וחרף הפרתה על ידי המשיב, חלופה הולמת, וזאת לאחר שהערבים יתייצבו בפני בית המשפט ויסבירו כיצד התאפשרה יציאתו של המשיב את בית הוריו משך תקופה של כשבוע.
אני מורה על מעצרו של המשיב עד למתן החלטה חדשה על ידי בית משפט השלום.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו