הפרה חמורה של תנאי הסכם עבודה

התובעת מפרטת מספר אירועים העולים כדי היתנהגות אסורה על פי חוק הסכמים קבוציים, אשר בגינם היא עותרת לקבל פיצוי בסך 200,000 ₪ ללא הוכחת נזק יחד או לחוד בגין כל פגיעה מצד הנתבעת, וכן פיצוי בגובה 100,000 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה לה נוכח היתנהלותה החמורה של הנתבעת העולה כדי היתנכלות תעסוקתית.

ההנמקה שניתנה לכך היא כי הפרה של כללי הילכת פלאפון מהוה למעשה פגיעה אסורה ב"תנאי העבודה" וככזו כלולה בסעיף 33י' לחוק, "שכן 'תנאים' אלה כוללים בחובם גם את הזכות המוקנית לכל עובד להתארגן במסגרת ארגון עובדים על פי בחירתו: זכות שמולה עומדת החובה של המעסיק להמנע מבצוע פעולות הפוגעות בה, ככל שנקבע לגביהן כי הן אינן לגיטימיות בשלב ההתארגנות הראשונית" (עניין מסיעי שדרות).

הסעד הראוי בנסיבות העניין הסמכות לפסוק פיצויים בגין הפרת סעיף 33י נקבעה בסעיף 33יא(ב)(1) לחוק, שזהו נוסחו: מצא בית דין איזורי לעבודה כי מעביד הפר את הוראות סעיפים 33ט או 33י, רשאי הוא לחייב את המפר בתשלום פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה – פיצויים לדוגמה), בסכום שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים; ואולם רשאי בית הדין לפסוק, בשל הפרה כאמור, פיצויים לדוגמה בסכום העולה על 50,000 שקלים חדשים ובילבד שלא יעלה על 200,000 שקלים חדשים, בהיתחשב בחומרת ההפרה או נסיבותיה.

תחת הפרק "תנאים נלווים" בחוזה העבודה, ביחס להוצאות רכב, קיימת הפניה נוספת לכפיפות לרשות החברות הממשלתיות, כך: "בהתאם לדרישות התפקיד ועפ"י החלטת הדירקטוריון ובכפוף לאישור רשות החברות הממשלתיות תהיה החברה רשאית להעמיד לרשות העובד..." כפי המשתמע מחוק החברות הממשלתיות, החוזה האישי ועדויות הצדדים, היות שמדובר בחברה ממשלתית, נקבע השכר על ידי החברה על פי מדיניות המותוות על ידי הממשלה ורשות החברות הממשלתיות [ראו והשוו: ע"ע (ארצי) 115/03 נינו לוי ואח' - התעשייה האוירית לישראל בע"מ (21.12.03)].

...

" ביום 28.9.16 הגישה התובעת לנתבעת מכתב התפטרות (נספח י"ח לכתב התביעה), אשר בו פירטה את סיבותיה, כדלקמן: "הנני חברת וועד הפעולה מטעם הסתדרות העובדים החדשה, לאורך תקופת כהונתי כחברת וועד הפעולה סבלתי מהצקות והתנכלות ברמה האישית מצד הנהלת חברת נת"ע, בעת האחרונה, עת החלו וועד הפעולה והסתדרות העובדים להאיץ את המו"מ על ההסכם הקיבוצי, התגברו ההתנכלויות אליי מצד ההנהלה והפכו תכופות ומרושעות יותר, החל בהפצת שקרים מקוממים המופנים אישית להכפשת שמי לא פעם מאחורי גבי, בניסיונות פגיעה בקשרי עבודה ואחרים אותם יצרתי בעמל רב במסגרת עבודתי וכן ב"בישול" משוב מקצועי ע"י מנהלי האישי בניגוד מוחלט לפידבקים אותם אני מקבלת מכל הפונקציות מולן עבדתי, כולל מנהלי לשעבר.

עם זאת, בנסיבות העניין סבורני כי המסמכים שהוצגו על ידי התובעת מטעם הקרן עצמה מעידים כי הלכה למעשה חסרים כספים אשר אמורים היו להיות מופרשים לטובת התובעת.

עם זאת, אינני מקבלת את טענת התובעת כי הייתה זכאית לתשלום הפרשות בתקופת הלידה וההורות מעבר ל – 14 השבועות על פי חוק (בעת הרלוונטית).

סוף דבר נוכח האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 יום מהמועד בו יומצא לה פסק דין זה, את הסכומים הבאים: פיצויים לדוגמא בגין הפרת סעיף 33י לחוק הסכמים קיבוציים, בסך 20,000 ₪.

"נראה כי רצוי להמנע מלקבוע מבחנים קשיחים לחלוקת הנזק ובמקום זאת להעזר בשורה של מבחני עזר וקריטריונים שיסייעו בחלוקה צודקת של הנזק בכל מקרה על פי נסיבותיו. בחלוקת הנזק יש להביא בחשבון את היחס בין חומרת ההפרות של הצדדים, ראוי להיתחשב במידת האשם שדבק בפעולותיו של כל אחד מהם, ויש להשוות את התרומה הסיבתית של כל אחת מההפרות לנזק. במקרים מסויימים יש מקום להבחין בין המשקל שניתן לאנטרס ההסתמכות של הצדדים לבין זה הניתן לאנטרס הציפייה. במקרים אחרים יש מקום לבחון אם מטעמים של מדיניות משפטית ראוי להטיל על צד אחד לחוזה אחריות רבה יותר. שיקולים אלו ואחרים יובאו בחשבון כשהמטרה היא חלוקה צודקת של הנזק בהיתחשב במאפייניו של המקרה הנידון". ואשר לעניינו – אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת לפיה למנוחה יש אשם תורם השולל לחלוטין את זכאותה.

"לעובד קיימת חובת זהירות מכוח תנאי מכללא בחוזה העבודה ומכוח עיקרון תום הלב וחובת הנאמנות כלפי המעסיק. חובת הזהירות של העובד מכוח חוזה העבודה ועיקרון תום הלב וחובת הנאמנות מטילה על העובד חובה לבדוק את תלושי המשכורת שלו ולהתריע "בזמן אמת" בפני המעסיק על הפרת תנאי חוזה העבודה, תוך ניסיון הקטנת הנזק שניגרם למעסיק במצב שבו תשלום הפרישי השכר עשוי לשנות את שעורי המס בהם יחויב המעסיק (ואף העובד) לאחר גילוי הטעות או במצב שבו תשלום הפרישי שכר לתקופה ארוכה עשויה לפגוע בפעילות העסקית של המעסיק".

...

ביסוד הטענה עומדת הוראת סעיף 202 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 טענה זו לא נטענה בכתב ההגנה, אלא רק בשלב הסיכומים ובשל כך דינה להידחות.

הודעה מוקדמת כאמור לעיל, הגענו למסקנה כי המנוחה היא זו שהתפטרה מעבודתה.

אי לכך, טענת הקיזוז בענין זה נדחית.

עוד נטען כי התובע הפר הפרה יסודית את התחייבויותיו היסודיות והעיקרוית מושא הסכם העקרונות והפרה יסודית זו על ידי התובע הוכרה בשני פסקי דין חלוטים שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי ובית הדין האיזורי לעבודה, וכי נוכח הפרה יסודית זו הודיעו מגנוס והנתבעות בכתב על ביטול הסכם העקרונות ובטול זכאותו של התובע להחזקת מניות החברה, כך ש"משעה שהסכם העקרונות בוטל כדין על ידי מגנוס אין התובע זכאי למאומה מכוחו" (ר' בהרחבה סעיפים 10–13).

מבחן זה עוסק בחומרת ההפרה כתנאי לביטול החוזה, ובגדרו "יש להוכיח שמדובר בהפרה חמורה שממוטטת את הבסיס לחוזה" (ע"א 3849/09 הר נשגב השקעות בניה ופיתוח בע"מ נ' ובר, [פורסם בנבו] פסקה 50 לפסק דינו של השופט י' דנציגר (‏6.7.2014)), בין היתר תוך בחינת "מידת הפגיעה הנגרמת בעטיה לאנטרס הקיום של הנפגע" (ע"א 7403/11 בשמא השקעות ומימון בע"מ נ' ניאגו, [פורסם בנבו] פסקה 12 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז) א' חיות (13.8.2013)).

לעניין מבחן יכולת הפרעון מציין המחבר בין היתר כי "המבחן לחגורת הבטחון הוא לא כושר פירעון מאזני בלבד דהיינו שיש מספיק נכסים במאזן כנגד החובות, אלא גם נזילות – אפשרות הפירעון תוך זמן סביר אם יידרשו החובות כשיגיע מועד פירעונן [...] מבחן כושר הפירעון הוא מבחן כלכלי רחב מעבר למבחנים מאזניים כמו מבחן הנזילות שמתמקד בזמן הקצר ביותר. התנאי של חידלות פרעון מתייחס לעתיד החברה ולתזרים מזומנים עתידי לתקופה ארוכה". לדבריו, לדעת רשות ניירות ערך מבחן זה אינו תחום בזמן.

...

לאור כל המפורט בהרחבה בפסק הדין, שמיעת כל העדויות ובחינת הראיות ומשקלן "כפרי של ניתוח ההיגיון בשילוב עם התרשמות של חושים" (ר' בג"צ 2684/12 התנועה לחיזוק הסובלנות נ' היועמ"ש (פורסם בנבו, 9.12.15), פסקה נא) ואף על רקע פסקי הדין שניתנו בין הצדדים בעבר וכל אשר נקבע בגדרם – לחובת התובע – והסתכלות על התמונה בכללותה במבט רחב, באתי לכלל מסקנה כי דין התובענה להידחות.

בהינתן כל האמור בפסק הדין וקביעותיהן של הערכאות השונות ביחס להתנהלותו המפרה של התובע וחוסר תום ליבו, סבורני שאף שורת הצדק מחייבת דחייתה של התובענה.

הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעות ביחד ולחוד, בגין שכר טרחת עורך דין, סך כולל של 125,000 ₪.

עיון בצו ההרחבה בענף תעשיית המתכת, החשמל והאלקטרוניקה מעלה כי נקבע בו: "ההוראות האמורות יחולו על כל העובדים והמעבידים בישראל בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה, בתעשיה ובמלאכה, לרבות בענף המוסכים, למעט עובדים שתנאי עבודתם הוסדרו או יוסדרו בהסכמים קבוציים ומעבידיהם ולמעט עובדי חברת המשק"ם לתעסוקת קשישים ובעלי כושר גופני מוגבל בע"מ....

חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 קובע בסעיף 5 כדלקמן: "(א) לבית הדין האיזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לידון בהליך אזרחי על הפרת הוראות חוק זה והוא רשאי –

פיצוי בגין אי הנפקת תלושי שכר סעיף 26א(ב)(1) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 קובע: "מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד המועד האמור בסעיף 24(ג), בנגוד להוראות סעיף 24(א), או כי המעסיק מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בנגוד להוראות סעיף 24(ב), רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן – פיצויים לדוגמה), בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור." בעת יישום הוראות החוק יש להתייחס, בין השאר, לחומרת ההפרה, למשכה, לתום לבם של הצדדים ולתכלית ההרתעתית של הוראות הסעיף (ע"ע (ארצי) 28228-03-15 איזאבלה לוקס - ארז זיסמן (31.10.16) ור' גם ע"ע (ארצי) 39970-03-14 י. שומרוני - חברה להשקעות ובניה בע"מ - דאוד טארק (19.03.19)).

...

משכך התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית.

עם זאת לא שוכנענו כי יש לחייב בהוצאות בשל כך. סוף דבר הנתבעת 1 תשלם לתובע תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין את הסכומים המפורטים להלן: סך של 30,944 ₪ בגין שכר עבודה.

בנוסף תשלם הנתבעת 1 לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין תביעה זו בסך 20,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

השיקולים שיש לשקול בבואנו לבחון סוגיה זו נקבעו בהרחבה בפסק הדין בעיניין אלוניאל, בו נקבע כדלקמן: "השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שניגרם למעביד או שעלול היה להגרם לו עקב כך, הקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת היתנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והקף ההרתעה בנסיבות המקרה;

האישור הכללי בדבר תשלומי מעסיקים לקרן פנסיה ולקופת ביטוח במקום פצויי פיטורים, שהוצא על ידי שר העבודה מכח סמכותו לפי סעיף 14 לחוק (להלן – האישור הכללי), אינו חל בנסיבות העניין, משלא היתקיימו התנאים המקדמיים להחלתו ובהם, בין היתר, אי הכללתה של קביעה מפורשת בהסכם ההעסקה או במסמך אחר כי התשלומים לקופה באים במקום פצויי פיטורים ואי הכללת נוסחו של האישור הכללי בהסכם העבודה (סעיף 2(א) לאישור הכללי).

]   בעיניין ריעני[footnoteRef:58] קבע בית הדין הארצי מספר מצבים אפשריים ביחס למידת הוודאות בהתקיימות התנאי של עבודה בשעות נוספות, העומד ביסוד תשלום גמול שעות נוספות, ולמידת הוודאות בהיקפה של העבודה הנוספת.

...

החברה לא עשתה מאמץ להוכיח את טענותיה בעניין זה, לא הוכיחה כי רשימת לקוחותיה מהווה סוד מסחרי מוגן, לא הוכיחה כי התובעים עשו שימוש ברשימת לקוחותיה או כי פנו ללקוחותיה תוך הפרת התחייבתם ולפיכך לא מצאנו יסוד לטענותיה של החברה בעניין זה ולפיכך גם טענותיה אלו נדחות בזאת.

] סוף דבר   אשר על כן, תביעתם של התובעים מתקבלת בחלקה והתביעה שכנגד נדחית.

אמנם התביעה נגד הנתבעים 2 ו-3 נדחית, בשים לב כי הנתבע 3, הינו הבעלים של הנתבעים 1 ו-2, וממילא עד מטעמה של הנתבעת 1, לא מצאנו מקום לפסוק את הוצאות לטובתו בגין דחיית התביעה נגד הנתבעים 2 ו-3.