המשיבים מייצגים חמישה עסקים, ששכרו חנויות בקניון ארנה בהרצליה (להלן: הקניון): מכון יופי קרדו (התובעת 3 היא החברה והתובע 10 הוא בעל מניותיה); חנות נעליים פבלוסקי (התובעת 1 היא החברה, והתובעים 7-6 הם בעלי מניותיה); חנות לממכר פיצה ומזון אטלקי (התובעת 2 היא החברה, והתובעים 9-8 הם בעלי מניותיה); חנות בגדים מלדיני (התובעת 4 היא החברה, והתובע 11 הוא בעל מניותיה); ומכון כושר (התובעת 5 היא החברה, והתובעת 12 היא בעלת מניותיה).
התובענה כוונה נגד הבעלים והמנהלים הנוכחיים והקודמים של קניון ארנה, וכן נגד עריית הרצלייה (הנתבעת 8).
לטענת התובעים מאחר שהבעלים של הקניון החליטו לשנות את ייעודו מקניון מסחרי למיתחם משרדים, הם נקטו במספר פעולות, הנוגעות לתחזוקת הקניון ולתפעולו השוטף, על מנת להבריח את בעלי העסקים שבקניון, כדי להקל על מימוש שינוי הייעוד.
מכאן שלא מוצדק ולא יעיל לאחדן תחת הגג של תובענה אחת, ומתקיימת בעניינינו הוראת תקנה 23 לתקנות, הקובעת סייג לצרוף, ולפיו כאשר איחוד תובעים עלול לסבך או להשהות את הדיון, מוסמך בית המשפט להפריד בין התובעים השונים.
...
עוד טענו המבקשים, כי גם אם תאושרנה התוכניות בסופו של דבר, ותצאנה לפועל בעוד מספר שנים, הרי שעדיין יהיו בקניון שטחי מסחר, הסעדה וכו'.
אפשר אפוא לקבוע כי מתעוררת בעניין שלפנינו לפחות שאלה משותפת אחת, וכאמור די בכך כדי להכשיר את הצירוף (פסקאות 5-6 לפסק הדין, [ההדגשות הוספו]).
