הפרדת נשים וגברים בקווי אוטובוס "מהדרין

]השופט א' רובינשטיין: רקע עתירה זו עניינה קוים בתחבורה הציבורית, המכונים "קווי מהדרין", שבהם נהוגה, לפי משאלות אוכלוסיה חרדית, הפרדה בין גברים לנשים.

כן מתבקשים ציון ברשוי הקו בדבר היותו קו "מהדרין" וסימון האוטובוסים כדבעי, וכן ציון אחריות המובילים לשמירה על שלום הנוסעות והנוסעים; יצירת קוים מקבילים שאין בהם הפרדה, בתנאים זהים לקווים המופרדים; וקיום מנגנון פקוח, שכיום אינו בנמצא.

...

שאלות שעלו והמשך הטיפול (1) סבורים אנו כי נתגלו בעתירה ובתשובות שאלות משפטיות בתחומי המשפט הציבורי המחייבות ליבון.

(6) נראה לנו כי פורום כזה צריך לקום בהקדם על-ידי שר התחבורה, תוך שיאופשר בפניו שימוע הן לציבור חרדי והן לעותרים ושכמותם.

על אף שהדבר לא צויין בכתב האישום, אין מחלוקת על כך שהאוטובוס היה בין האוטובוסים המכונים "קוי מהדרין" שבהם הונהגה הפרדה במקומות הישיבה בין נשים וגברים, כך שגברים יושבים בחלקו הקידמי של האוטובוס ונשים בחלקו האחורי.

...

אני סבורה כי ככל שקיים פער, יש להעדיף את גירסתו של הנאשם כפי שנמסרה בהודעותיו במשטרה על פני הגירסה שמסר בבית המשפט.

לעניין העבירה של התנהגות פסולה במקום ציבורי, הצדדים לא הרחיבו את טיעוניהם בנושא זה. מכל מקום אני סבורה שהתנהגותו של הנאשם מהווה התנהגות מגונה במקום ציבורי.

לאור כל האמור החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו. ניתנה היום, ד' אדר ב תשע"ד , 06 מרץ 2014, במעמד הצדדים 13 מתוך 13

לטענתה בעת שנסעה ביחד עם שתיים מחברותיה בקו אוטובוס שמפעילה הנתבעת 2 (להלן: "סופרבוס") פנה נהג האוטובוס – הוא הנתבע 1 (להלן: "הנהג") אליה ואל חברותיה וביקש מהן לעבור לשבת בחלקו האחורי של האוטובוס על מנת לאפשר לשני גברים חרדים שעמדו לידן לשבת בקדמתו.

בכתב הגנתם הכחישו הנתבעים את טענות התובעת וטענו, בין היתר, כי קו האוטובוס המדובר איננו "אוטובוס למהדרין"; כי הנהג מעולם לא פנה אל התובעת ולא הורה לה לעבור מקום; כי התובעת היא שבחרה לשנות את מקומה על דעתה "כנראה על פי ייעוץ משפטי שקיבלה וזאת למטרת בצע כסף ותו לא". הפרדת נשים בתחבורה הציבורית – הערה מקדימה 4.

...

אין בידי לקבל טענה זו. התובעת וחברותיה נקלעו לסיטואציה קשה.

לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין, ואף שלפי חוק איסור הפליה רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בשיעור שלא יעלה על 50,000 ₪ בלא הוכחת נזק, סבורני כי בנסיבות העניין יש להעמיד את סכום הפיצוי על סך של 12,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

הנתבעים ישלמו לתובעת את הסכומים האמורים בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן ישאו הפרישי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

השופט א' רובינשטיין: עניינה של העתירה (שהוגשה בראשית שנת 2007) בקווי אוטובוסים שהפעילו משיבות 3-2 במשך מספר שנים ובהם הונהגה הפרדה בין נשים לגברים.

עוד נטען, כי במשך תקופה זו המשיכה משיבה 2 (לפחות עד שלב מסוים) לפרסם את הקווים כקוי "מהדרין". הוזכר, כי מדיניות השר (כעולה מהנספחים לתגובתו) היא לאפשר שימוש בדלת האחורית: "בקוים שיאשר המפקח על התעבורה, על פי בקשת מפעיל תחבורה ציבורית או מיוזמתו הוא, בעקבות פניות תושבים מהמגזר החרדי, ניתן יהיה לעלות בדלת האחורית ולקיים באופן וולונטרי ומתוך רצון חופשי, הפרדה בין גברים לנשים" (ההדגשה הוספה - א"ר).

...

עלינו להגיב באופן ראוי להתנהגותו של אדם אחר בחברה, אף שהתנהגותו אינה מקובלת עלינו (ראו אהרן ברק מידתיות במשפט הפגיעה בזכות החוקתית והגבלותיה 338 (2010) (להלן: ברק)).

אולם מכל מקום מחויבים אנו לפסוק את הדין על פי מיטב הבנתנו אותו, כפי שנאמר על ידי בית משפט זה בבג"ץ 390/79 דויקאת נ' ממשלת ישראל, פ"ד לד(1) 1, 4 (1979): "עדיין רב החשש שבית המשפט יראה כאילו נטש את מקומו הראוי לו וירד אל תוך זירת הוויכוח הציבורי, ושהחלטתו תתקבל על-ידי חלק מן הציבור בתשואות ועל-ידי חלקו האחר בדחייה גמורה ונרגשת. במובן זה אני רואה עצמי כאן, כמי שחובתו לפסוק על פי הדין בכל ענין המובא לפני בית משפט כדין, היא דווקא כופה עלי הר כגיגית, ביודעי היטב מראש שהציבור הרחב לא ישים לבו להנמקה המשפטית אלא למסקנה הסופית בלבד ובית המשפט בתור מוסד עלול להיפגע במעמדו הראוי לו, מעל למחלוקות המפלגות את הציבור. אך מה נעשה וזה תפקידנו וזו חובתנו כשופטים". ש ו פ ט השופט י' דנציגר: אני מסכים לאמור בחוות דעתו המקיפה והמלומדת של חברי, השופט א' רובינשטיין, כמו גם לתוצאה האופרטיבית המוצעת על ידו.

בפתח הדברים אדגיש כי לדידי אין בנכונותנו לאפשר תקופת מבחן נוספת, בה תיבחן השפעת הסדר "פתיחת הדלתות" על כפיית ההפרדה והלבוש, כדי להכשיר כפייה כאמור וכי ככל שיתברר כי כפייה כאמור תוסיף ותתקיים, אך מובן הוא כי הדבר יהווה שיקול כבד משקל עד מאוד שעשוי להוביל לכלל מסקנה כי יש להפסיק הסדר זה שכן בפועל מסייע הוא לכפייה פסולה בעליל כאמור.

בכתב הגנתם הכחישו הנתבעים את טענות התובעת וטענו, בין היתר, כי קו האוטובוס המדובר איננו "אוטובוס למהדרין"; כי הנהג מעולם לא פנה אל התובעת ולא הורה לה לעבור מקום; כי התובעת היא שבחרה לשנות את מקומה על דעתה "כנראה על פי ייעוץ משפטי שקבלה וזאת למטרת בצע כסף ותו לא". הפרדת נשים בתחבורה הציבורית – הערה מקדימה שאלת ההפרדה בין גברים ונשים בתחבורה הציבורית נדונה זה מכבר בפני בית המשפט העליון (בג"ץ 746/07 נעמי רגן נ' משרד התחבורה ([פורסם בנבו], 5.1.2011)).

...

אין בידי לקבל טענה זו. התובעת וחברותיה נקלעו לסיטואציה קשה.

לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין, ואף שלפי חוק איסור הפליה רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בשיעור שלא יעלה על 50,000 ₪ בלא הוכחת נזק, סבורני כי בנסיבות העניין יש להעמיד את סכום הפיצוי על סך של 12,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

הנתבעים ישלמו לתובעת את הסכומים האמורים בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.