הפרדת נאשמים בגירים וקטינים: הגנה על זכויות קטינים

בשל הקושי להפריד בין העבירות שבוצעו בהיותו קטין לאלו שבוצעו בהיותו בגיר, ובהתאם לסעיף 5(א) לחוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער) שעניינו "שפיטת בגיר בעבירה שביצע בהיותו קטין", כתב האישום הוגש לבית המשפט המחוזי לנוער בתל אביב.

יבואר כי אמנם הנאשם בפרשה זו איננו קטין עוד, אולם סעיף 5(א) לחוק הנוער – המרחיב את תחולת חוק הנוער גם למי שביום הגשת כתב האישום טרם מלאו לו 19 שנים – מבטא את בחירתו של המחוקק להחיל את המסגרת הענישתית ואת הראציונלים המתקיימים בעיניינם של קטינים גם על נאשמים בגירים שביצעו את העבירה בהיותם קטינים, באופן ששם את הדגש על כך שבעת ביצוע העבירה היה הנאשם קטין על כל המשתמע מכך (ע"פ 7416/15 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקות 13-12 (22.05.2016)).

עם זאת, על מנת לאזן נכונה בין האינטרסים המתנגשים, ובראשם הצורך בהגנה על מי שביצע עבירות בהיותו קטין, יש להקפיד על פירסום "זהיר". לבית המשפט לנוער עומדת כאמור הסמכות להטיל מיגבלות ותנאים לפירסום, ועליו להפעיל סמכותו כך שלא תיגרם פגיעה לנאשם מעבר לנדרש.

למען שלמות התמונה יבואר כי לא נעלמה מעיניי ההלכה שלפיה העובדה שנאשם ביצע עבירות מסוימות בעת שהיה קטין, אינה מקנה לו זכאות להנות מחיסיון שמו גם בגין עבירות שבוצעו לאחר שבגר (עניין אלוני, פסקה 2 לפסק דינו של השופט א' מצא).

...

מקובלת עליי עמדת המדינה שהתרת כניסתו של עיתונאי עיתון הארץ תחייב את התרת כניסתם של עיתונאים נוספים ככל שיבקשו; כך שהלכה למעשה ייפתחו הדלתות, וזאת החוק אינו מתיר.

מנגד, אני סבורה כי קיים חשש ממשי שחשיפת השם תפגע בשלומו של הנאשם וביכולת שיקומו בעתיד.

סוף דבר, הערעור מתקבל בחלקו.

זאת ועוד, האנטרס הצבורי, עיקרון הגמול וחשיבות ההגנה על הקרבנות, מצדיקים כולם תגובה עונשית הולמת.

יחד עם זאת, עמד בית המשפט על נתונים רבים העומדים לזכותו של המערער: הודאה בעובדות כתב האישום המתוקן, וכתוצאה מכך חסכון בזמן שפוטי ובצורך להעיד את המתלונן; הבעת חרטה ולקיחת אחריות על המעשים, גם אם בתחילה היתה זו אחריות חלקית בלבד; הליכי מעצר הכוללים מעצר בפועל, מעצר בפקוח אלקטרוני ושיחרור בתנאים מגבילים, שעברו כולם ללא הפרות; נסיבות חיים קשות, ובייחוד משבר משפחתי שעבר המערער בתקופת ביצוע העבירות; העידר הרשעות קודמות; הישתלבות והתמדה בשוק העבודה; ובעיקר, הישתלבות בהליך שקומי, אשר ידע אמנם עליות ומורדות, אך לאחרונה הוא יציב במידה משביעת רצון.

הבחנה זו שבין קטין לבגיר, אינה מתבססת רק על סדרי הדין השונים שקבע המחוקק, אלא גם על ההוראות המהותיות שנקבעו בחוק הנוער, ובייחוד בסעיף 1א שבו.

פעם אחר פעם חזר בית משפט זה וקבע, כי על אף ההפרדה בין השלב שבו קובע בית המשפט כי הקטין ביצע את המעשים המיוחסים לו, לבין שלב ההחלטה אם נכון להרשיעו בגינם, "אין לומר שנקודת המוצא צריכה להיות טפול ללא הרשעה" (ע"פ 9262/03 פלוני נ' מדינת ישראל, נח(4) 869, 877 (2004); ע"פ 2083/20 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (16.06.2020)), שכן כידוע "קטינות אינה יוצרת חסינות" (ע"פ 5889/16 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (08.01.2017); (ע"פ 2906/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקות 12-11 (14.07.2019).

על בית המשפט לאזן בין נסיבותיו האינדיבידואליות של הקטין, שקולי שקומו והנזק שיגרם לו כתוצאה מההרשעה, לבין האנטרס הצבורי המובהק שבסיום הליך פלילי – שבו הוכחה אשמת הנאשם – בהרשעה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, ונתתי דעתי על טענות ב"כ הצדדים, אלו שבכתב ואלו שבעל-פה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

על רקע האמור נקבע לא אחת, כי הרשעת קטין בעבירה אינה פועל יוצא הכרחי של הקביעה כי הוכחה אשמתו (ראו למשל ע"פ 8690/15 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 9 (06.06.2016).

סבורני, כי צדק בית המשפט המחוזי בקובעו, כי בנסיבות המקרה דנן מערכת המשפט לא תוכל להבליג נוכח האירועים המתוארים, בלא הרשעה.

תגובת התביעה התביעה בתגובה טענה כי לא לחינם יש שוני והפרדה בין בגירים לקטינים.

הרי השקום הוא במעלה עליונה גם לפי הנוהל נ/1 – ומה יותר טוב משיקום מלא להרשיע? הקטין אף עומד בתנאי סעיף 3 לנוהל לפיכך זכאי היה שבעבירה ראשונה יתבצע אך ורק הרישום האמור בסעיף 3א לנוהל ותו לא. ועוד.

אכן לאור המתואר עומדת לנאשם הגנה מן הצדק, באופן שהגשת כתב האישום כנגדו הייתה בלתי צודקת והפלתה אותו מול אזרחים רבים אחרים, גם בגירים, שמבצעים עבירה זהה של החזקת סם קאנביס לצריכה עצמית, בודאי שהמשקל הזעיר אותו נשא, ובודאי שבהגדרת התיק כת"פ. כמו כן האנטרס הצבורי הנו כי בית המשפט יעסוק בעבירות חמורות יותר, ובמקרה של הנאשם שלפנינו אין כל צורך להמשיך ולעסוק בעיניינו.

...

              עיון בתסקירים אשר הוגשו בעניינו של המערער במסגרת ההליכים בבית המשפט קמא, מלמד, כי המדובר במערער נורמטיבי לחלוטין הנעדר כל עבר פלילי, לא פיתח כל תלות בשימוש בסמים וכיום הוא נקי משימוש בסמים והסיכון לביצוע עבירות בעתיד הוא נמוך מאוד על רקע האמור לעיל, לו דעתי תישמע, הייתי ממליץ לחברותיי לקבל את הערעור ולהורות על ביטול כתב האישום וכפועל יוצא מכך, על זיכוי המערער מן העבירה שיוחסה לו הוחלט אפוא, פה אחד, לקבל את הערעור, להורות על ביטול כתב האישום שהוגש כנגד המערער, וכפועל יוצא מכך על זיכויו מן המיוחס לו. ניתן היום, ו' תמוז תשע"ח, 19 יוני 2018, בהעדר הצדדים .

לצערי בכל פעם שנרשמת הכרעת דין פעולה זו נרשמת כאבן יצוקה במרשם הפלילי, גם אם לאחר מכן הקטין שהודה לא מורשע.

לכן אני סבור שמן הצדק לקבל הבקשה בנסיבות אלו.

לפיכך אני מורה על ביטול כתב האישום כנגד הנאשם בתיק זה. צו כללי למוצגים.

מבלי להמעיט מחומרת העבירות, הטעימה ההגנה כי במעורבותו בתיקים אלה כשל הנאשם בכשל נקודתי בציר חייו כשאת העבירות בגין שלושת התיקים שהלה צרף מבית-המשפט לנוער הלה עבר בהיותו קטין וכי את יתר העבירות הנאשם ביצע בהיותו בגיר-צעיר.

באשר לערכים החברתיים המוגנים במסגרת תיקי הנוער שצורפו אשר נפגעו כתוצאה ממעשיו של הנאשם, הרי שבעבירת הסגת הגבול (מושא תיק הנוער השלישי שצורף), בעצם ביצוע עבירה זו פגע הנאשם בערכים מוגנים שעניינם הגנה על קניינו ועל תחושת הבטחון של הפרט.

מעבר לעובדה כי מדובר בעבירות שאינן זהות לאלו שבענייננו, כנגד המערער שם היו תלויים ועומדים מאסרים מותנים שהופעלו, כך שיקשה על בית המשפט להקיש מיגזר דין זה תובנות לעניינינו; כך גם ברע"פ 1211/12 ישראל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (15.02.2012), שם אמנם הורשע המערער בעבירות זהות לאלו שבענייננו ואולם במקרה שם, דובר על מערער שעמדו לחובתו יותר מ- 90 עבירות תנועה ובהן, כך ציין בית המשפט העליון, עבירות חמורות וקשות הקשורות להפרה של זכות הולך רגל במעבר חציה, שימוש בטלפון תוך כדי נהיגה, נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף, אור אדום, תמרור "עצור" ועוד.

...

לצד אותו "שיקום מוסדי" שעבר הנאשם ועודנו עובר, שוכנעתי, כאמור, כי בעצם שיתוף הפעולה של הנאשם עם שירות המבחן, המוטיבציה שאותה הוא מביע להשתקם ולשנות מאורחות חייו והעובדה כי מזה תקופה ממושכת הוא נקי מסמים ולא שב עוד לדרכיו הרעות, יש כדי ללמד על אודות השינוי החיובי שהנאשם עבר ועל הסיכויים לשיקומו (ראו והשוו, רע"פ 7683/13 פרלמן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (23.02.2014); רע"פ 1441/14 חמיס נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] (09.12.2014); ועפ"ג (מחוזי באר שבע) 37682-03-13 גרניק נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (20.11.2013)).

ברוח זו, בהתאם לסעיף 39(א) לפקודת התעבורה אין מנוס אלא להשית על הנאשם פסילת חובה בת שנתיים.

מכל המקובץ לעיל, הריני גוזרת על הנאשם עונש כולל אחד כדלקמן: 9 חודשים מאסר בפועל, שירוצו בעבודות שירות.

בטיעוניה, הפניתה לאמור בכתב האישום והדגישה את הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו כתוצאה ממעשיו של הנאשם, שהנם הגנה על שלמות גופו וחייו של המתלונן.

הסנגור טען שיש להקל עם הנאשם לנוכח היותו בגיר צעיר על סף הקטינות.

גם בכך לא די והנאשם תקף באכזריות את המתלונן תוך שהוא נושך אותו באוזנו, בועט באוזנו ובראשו ולא חדל גם בעת שעובר אורח ניסה להפריד ביניהם.

זכות ערעור כחוק תוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי בחיפה.

...

לאור האמור, אני קובע שמתחם הענישה בעניינו של הנאשם נע בין 10 חודשי מאסר בפועל ל-24 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית ופיצוי למתלונן.

לאור האמור, בהתחשב בנסיבותיו של הנאשם, בהודאתו, בחיסכון בזמן השיפוטי היקר, ובשמיעת עדי התביעה, כמו גם בעברו הפלילי, אני קובע שיש למקם את הנאשם ברף שמעט מעל הרף התחתון של המתחם.

בהתחשב בחומרת המעשים, בנסיבותיהם, במידת אשמו של הנאשם, בערכים החברתיים שנפגעו ממעשי הנאשם, במידת הפגיעה בהם, ובמדיניות הענישה הנוהגת, באתי לכלל מסקנה שיש להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 12 חודשים אשר יחושב ממועד מעצרו לפי רישומי שב"ס. מאסר על תנאי של 4 חודשים למשך 3 שנים והתנאי שהנאשם לא יעבור בפרק זמן זה, לאחר שחרורו מריצוי תום מאסרו בגין תיק זה על עבירת אלימות פיזית כנגד אדם שעונשה שנתיים מאסר ומעלה ו/או על עבירה של החזקת אגרופן או סכין שלא כדין ו/או על עבירת איומים.