לפיכך, בהכרעת הדין מהיום, הרשעתי את הנאשמים בעובדות המיוחסות להם, כדלקמן:
נאשמת 1:
העסקה ללא ביטוח רפואי – עבירה על סעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 (להלן – חוק עובדים זרים); אי הפקדת פקדון לעובד זר שהוא מסתנן – עבירה על סעיף 2(ב)(8) לחוק עובדים זרים (28 יחידות עבירה).
המאשימה הוסיפה בהקשר זה, כי יש להפריד בין שני סוגי העבירות משום שעבירת אי הפקדת פקדון היא עבירה מתחדשת בכל חודש וחודש, וזאת בנגוד לעבירה של אי קיום ביטוח רפואי, שמתייחסת לכל תקופת ההעסקה.
עוד ביקשו לראות בכל העבירות כארוע אחד ולקחת זאת בחשבון בקביעת מיתחם הענישה, והוסיפו, כי הנאשמים 2 ו- 3 מנהלים מיפעל תעשייתי בישראל המספק מקומות עבודה לעשרות רבות של עובדים ישראלים וזרים מתוך רצון לפתח את הייצור המקומי ומתוך הגשמת החזון הציוני, ולמעט העבירות המתוארות בכתב האישום, הנאשמת 1 תמיד העסיקה את כל עובדיה בהתאם לחוק ובצורה הגונה.
...
העסקת עובדים זרים בניגוד להוראות החוק בהן הורשעו הנאשמות על פי הודאתן, אכן חותרת תחת מטרת החוק ותכליתו, ומקובלת עלי בהקשר זה טענה נוספת של המאשימה, לפיה מדובר בעבירות בעלות אופי כלכלי, שהענישה בגינן צריכה להיות הולמת ומרתיעה.
לאור כל האמור לעיל, בנסיבות המיוחדות השוררות בישראל במועד מתן גזר הדין, אני משית על הנאשמים את העונשים הבאים, תוך חריגה כאמור ממתחם הענישה:
נאשמת 1 - בגין העבירה של העסקה שלא כדין והיעדר ביטוח רפואי – קנס בסך 30,000 ₪, וביחס לעבירה של העדר פיקדון לעובדים זרים, קנס בסך 30,000 ₪.
כאמור לעיל, החלטתי להורות לכל אחד מהנאשמים לחתום על התחייבות להימנע מביצוע העבירות בהן הורשעו על פי הודאתם למשך התקופה המקסימלית הקבועה בחוק – 3 שנים.
אחרית דבר
לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:
נאשמת 1: בגין העבירה של העסקה שלא כדין והיעדר ביטוח רפואי – קנס בסך 30,000 ₪, וביחס לעבירה של העדר פיקדון לעובדים זרים, קנס בסך 30,000 ₪.
