הפרדה לקויה בין אזורי עישון

בית הדין האיזורי מינה תחילה כמומחה יועץ רפואי את פרופ' צינמן ששלל קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המבקש לבין הליקויים.

בהתייחס למבקש קבע ד"ר אסא לב אל כי בכל הנוגע למנ"ד היתקיימו גורמי סיכון אלה – גורם גנטי שחשיבותו עולה על כל גורם ראשוני אחר; משקל יתר; עישון.

המוסד לביטוח לאומי טען כי השאלות אותן ביקש המבקש להפנות למומחה הרפואי אינן רלוואנטיות, מטעות ואינן עולות בקנה אחד עם דרישות הפסיקה באשר להוכחת פגיעה בעבודה בעילה של מקרוטראומה; מדובר בשאלות מיותרות שאין בהן כדי להבהיר את חוות הדעת ו/או לקדם את הדיון בהליך בשאלת הקשר הסיבתי, שהרי המומחה ממילא סבור שאין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המבקש כנהג מונית לבין ליקוייו; אין לעשות הפרדה מלאכותית בין הליקוי לבין הכאבים והמגבלות הנובעים ממנו.

...

בתשובה לשאלה ד.6 (צוטטה בסעיף 12 לעיל) השיב המומחה הרפואי כי "משתשובתי לשאלה הקודמת היא שלילית, ממילא אני קובע כי אין לעבודת התובע השפעה של ממש על ליקוייו". טענות הצדדים: המבקש טען כי מטרת השאלות שביקש להפנות למומחה הרפואי אינה לברר את שאלת עיתוי הופעת הליקוי ממנו סובל המבקש, אלא לברר את השאלה מהו הליקוי אשר נגרם בשל תנאי עבודתו של המבקש.

אין בידינו לקבל את טענת המוסד.

נוכח האמור, אנו קובעים כי יש מקום להפנות למומחה הרפואי שאלת הבהרה בעניין השפעת תנאי העבודה על החמרת התסמינים והמגבלות התפקודיות, כמפורט להלן.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור מתקבלת כאמור בסעיף 29 לעיל, ושאלת ההבהרה תועבר אל המומחה הרפואי על ידי בית הדין האזורי.

דיון והכרעה בעב"ל (ארצי) 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי – אסתר נוח (22.12.14) סוכמו התנאים לביסוס הטענה בדבר פגיעה בעבודה על דרך המקרוטראומה באופן הבא: "על מנת לבסס את עילת המקרוטראומה יש להוכיח שלושה יסודות: הראשון, תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונישנות; השני, קיומו של קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקוי הגופני מושא התביעה; השלישי, קביעה שלפיה כל אחת מאותן תנועות גרמה לפגיעה זעירה המצטברת יחדיו לכדי ליקוי גופני. רק משהוכחה התשתית העובדתית יועבר עניינו של המבוטח למומחה-יועץ-רפואי לבחינת הקשר הסיבתי (היסוד השני) ומנגנון הפגיעה (היסוד השלישי)". אשר לפגיעה בעבודה כתוצאה מחשיפה לחומרים קבע בית הדין הארצי כי קיימת אפשרות להכיר במחלות בדרכי הנשימה כפגיעות בעבודה שנגרמו, בדרך של מקרוטראומה, מחשיפה לאורך שנים לחומרים מסוכנים.

בעוד התובע העיד שחדר הצוות לא הופרד באופן מלא מחדר הבקרה אלא במחיצת גבס שלא הגיעה עד לגובה התיקרה ובאופן שאיפשר את חדירת עשן הסיגריות לחדר הבקרה (פרו: 4; ש: 22), הרי שהעדים אסימיני (בפרו: 10; ש: 31 – 33) ויצקוב (בפרו: 13; ש: 1 – 7) העידו שהמחיצה בין החדרים משתרעת מהריצפה ועד התיקרה, היינו מדובר במחיצה מלאה ולא חלקית כטענת התובע.

מכל מקום, טענה זו נזנחה בסיכומים ולפיכך אין מקום לידון בה. אשר לעבודתו בתקופה השניה, התובע טען בין השאר שנחשף לעישון פסיבי חרף הטלת האיסור על עישון בחדרי העבודה, אלא בעת שעבר בסמוך לאיזורי העישון הסמוכים למשרד ושוחח עם חבריו המעשנים.

...

על יסוד האמור, אנו דוחים את גרסתו הכללית בדבר היקף החשיפה לעישון פאסיבי בחדרי המדרגות בתקופה השניה.

לאחר שקבענו שעדותו של התובע מגמתית, אין אנו מקבלים את גרסתו בנוגע להיקף החשיפה מגזי הפליטה של הרכבות בתחנת חוף הכרמל, על אף שהדברים נתמכו באופן חלקי בעדותו של יצקוב.

סוף דבר – התביעה נדחית.

" לשאלה: "מאחר שחוו"ד מושפעת מכך שהתובע סובל הן מ- LE והן מ- ME ומאחר ופעולות הוצאות והכנסות הסיכות כרוכות בתנועות חוזרות ונישנות מחד אך לא דורשות הפעלת כח משמעותי מאידך, מדוע לא יהא זה נכון יותר להכיר בקיומו של ק"ש והשפעה משמעותית אך ורק באשר ל- ME?" השיב המומחה הרפואי: "גם אם פעולות חוזרות עם היד גורמות למדיאל אפיקונדולטיס הרי שהופעת הלטרל קונדוליטיס מעידה כי הדלקות בזרוע המרפק אינן קשורות לפעולות חוזרות ונישנות ולכן הדבר מסית את הגורם לדלקת באזור המרפק מפעולות חוזרות לגורם אחר שגורם לדלקת גם במדיאל האפיקונדליטיס וגם בלטרל אפיקונדליטיס ולא הגיוני להפריד בין השניים, וסביר כי הדלקת הדומה בשני אזורים שונים של המרפק נגרמת מאותה סיבה.

אלא שמשעה שהמומחה זנח בתשובותיו הקודמות את גורמי הסיכון עישון ועודף משקל, לא נותר כל גורם סיכון אחר, שעלול היה לגרום לליקוי ממנו הוא סובל, לבד מתנאי עבודתו.

המומחה אמנם הסביר כי "הופעת הדלקת גם בצד החצוני וגם בצד הפנימי במדיאל אפיקונדיל וגם בלטרל אפיקונדיל מעידה כי מדובר בבעיה שאיננה על רקע עבודתו אלא בבעיה דלקתית אחרת הפוגעת בעוד אזורים שבינם לבין מקרוטראומה אין קשר" (תשובה א' לחוות הדעת מיום 13.12.20); ואולם, כשהתבקש המומחה להצביע על אזורים נוספים בהם הופיעה "בעיה דלקתית אחרת" אצל התובע, מנה המומחה שורה של ליקויים, מבלי שציין האם הם מהוים דלקת, או האם וכיצד הם קשורים לדלקת במרפק (תשובה א.3.

...

לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ועיינתי בכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי במקרה שלפני ראוי למנות מומחה רפואי נוסף, שיחווה חוות דעת נוספת בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הדלקת ממנה הוא סובל במרפקו הימני.

נוכח כל האמור, סבורני כי יש מקום למנות מומחה נוסף, שיחווה דעתו בשאלה שבמחלוקת.

סוף דבר הבקשה מתקבלת.

לטענת המבקש הוא הגיע למועדון בלוויית אחרים, ובמקום עישנו רבים ללא הפרעה ואיש לא העיר להם על כך. לדבריו, אין במקום איזור המיועד ללא מעשנים ואין הפרדה בין איזור המעשנים לאיזור מי שאינם מעשנים.

המשיבות 1 ו-5 (ביחד "המשיבות") מכחישות את טענות המבקש, ועיקר טענותיהן הוא שהתנהלות המבקש לוקה בחוסר תום לב, וכי הבקשה לאישור לא נועדה לתקן ליקויים שכביכול נפלו בפעולותיהן של המשיבות, כי אם להתעשר על סמך טענות ותואנות שוא.

...

כיוון שאדם מן היישוב אינו יוצא לבלות במועדון כשהוא מצויד במכשיר הקלטה שייעודו הוא "לתפוס הוכחה" לחילופי דברים שיהיו לו במקום הבילוי, מתבקשת המסקנה שתכליתם של הביקורים במועדוני המשיבות הייתה ליצור תשתית להגשת תובענה ייצוגית, שספק אם מניעיה עולים בקנה אחד עם חובת תום הלב המוטלת על המבקש.

סיכומו של דבר, על יסוד הנימוקים המובאים לעיל וברוח דבריו של בית משפט העליון בעניין שאמגר, עת התריע על ""תעשיית תובענות ייצוגיות", כמעין "ענף ייצור" במשק, שכל מטרתן העשרת התובעים ובעיקר באי כוחם", אני סבור שיש לדחות את בקשת האישור וכך אני מורה.

המבקש ישלם למשיבים 1, 4 ו-7 (כאחד) שכר טרחת עורכי דין בסכום של 25,000 ₪.

נטען כי במקום לא הוצב כל שלוט האוסר על העישון, כי קיימות מאפרות על כל השולחנות המוצבים בשטח החצוני, לא קיים איזור המיועד לציבור לא מעשן בשטח החצוני, אין הפרדה בשטח החצוני בין איזור מעשנים לאיזור שאינו מעשנים, וכי במספר ביקורים נפרדים שעשה המבקש במקום הוא נחשף לעשן סיגריות בשטח החצוני.

לפיכך, ניתן לקבוע, כי ניהול התובענה הנדונה כייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת, והיא מיצתה עצמה משתוקנו הליקויים ובשים לב לכך שהעלות הכרוכה בניהול התובענה לצורך בירור זכות הקבוצה לסעדים בגין ניזקי העבר עולה על התועלת שתיצמח מכך.

...

במסגרת הליך של סילוק תובענה לא ניתן לחייב המשיבה בפיצוי לעבר עבור חברי הקבוצה ואולם, בנסיבות העניין אני סבורה כי הנזק שנגרם לעבר לחברי הקבוצה אינו בבחינת נזק ממשי, בעיקר נוכח העובדה כי עסקינן בישום הוראות החוק בשטח פתוח ולא בשטח סגור ובבחינת שמירת הזכות לנפגע ממשי לתבוע ישירות את נזקיו מהמשיבה, ועל כן אינו מצדיק ניהול הליך יקר שעלויות ניהולו גבוהות משווי הנזק המוערך שנגרם.

סוף דבר הבקשה לאישור ניהול התובענה כייצוגית נדחית.