הפקרה אחרי פגיעה ונהיגה ללא פוליסה בת תוקף

ע"פ (נצרת) 4564-07-13 מדינת ישראל נ' עטיה – הנאשם הורשע בעבירות של הפקרה אחרי פגיעה, נהיגה בקלות ראש וברשלנות, נהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף ושיבוש מהלכי משפט.

...

למרות ששירות המבחן הגיע למסקנה, כי הערכותיו בתסקיר השני שגויות ונמנע מהמלצה אודותיו, הרי שבשים לב לחקירותיו המקיפות של שירות המבחן, להצהרותיו של הנאשם, ולהתמודדויות הנפש שלו, סבורני, כי יש למקם את עונש המאסר בעבודות שירות, על מנת לאפשר לנאשם, מחד, אופק טיפולי-שיקומי בנאשם, ומאידך, ליתן על הנאשם עונש מאסר, המשקף הלימה ראויה למעשיו, בנסיבותיהם.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר בפועל, שירוצו בעבודות שירות, ב"מרכז קהילתי חצור", ברח' ההסתדרות 1, חצור הגלילית.

אני גוזר על הנאשם קנס בסך 3,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו.

ההליך וכתב האישום הנאשמים הורשעו, על סמך הודאתם, שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בעבירות שיפורטו להלן: חבלה חמורה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") (נאשם 1 בלבד); הפקרה לאחר פגיעה, עבירה לפי סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה") (נאשם 1 בלבד); נהיגה בזמן פסילה או בנגוד לתנאים, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (נאשם 1 בלבד); נהיגה ללא פוליסה בת תוקף, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970 (נאשם 1 בלבד); ניסיון פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 334+ 335+ 29+ 25 לחוק העונשין (נאשם 2 בלבד), וחבלה במזיד, עבירה לפי סעיף 413ה לחוק העונשין (שני הנאשמים).

...

על הייחודיות של עבירה זו הנעשית בדרך של פגיעה מכוונת באמצעות כלי רכב, עמד בית המשפט בע"פ 4263/14 שהוזכר לעיל בציינו כי: "אומר מיד כי איני מקבל את טענותיו של המערער גם לעניין גזר הדין. הפסיקה אליה הפנה המערער בטענותיו, אשר לדבריו מוכיחה כי מתחם הענישה שנקבע בעניינו היה גבוה מהמתחם המקובל במקרים דומים, מובחנת מענייננו. כך למשל, השימוש ברכב ככלי נשק המכוון נגד הולך רגל כמו המתלונן עלול לגרום נזק חמור באופן משמעותי מאשר השלכת אבנים כפי שאירע בע"פ 10423/07 מדינת ישראל נ' סיטרין [פורסם בנבו] (11.6.2008).

לסיכום, ולאחר שהבאתי בחשבון את הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות בהן הורשעו הנאשמים, את מידת הפגיעה בהם, את נסיבות ביצוע העבירות כמפורט לעיל ואת מדיניות הענישה הנוהגת, אני קובע כי מתחם העונש ההולם בענייננו של נאשם 1 נע בין 36 ל- 60 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים.

לסיכום אני גוזר על נאשם 1 את העונשים הבאים: א. 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל שמניינם יחל ממועד מעצרו ביום 6.10.2022.

בנוסף, אני מורה על הפעלת המאסר המותנה בן 4 חודשים שהוטל על נאשם 1 בתיק תתע"א 11049-11-21 בבית משפט השלום לתעבורה בחדרה, באופן חופף למאסרו בגין תיק זה. ב. 8 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור משך שלוש שנים ממועד שחרורו כל עבירת אלימות מסוג פשע או עבירת הפקרה לאחר פגיעה ויורשע בגין אחת מהן.

על יסוד הודאת הנאשם בעובדות כאמור, הוא הורשע בעבירות של הפקרה לאחר פגיעה, לפי סעיף 64א(ב) בפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה"); נהיגה בקלות ראש וברשלנות, לפי סעיף 62(2) בצרוף סעיף 38(2) בפקודת התעבורה; נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10 (א) בפקודת התעבורה; ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2(א) + (ב) בפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970.

...

בהתאם לצורך לקיים יחס הולם בין חומרת מעשי העבירות בנסיבותיהן ומידת אשמו של הנאשם ובין העונש שיוטל עליו; ובהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות; במידת הפגיעה בהם; במדיניות הענישה הנהוגה; ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות; אני קובע כי מתחם העונש ההולם למעשי העבירות כאן הוא בין 6 ל- 24 חודשי מאסר בפועל ובין 3 ל- 6 שנות פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה.

נקודת המוצא היא שיש להטיל על מי שמורשע בעבירה של הפקרה אחרי פגיעה, לפחות 3 שנות פסילת רישיון נהיגה.

נוכח כל האמור, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: 6 חודשי מאסר בפועל.

ת"ד (י-ם) 11092-11-17 מדינת ישראל נ' מגדי קרש (לא פורסם, 11.09.19) - הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של הפקרה אחרי פגיעה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה וכן בעבירה של נהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף.

...

בעניין זה מאמצת אני, אף אם באופן חלקי, את המלצת שירות המבחן לגזירת מאסר בעבודות שירות, הגם שאינני מקבלת את המלצתו להטלת תקופת מאסר קצרה, זאת בשים לב לחומרת המעשה ולעובדות שנזקפו לחובת הנאשם.

לא שוכנעתי בקיומן של נסיבות מיוחדות המצדיקות את קיצור תקופת הפסילה.

בהתחשב בכל האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: פיצוי לקטינה נפגעת העבירה, באמצעות אפוטרופוסיה, בסך 5,000 ₪.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה); הפקרה אחרי פגיעה, לפי סעיף 64א(ג) לפקודה; שבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); שימוש ברכב ללא רשות, לפי סעיף 413ג רישא לחוק; נהיגה בלי רישיון נהיגה, לפי סעיפים 10(א), 62(1) ו36ב(א) לפקודה; ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

...

לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים שלפניי, נחה דעתי כי דין הערר להידחות.

עם זאת, לא שוכנעתי כי ניהול התיק עוכב באופן ממשי בשל התנהלות פסולה של איזה מהצדדים להליך.

הנה כי כן, לאחר שבחנתי היטב את ענייננו של העורר, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת בית משפט קמא; ומשכך הערר נדחה.