לאחר מכן, המשיך המערער בנסיעה, ופגע שוב בנפגע עם גלגלי רכבו הקדמיים, ועצר כשהוא שרוע על הכביש, בצמוד לגלגלי הרכב האחוריים.
המערער הורשע על-פי הודאתו בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, בהפקרה אחרי פגיעה, בשינוי זהות של רכב ובשיבוש מהלכי משפט, ונדון ל- 5 שנות מאסר בפועל ולעונשים נלווים.
...
( נוספו להן עוד שתי שנות מאסר מהפעלת מאסרים על תנאי)
המדינה ערערה על קולת העונש, ובית המשפט העליון דחה את הערעור ברובו -
"עניינה של הפרשה שלפנינו בפגיעה אכזרית באדם והפקרתו מוטל על כביש, חבול וחסר אונים, תוך שימוש בכלי רכב אותו התכוון המשיב לגנוב מהמתלונן, והפיכתו לכלי משחית, והכל במטרה להימלט מאימת הדין ולהשלים את הניסיון ליטול את רכושו של המתלונן. רק באורח נס פרשה זו לא הסתיימה בתוצאה טרגית יותר של קיפוח חיי אדם, ועל-כן, ניכר כי מעשיו של המשיב פגעו בערכים החשובים והבסיסיים ביותר לקיום חיי חברה תקינים, ובהם - שמירת שלמות הגוף והגנה על סולידריות חברתית. בנסיבות אלה, ברור כי יש להטיל על המשיב עונש מאסר ממושך בגין מעשיו, שהותירו בעקבותיהם חיים הרוסים וסבל רב למתלונן ולבני משפחתו. אכן, אין להקל ראש בחומרת הפרשה שלפנינו, ואולם נראה כי בית משפט קמא נתן דעתו לחומרת מעשיו של המשיב, וגזר עליו עונש אשר אינו מצדיק התערבות של בית משפט זה. לאחר עיון ושמיעת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הערעור ברובו, ולקבלו אך באשר לאופן הפעלת המאסרים המותנים".
בע"פ 7760/15 מדינת ישראל נ' עומרי הייב (פורסם בנבו, 10.05.16) המשיב רב עם המתלונן ואדם נוסף, ובשלב מסוים הוא נכנס לרכב ונסע לעבר המתלונן כדי לפגוע בו. המשיב פגע עם חלקו הימני של הרכב במתלונן וכתוצאה מכך המתלונן הוטל על הארץ והשמשה הקדמית של הרכב נסדקה.
ובהתחשב בנסיבות שונות החליט לסטות ממתחם העונש ולהטיל על המשיב 250 שעות של"צ, צו מבחן למשך 18 חודשים, 12 חודשי מאסר על תנאי, פסילה מלקבל רשיון נהיגה למשך 12 חודשים ופיצוי בסך של 2,000 ש"ח.
המדינה ערערה על קולת העונש ובית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע-
"המשיב הורשע בעבירות אלימות חמורות תוך שימוש בגז מדמיע במסגרת ריב, וכן שימוש ברכב לצורך פגיעה באדם. בית משפט זה עמד לא אחת על החומרה היתרה הגלומה בעבירות אלימות המבוצעות על רקע ויכוח, ועל הצורך להרתיע מפני יישוב סכסוכים בכוח הזרוע... בענייננו החומרה אותה יש לייחס למעשיו של המשיב אף גוברת אם ניתן את הדעת לפוטנציאל הנזק שהתקיים במעשיו של המשיב כלפי המתלונן – שדומה כי רק בנס לא נגרמו לו פגיעות קשות יותר... בנסיבות אלה, ובשים לב לאמור בתסקיר הגענו לכלל מסקנה כי העונש שהושת על המשיב סוטה מהותית לקולא ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות כגון דא, ומן הראוי לקבל את הערעור ולהחמיר בעונשו של המשיב. עם זאת, אנו רואים להתחשב בנסיבות המקלות שפורטו... ובשים לב לכך שערכאת הערעור אינה נוהגת למצות את הדין, החלטנו לקבל את הערעור ולהעמיד את עונשו של המשיב על שנת מאסר לריצוי בפועל. בנסיבות אלה, יבוטלו השל"צ וצו המבחן, ואילו יתר רכיבי גזר הדין יוותרו על כנם, ללא שינוי."
בע"פ 4263/14 מגדי נעאים נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 02.06.15) נסע המתלונן במשאית בה נהג אחיו.
נוכח כל האמור אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:
5 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו.
אני מחייב את הנאשם לשלם לנפגע פיצוי בסך 100,000 ₪.
אולם, בהתחשב ברכיבי הענישה שהוטלו על הנאשם ובכללם תשלום פיצוי בסכום משמעותי, ובהתחשב בכך שהמדובר ברכב משומש, ששוויו אינו רב, נראה לי כי יש להימנע מחילוט הרכב.
