מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

הפקעת קרקעות בשכונת מנשיה בתל אביב

בהליך פשיטת רגל (פש"ר) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

לטענת הבנק, ביום 21.11.16 או בסמוך לכך, נטלו החייבים מהבנק הלוואה על סך 1,320,000 ₪ (להלן: "החוב" או "חוב המשכנתא"); להבטחת החזר החוב, שעבדו החייבים לטובת הבנק בשיעבוד קבוע בדרגה ראשונה, את כל זכויותיהם בנכס, וזאת על פי שטר משכנתא שנרשמה כדין בלישכת רישום המקרקעין ביום 4.6.17; נכון ליום 15.12.19, יתרת החוב הנה בסך של לפחות 1,391,100 ₪, לא כולל הוצאות ושכר טירחת עו"ד; בנוסף לחוב המשכנתא, לחייבים חובות לבנק בגין אשראי ב-2 חשבונות: חשבון שבבעלות חברת בוליווד הפקות בע"מ, לו ערבים החייבים, וחשבון נוסף בבעלות החייב, לו ערבה החייבת; ביום 5.2.19 הגיש הבנק תביעת חוב בתיקי הפש"ר של החייבים בגין יתרות החוב בחשבונות הנ"ל, כאשר תביעות החוב אינן כוללות את חוב המשכנתא; הבנק הנו הנושה הגדול ביותר של החייבים – הבנק הגיש תביעת חוב נגד החייב בסך 507,310 ₪ מתוך 1,355,684 ₪ (ולפיכך חלקו בנשייה עומד על 37%), ונגד החייבת – 507,310 ₪ מתוך 1,091,431 ₪ (ולפיכך חלקו של הבנק בנשיית החייבת עומד על 46%); שווי הנכס עולה על סכום החוב לבנק בכובעו כנושה מובטח ולכן מכירת הנכס תניב לנושים בתיק הפש"ר תועלת כלכלית; החייבים רכשו את הנכס על פי חוזה מיום 6.11.16 תמורת 2,080,000 ₪; על פי שמאות שנערכה ביום 23.11.16, שווי השוק של הנכס הוערך בכ-2,080,000 ₪ ובמימוש מהיר – 1,768,000 ₪; מאז 2016 מחירי הדירות באיזור אשדוד עלו ולכן אין כל ספק ששווי הנכס כיום עולה על שוויו במועד הרכישה; במסגרת הסכם השיעבוד ויתרו החייבים על זכויות לפי חוק הגנת הדייר וחוק ההוצאה לפועל לדיור מוגן או דיירות מוגנת; להערכת הבנק, לאחר השלמת הליכי מכירת הנכס יישארו כספים לחלוקה בין נושי החייבים בתיק הפש"ר; לאור העובדה שהחייבים פנו להליך פש"ר וניתן נגדם צו כנוס, זכאי הבנק להעמיד את מלוא החוב בהלוואה לפרעון מידי ולפעול לגבייתו, אף אם החייבים לא צברו חוב פיגורים; החייבים פעלו בחוסר תום לב כלפי הבנק עובר למתן צו הכנוס, כאשר הציגו בפני הבנק מצג לפיו הם עתידים לקבל כספים, והגישו בקשה להקפאת התשלום השוטף בהלוואת המשכנתא על מנת למשוך זמן כדי שיוכלו לקבל צו כנוס בטרם נקיטת הליכי גבייה על ידי הבנק; החייבים פועלים בחוסר תום לב במסגרת הליכי הפש"ר, שעה שהצהירו בטופס 5 על תשלום משכנתא בסך 7,400 ₪ מידי חודש, כאשר בין 11/18 ל-4/19 תשלומי המשכנתא הוקפאו לבקשת החייבים, ובעקבות זאת נפסק להם צו תשלומים בסך 500 ₪ לחייב ו-700 ₪ לחייבת, על אף שהייתה להם הכנסה פנויה בחודשים אלה; אם יימכר הנכס, תיצמח תועלת לנושים, החייבים יוכלו לצמצם את הוצאות הדיור (6,500 ₪) ולשלם דמי שכירות נמוכים יותר משמעותית; אין להעדיף את האנטרס הקנייני של החייבים לבעלותם בדירת מגורים יוקרתית על פני אינטרס הנושים בתיק להפרע; במקרה זה לא היתקיימו נסיבות חריגות המצדיקות את הפקעת הליך המימוש מהבנק, שהוא נושה המובטח, על כן, יש לאפשר לבנק את מימוש הבטוחה בדרך של מכירת הנכס במסגרת הליכי הוצאה לפועל.
לטענת החייבים, עתוי הגשת הבקשה והשהוי בהגשתה, שעה שכל הנתונים היו מוצגים בפני הבנק כבר מלכתחילה, ובשים לב לכך שהחייבים עמדו בתשלומי המשכנתא, מלמדים על חוסר תום לב מצד הבנק בהתנהלותו, ומחזקים את הטענה שנמסרה לב"כ החייבים על ידי ב"כ הבנק כי מדובר בעיניין "אישי" הקשור באופן ישיר למנהל סניף הבנק שאישר את ההלוואות במסגרת ההסתבכות הכלכלית של החייב; הבנק לא צירף שמאות עדכנית המאשרת את טענתו כי שווי הנכס כיום עולה על שוויו במועד הרכישה; באתר רשות המיסים נימצאו 2 עיסקאות לשנת 2019 באותה שכונה בה נמצא הנכס – האחת על סך 1,700,000 ₪, והשניה על סך 1,640,000 ₪; בהפחתת הסכומים בגין מימוש מהיר, דיור חלופי ועלויות כנוס, לא רק שאין תועלת לנושים הרגילים, אלא שסביר להניח כי לא תיוותר יתרה מספקת לכסוי חובו של הבנק, ומשפחה בעלת 5 נפשות תיוותר ללא נכס; טענת הבנק לחוסר תום לב עובר למתן צו הכנוס אינה נכונה – החייבים לא ניהלו משא ומתן במשך חודשים לפני צו הכנוס, קריסתו הכלכלית של החייב התרחשה באופן מהיר; בקשת החייב לגרייס (בחודש 9/18) ומועד אישור הגרייס (10/18), בוצעו טרם קריסתו הכלכלית וביטולו הרישמי של המופע אותו הפיק החייב (בחודש 11/18), כך שבקשת הגרייס שהתבקשה ואושרה לפני ביטול המופע נעשתה בתום לב מוחלט; באשר לטענה כי החייבים פעלו בחוסר תום לב במסגרת הליכי הפש"ר – לטענת החייבים, במסגרת טופס 5 דיווחו על ההוצאות השוטפות הקבועות שלהם, ובמסגרת הדוחות הדו חודשיים, דיווחו החייבים על התשלום ששולם בפועל בגין ריביות בסכומים שאינם מבוטלים; דירת המגורים של החייבים אינה דירה יוקרתית כפי שטוען הבנק, אלא בדירה משופצת הממוקמת ברובע וותיק בעיר אשדוד; גם בעיניין מחירי שכירויות בעיר אשדוד הבנק אינו מדייק שכן מדובר במשפחה של 5 נפשות, והחייבים יצטרכו לשאת בעלות שכירות בגין דירה בת 4 חדרים לפחות; בקשת הבנק הוגשה בשיהוי בלתי סביר – כל הטענות היו ידועות לבנק כבר מיום 24.3.19 ואין כל הצדקה להגיש את הבקשה בשיהוי ניכר של תשעה חודשים; הבנק לא הוכיח את טענתו כי שווי הנכס עולה על החוב לנושה המובטח ומסתמך על חוות דעת מלפני כשלוש שנים; הצורך בזרוז הליכים – הטענה כי החייבים ויתרו על דיור חלופי לא הוסברה לחייבים ולא הובאה לידיעתם; החייב עבד בשירות בתי הסוהר והופרש עקב זכרונות טראומתיים שקרו לחייב בשרותו הסדיר והתפרצו בשל אסון הכרמל שם נהרג אחיו הצעיר של החייב ושלושה מחבריהם הקרובים והמשותפים; החייב חדל מעיסוק בספורט, חדל לטפל בילדיו, החל לריב עם החייבת, להרטיב בלילות, לגמגם, להזניח את עצמו והעלה במשקל בצורה קיצונית, החייב מתקשה להרדם ולא ישן בלילות ותפקודו הדרדר; החייב החל לקבל טיפולים פסיכולוגים ופסיכיאטריים וכן טפול תרופתי של נוגדי דיכאון ובשל כך הוא שוחרר משירות בתי הסוהר; גם כיום, עבודת החייב בעריית אשדוד כפקח הנה בסימן שאלה גדול מאוד נוכח חלק ניכר מהתסמינים מהם הוא עדיין סובל וכושר הישתכרותו העתידי אינו ברור כלל, על כן הגיש החייב למנהל המיוחד הצעה להסדר נושים בסיוע אימו, אך נוכח בקשת הבנק, לא ניתן יהא לקדם בשלב זה את הצעת החייבים; נוכח כל האמור, מבקשים החייבים לדחות את בקשת הבנק.
המנהל המיוחד בתגובתו סבור כי יש להעתר לבקשת הבנק, ולהורות כי הליכי המימוש יקודמו על ידי הבנק, בפיקוחו של בית משפט זה באמצעות בעל התפקיד; ביום 22.12.19 נחקרו החייבים על ידי המנהל המיוחד; מחקירתם עלה כי עילת הביטול לא נבעה אך ורק מפאת ביטולה של האמנית את השתתפותה, אלא המופע בוטל גם מפאת העובדה שהחייב לא שילם את הפעימה השנייה לה נידרש למימון המופע מפאת חיסרון כיס ולמעשה גם החייב הפר את ההסכם; החייבת בת 39, עובדת במשרה מלאה בתפקיד ניהולי בעריית תל אביב, משתכרת סך חודשי של 12,000 ₪ נטו בתוספת הטבות נילוות, וממצה את פוטנציאל הישתכרותה; החייב בן 43, בעל הכשרה כהנדסאי תוכנה, אולם מעולם לא עסק בתחום.
...
לטענת החייבים, עיתוי הגשת הבקשה והשיהוי בהגשתה, שעה שכל הנתונים היו מוצגים בפני הבנק כבר מלכתחילה, ובשים לב לכך שהחייבים עמדו בתשלומי המשכנתא, מלמדים על חוסר תום לב מצד הבנק בהתנהלותו, ומחזקים את הטענה שנמסרה לב"כ החייבים על ידי ב"כ הבנק כי מדובר בעניין "אישי" הקשור באופן ישיר למנהל סניף הבנק שאישר את ההלוואות במסגרת ההסתבכות הכלכלית של החייב; הבנק לא צירף שמאות עדכנית המאשרת את טענתו כי שווי הנכס כיום עולה על שוויו במועד הרכישה; באתר רשות המיסים נמצאו 2 עסקאות לשנת 2019 באותה שכונה בה נמצא הנכס – האחת על סך 1,700,000 ₪, והשניה על סך 1,640,000 ₪; בהפחתת הסכומים בגין מימוש מהיר, דיור חלופי ועלויות כינוס, לא רק שאין תועלת לנושים הרגילים, אלא שסביר להניח כי לא תיוותר יתרה מספקת לכיסוי חובו של הבנק, ומשפחה בעלת 5 נפשות תיוותר ללא נכס; טענת הבנק לחוסר תום לב עובר למתן צו הכינוס אינה נכונה – החייבים לא ניהלו משא ומתן במשך חודשים לפני צו הכינוס, קריסתו הכלכלית של החייב התרחשה באופן מהיר; בקשת החייב לגרייס (בחודש 9/18) ומועד אישור הגרייס (10/18), בוצעו טרם קריסתו הכלכלית וביטולו הרשמי של המופע אותו הפיק החייב (בחודש 11/18), כך שבקשת הגרייס שהתבקשה ואושרה לפני ביטול המופע נעשתה בתום לב מוחלט; באשר לטענה כי החייבים פעלו בחוסר תום לב במסגרת הליכי הפש"ר – לטענת החייבים, במסגרת טופס 5 דיווחו על ההוצאות השוטפות הקבועות שלהם, ובמסגרת הדוחות הדו חודשיים, דיווחו החייבים על התשלום ששולם בפועל בגין ריביות בסכומים שאינם מבוטלים; דירת המגורים של החייבים אינה דירה יוקרתית כפי שטוען הבנק, אלא בדירה משופצת הממוקמת ברובע וותיק בעיר אשדוד; גם בעניין מחירי שכירויות בעיר אשדוד הבנק אינו מדייק שכן מדובר במשפחה של 5 נפשות, והחייבים יצטרכו לשאת בעלות שכירות בגין דירה בת 4 חדרים לפחות; בקשת הבנק הוגשה בשיהוי בלתי סביר – כל הטענות היו ידועות לבנק כבר מיום 24.3.19 ואין כל הצדקה להגיש את הבקשה בשיהוי ניכר של תשעה חודשים; הבנק לא הוכיח את טענתו כי שווי הנכס עולה על החוב לנושה המובטח ומסתמך על חוות דעת מלפני כשלוש שנים; הצורך בזירוז הליכים – הטענה כי החייבים ויתרו על דיור חלופי לא הוסברה לחייבים ולא הובאה לידיעתם; החייב עבד בשירות בתי הסוהר והופרש עקב זיכרונות טראומתיים שקרו לחייב בשירותו הסדיר והתפרצו בשל אסון הכרמל שם נהרג אחיו הצעיר של החייב ושלושה מחבריהם הקרובים והמשותפים; החייב חדל מעיסוק בספורט, חדל לטפל בילדיו, החל לריב עם החייבת, להרטיב בלילות, לגמגם, להזניח את עצמו והעלה במשקל בצורה קיצונית, החייב מתקשה להירדם ולא ישן בלילות ותפקודו הדרדר; החייב החל לקבל טיפולים פסיכולוגים ופסיכיאטריים וכן טיפול תרופתי של נוגדי דכאון ובשל כך הוא שוחרר משירות בתי הסוהר; גם כיום, עבודת החייב בעיריית אשדוד כפקח הינה בסימן שאלה גדול מאוד נוכח חלק ניכר מהתסמינים מהם הוא עדיין סובל וכושר השתכרותו העתידי אינו ברור כלל, על כן הגיש החייב למנהל המיוחד הצעה להסדר נושים בסיוע אימו, אך נוכח בקשת הבנק, לא ניתן יהא לקדם בשלב זה את הצעת החייבים; נוכח כל האמור, מבקשים החייבים לדחות את בקשת הבנק.
המנהל המיוחד בתגובתו סבור כי יש להיעתר לבקשת הבנק, ולהורות כי הליכי המימוש יקודמו על ידי הבנק, בפיקוחו של בית משפט זה באמצעות בעל התפקיד; ביום 22.12.19 נחקרו החייבים על ידי המנהל המיוחד; מחקירתם עלה כי עילת הביטול לא נבעה אך ורק מפאת ביטולה של האמנית את השתתפותה, אלא המופע בוטל גם מפאת העובדה שהחייב לא שילם את הפעימה השנייה לה נדרש למימון המופע מפאת חסרון כיס ולמעשה גם החייב הפר את ההסכם; החייבת בת 39, עובדת במשרה מלאה בתפקיד ניהולי בעיריית תל אביב, משתכרת סך חודשי של 12,000 ₪ נטו בתוספת הטבות נלוות, וממצה את פוטנציאל השתכרותה; החייב בן 43, בעל הכשרה כהנדסאי תוכנה, אולם מעולם לא עסק בתחום.
הניסיון מלמד כי נכסי מקרקעין נמכרים במימוש בהתאם לשווים בשוק, להבדיל משווים במימוש מהיר, וייתכן שתתקבל הצעה לרכישת הנכס בסכום שאף עולה על 2,080,000 ₪; טענת החייבים שנכסים דומים נמכרו בסכומים שבין 1.64 – 1.7 מיליון ₪ בשנת 2019 תמוהה נוכח העובדה שבשנת 2016 שילמו עבור הנכס 2.08 מיליון ₪, כך שלמעשה החייבים טוענים כי בארבע השנים האחרונות איבד הנכס מערכו כ-400,000 ₪, טענה שאינה סבירה בעליל; אין לקבל את הטענה גם מהטעם שהחייבים עצמם טענו כי הנכס שבבעלותם הינו נכס שעבר "שדרוג קיצוני" ביחס לנכסים אחרים, ומכאן כי אין בפועל יסוד להשוואה בין הנכס שבבעלות החייבים לנכסים דומים שנמכרו בשנים האחרונות; אין כל הצדקה לאפשר לחייבים לשלם מידי חודש תשלום כה משמעותי, שתכליתו הינה רכישת נכס לעצמם, כאשר מאידך הם משלמים יחד צו תשלומים בסך 1,200 ₪ בלבד; נוכח האמור, אין מנוס להיעתר לבקשת הבנק ולהתיר לו לקדם את הליכי מימוש הנכס; יש להורות כי ההתמחרות תבוצע באופן משולב – הן פרונטלי והן בסיועה של הפלטפורמה של חברת בידספיריט, התורמת להשאת התמורה בצורה משמעותית; המנהל המיוחד מותיר את סוגית ויתור החייבים על דיור חלוף להכרעת בית המשפט.
נוכח האמור, אני קובע כדלקמן: הבנק רשאי להמשיך בהליכי המימוש המשכון, בתיק ההוצאה לפועל, בפיקוח רשם ההוצאה לפעול והמנהל המיוחד.

בהליך פשיטת רגל (פש"ר) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

מעיון בחוות דעת שמאית מיום 1.1.17 שנערכה על ידי שמאית המקרקעין, גב' איזאבלה בן יונה, שהוגשה לתיק, עולים הנתונים הבאים: המדובר בדירת מגורים - מיני פנטהאוז, בשכונת רביבים בתל אביב, בקומה 3 מתוך 4.
אם אלו שאלות אותן אמור לשקול כל תא משפחתי (או יחיד) במסגרת היתנהלות כלכלית-צרכנית נבונה ונכונה, הרי השאלות מקבלות משנה-תוקף בעת שאחד מבני המשפחה (ודי באחד בלבד) ניכנס להליך משפטי של חידלות פרעון, כאשר עצם מתן התשובות לשאלות אלו ואחרות הנוגעות להתנהלות כלכלית יום-יומית, הופקעו ממנו בפועל, כאשר במסגרת השיקולים בהליך המשפטי, בוחנים גם רכיבים של רמת חיים סבירה לפושט רגל, והצורך להעשיר את קופת פשיטת הרגל.
במאמר מוסגר אציין, שלא נהיר לי עד תום האם החייב משלם את התשלום החודשי האמור, כאשר מנגד החייב טען - במסגרת בקשה שהגיש לאישור הסדר לפי סעיף 33 לפקודת פשיטת הרגל, כי "בהקשר לדירת המגורים [יצויין] שרק לאחרונה שילמה אשת החייב סכומים של עשרות אלפים בכדי למנוע את ממושו של הבית על ידי בנק מזרחי-טפחות" (ראו סעיף 24 לבקשה לאישור הסדר נושים.
...
לאחר ששקלתי את העניין, גם אני סבור שבסופו של יום, המדובר בסכום פדיון ראוי, שנותן גם ביטוי לממד הזמן שעשוי להיחסך עם אישורה המידי של ההצעה, שמשמעה העברת סכום כסף לא מבוטל לקופת פשיטת הרגל בעגלא ובזמן קריב, ועל כן אני מאשר את הצעת אשת החייב לפדות את זכויות החייב בדירת המגורים בסכום של 800,000 ₪.
משאישרתי את הצעת הפדיון, אני מורה לאשת החייב להעביר את הכספים לידי כונס הנכסים הרשמי וזאת בתוך 4 חודשים מהיום (כמוצע על ידה).
אני סבור שעל המנהל המיוחד להזמין את החייב לחקירה ולבחון את הצורך בבחינת התשלום החודשי, שנדמה לי – על פי הנתונים שלפניי, צנוע מאד הוא ונמוך באופן של ממש מיכולות החייב ובהתחשב בפוטנציאל ההשתכרות הגבוה שלו וברמת החיים בה הוא חי, תוך בחינת מקורות הכנסתו והוצאותיו (תשומת הלב לעניין המשכנתא ולכך שניתן היה לחסוך מחצית ממנה עם קבלת הצעת צד שלישי) וזאת גם בשים לב שגם הבת הבוגרת בת ה- 20 מתגוררת בבית, יש לבחון גם את הכנסותיה, ככל וישנן, לתא המשפחתי, והאם אין מקום לצמצום בהוצאות.

בהליך פירוקים (פר"ק) שהוגש בשנת 2013 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פר"ק 53914-02-13 בנק הפועלים בע"מ ואח' נ' ארופה ישראל (מ.מ.ש.) בע"מ ואח' לפני כב' השופט איתן אורנשטיין מספר בקשה:29 בעיניין: המבקשות חוק החברות, התשנ"ט-1999 ארופה ישראל (מ.מ.ש.) בע"מ – בכינוס נכסים מרכזי שליטה בע"מ- בכינוס נכסים ווקטורי חברה להשקעות בע"מ- בכינוס נכסים שלושתן ע"י ב"כ עו"ד גולדבלט המשיבים בנק הפועלים בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ארדינסט בנק לאומי לישראל בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אורי גאון עו"ד גיורא ארדינסט, כונס הנכסים לחברות החלטה
רקע ועובדות עסקינן בנכס מקרקעין המצוי בשכונת בת גנים בפתח תקווה, והידוע כחלקות 124, 125, 126, 127, 128, 148, 149 150, 154, 155ו-156 בגוש 6715 (להלן: "הנכס") המצוי בבעלות החברה.
עוד נסמכתי על טעמים כגון: ייעול ההליכים וריכוזם תחת קורת גג אחת; אפשרות לבחינת טענות של צדדים שלישיים ולרבות בני משפחתו של בעל השליטה בחברה כנגד מימוש הנכס במסגרת הליכי הכנוס; שכר הטירחה אשר ישולם לבעל התפקיד יהא נמוך משמעותית מזה אשר ישולם לו בהליכי הוצאה לפועל, וכן לאור הנסיבות המיוחדות בתיק זה. יוער, כי אין בהחלטה כדי להפקיע את זכותו של בנק לאומי בהיותו נושה מבוטח לממש את הנכס, אלא אך מדובר באכסניה הראויה בה יש לפעול למימוש הנכס.
...
" לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, ויישמתי את ההלכה לא מצאתי בנסיבות העניין להיעתר לבקשות ולעכב את ביצוע ההחלטות.
נתתי דעתי אף לטענה לפיה זיסר ובני משפחתו מתגוררים בנכס וכי ייגרם להם טענתם נזק בלתי הפיך היה והנכס ימומש, אך אין בטענה זו להביא כדי מסקנה אחרת.
סוף דבר, דין הבקשה להידחות.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 1994 בעליון נפסק כדקלמן:

הכונס הרישמי ראה עצמו מחויב לקבל בעבור החלקה תמורה ראויה לצורך תשלום חובות לנושים.
לפיכך הזדרז, וביום 22.12.92 חתם על הודעה בדבר הפקעת החלקה לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי הצבור), 1943: הודעה לפי סעיף 5 לפקודה בדבר הכוונה של המשיבה להפקיע את החלקה, והודעה לפי סעיף 7 בדבר תפיסת חזקה בחלקה.
ומה יהא על מי שסמך על התכנית, לאחר שפורסמה כדין, ועשה עיסקאות ובנה בתים על-פי תכנית זאת? במקרה מעין זה, שבא לפני בית המשפט, אמר הנשיא שמגר: "בינתיים היה פרסום ברשומות תוך ציון שמות השכונות, התכנית נדונה ואושרה, וחלפה כשנה מעת אישורה עד שהעותרים פנו לבית-משפט זה, וזאת לא בשל כך שהעותרים לא ידעו על תכנית. שיהוי כה ניכר, שאין לו הצדקה עניינית, יש בו כדי לשלול בסיס ממשי מן העתירה" (ראה בג"צ 501/85 חייט ואח' נ' שר הפנים ואח' בעמ' 261).
האם לא ראוי היה שתבוא מלכתחילה לפני בית המשפט המחוזי? בבג"צ 4306/93 חלפון נ' הועדה המחוזית לתיכנון ולבנייה, תל-אביב (להלן-משפט חלפון), הביע הנשיא שמגר את דעתו כי דיון ב"עתירות שאינן אלא ערעור או השגה על תוכנית מיתאר או תוכנית בנין עיר, לרבות טענות נגד תוקפה של התוכנית או השגות על היתר שניתן מכוח תכנית.
...
וכי מהו זמן סביר לעניין זה? במשפט אמיתי אמר השופט חלימה, בעמ' 94, כי "אין למצוא תשובה גזורה או חד-משמעית לשאלה זו, והכול תלוי בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה". כאמור בנסיבות של משפט אמיתי הגיע השופט חלימה למסקנה כי השיהוי, שהגיע כדי 26 היה בלתי סביר; אם כי השופט בך סבר שהשיהוי, באותן נסיבות, לא היה בלתי סביר עד כדי כך שיצדיק מניעת ההפקעה.
אולם, אם פגם כזה די בו כשלעצמו כדי לבטל את ההפקעה ואם לאו, מכל מקום בנסיבות של המקרה הנדון אין בו כדי לבטלה, שני טעמים מצטברים מובילים למסקנה זאת.
העותרים ישלמו הוצאות בסך 9,000 ש"ח, והמשיב 4 (הכונס הרשמי) ישלם הוצאות בסך 4,000 ש"ח. ההוצאות שישולמו יחולקו שווה בשווה בין המשיבה 1 (הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, הרצליה) לבין המשיבה 2 (הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז תל-אביב) והמשיב 3 (שר הפנים).

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 1994 בעליון נפסק כדקלמן:

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"צ 465/93 בג"צ 1135/93 לפני השופטים: מ' שמגר, י' זמיר, ט' שטרסברג כהן 1. טריידט ס.א., חברה זרה 2. סיאמדיט ס.א., חברה זרה 3. מיכאל קאופמן 4. ארלין ב. סטרליץ 5. ציונה לשם 6. ז'קלין הרציקוביץ 7. אלון צבעון 8. מיכאל וגילה לוי 9. צבי ויוכבד בוקסר 1. הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה, הרצליה 2. הועדה המחוזית לתיכנון ולבנייה, מחוז תל אביב 3. שר הפנים 4. כונס הנכסים הרישמי פסק דין
הכונס הרישמי ראה עצמו מחויב לקבל בעבור החלקה תמורה ראויה לצורך תשלום חובות לנושים.
לפיכך הזדרז, וביום 22.12.92 חתם על הודעה בדבר הפקעת החלקה לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי הציבור), 1943; הודעה לפי סעיף 5 לפקודה בדבר הכוונה של המשיבה להפקיע את החלקה, והודעה לפי סעיף 7 בדבר תפיסת חזקה בחלקה.
ומה יהא על מי שסמך על התכנית, לאחר שפורסמה כדין, ועשה עסקאות ובנה בתים על פי תכנית זאת? במקרה מעין זה, שבא לפני בית המשפט, אמר הנשיא שמגר: "בנתיים היה פירסום ברשומות תוך ציון שמות השכונות, התכנית נדונה ואושרה, וחלפה כשנה מעת אישורה עד שהעותרים פנו לבית משפט זה, וזאת לא בשל כך שהעותרים לא ידעו על התכנית. שהוי כה ניכר, שאין לו הצדקה עניינית, יש בו כדי לשלול בסיס ממשי מן העתירה" (ראה בג"צ 501/85 חייט ואח' נ' שר הפנים ואח' , פ"ד מ (2) 259, בעמוד 261).
...
וכי מהו זמן סביר לעניין זה? במשפט אמיתי אמר השופט חלימה, בעמוד 94, כי "אין למצוא תשובה גזורה או חד משמעית לשאלה זו, והכול תלוי בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה". כאמור, בנסיבות של משפט אמיתי הגיע השופט חלימה למסקנה כי השיהוי, שהגיע כדי 26 שנים, היה בלתי סביר; אם כי השופט בך סבר שהשיהוי, באותן נסיבות, לא היה בלתי סביר עד כדי כך שיצדיק מניעת ההפקעה.
שני טעמים מצטברים מובילים למסקנה זאת.
העותרים ישלמו הוצאות בסך 9,000 ש"ח, והמשיב 4 (הכונס הרשמי) ישלם הוצאות בסך 4,000 ש"ח. ההוצאות שישולמו יחולקו שווה בשווה בין המשיבה 1 (הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה , הרצליה ) לבין המשיבה 2 (הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז תל אביב) והמשיב 3 (שר הפנים).
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו