הפקעת קרקע לצורכי ציבור מכוח סעיף 8 לפקודת הקרקעות

לשלמות התמונה יצוין כי טרם הכרעה בעתירה, דן בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט מ' בר-עם) בהמרצת פתיחה שהוגשה מטעם הועדה המקומית מכוח סעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: פקודת הקרקעות) (ה"פ 20638-01-19; להלן: המרצת הפתיחה) לסילוק ידם של בעלי הזכויות במקרקעין מהמקרקעין לצורך מימוש ההפקעה.

...

לא שוכנעתי כי האכסניה הראויה להעלאת טענות אלה היא במסגרת העתירה והערעור דנן.

כזכור, הוועדה המקומית בחנה את התכנית החלופית שהוגשה על ידי המערערים והמליצה לוועדה המחוזית לדחותהּ בציינה כי "אין לאפשר הצרחה של השטח החום הפנוי עם שטח חום חדש אשר כולל מבנה קיים בתחום ושאינו תואם לצרכי ההקצאה" (סעיף 10 להודעת הערעור).

סוף דבר: אם תשמע דעתי, הערעור יידחה, והמערערים יישאו בהוצאות המשיבות בסך של 15,000 ש"ח. השופט י' עמית: אני מסכים.

תובענה למתן צו למסירת חזקה לפי סעיף 8 לפקודת הקרקעות [רכישה לצרכי ציבור] – 1943 .

כדי להפיס את דעתם של המשיבים, נוסיף ונאמר ביחס לטענות נוספות, שמועלות בנגוד לפלוגתא שנקבעה בקדם המשפט : · בע"א 361/66 מדינת ישראל נ' ארבספלד פ"ד כ(3) 526 , 531 פסק כב' השופט ברנזון : " הלכה פסוקה היא כי דיירות מוגנת היא זכות במקרקעין הנתנת לרכישה [בהפקעה – י.ג.] לפי פקודת הקרקעות [רכישה לצרכי ציבור]" .

בע"א 261/84 רפאלי נ' חנניה פ"ד מ(4) 561, 566 אמר כב' הנשיא שמגר: " בשלב זה [של מתן הודעת הפקעה לפי סעיף 5 לפקודת הקרקעות – י.ג.] הבעלים של הקרקע הוא עדיין הבעלים המקורי, ובתור שכזה יש לו ... כוח לבצע עיסקאות בקרקע. על מנת להבטיח כי הבעלים המקוריים לא יבצע עיסקאות בנכס לאחר מועד פירסום ההודעה [לפי סעיף 5 לפקודת הקרקעות – י.ג.] בלי שהצד השני לעסקה ידע על תחילתו של תהליך הרכישה [ההפקעה – י.ג.] מאפשר סעיף 5(3) לפקודה לרשות המפקיעה לרשום הערת אזהרה במירשם המקרקעין. מטרתה של הערת האזהרה היא להביא את דבר ההפקעה לידיעתו של מי שאינו זכאי לקבל הודעה אישית על כך, כדי שקונה פוטנציאלי לא יכנס לעסקה בלי לדעת, כי מדובר במקרקעין שהציבור מתכוון לרכשם [ בהליך הפקעה – י.ג.]". בעניינינו, הערת האזהרה על הודעת ההפקעה נרשמה במירשם המקרקעין ב-11.9.89, והמשיבים רכשו זכויות דיירות מוגנת מכוח חוזים שנחתמו לאחר מכן - ב- 1.3.97, בפבר' 99', ב- 1.5.99 וב-1.3.03.

...

הבקשה שהגישו המשיבים להחזיר את התובענה לשלב שמיעת הוכחות – נדחית.

בפסק הדין בעניין תייר נקבע : סעיף 13 לפסק הדין : " תכלית ההפקעה הנידונה היא לפתח את אזור השצ"פ, אשר כולל גם את החלק הנ"ל של המסעדה. ממילא גריעת אותו חלק מהשצ"פ תגרע מהגשמת תכלית ההפקעה ". סעיף 14 לפסק הדין : " התכנית [ תכנית 479- י.ג.] אושרה בטרם נחקק חוק התכנון והבניה, ואין היא קובעת מועד לביצועה ... חלוף הזמן כשלעצמו אינו מוביל בהכרח למסקנה בדבר בטלותה של תכנית מתאר מאושרת . אין לקבל את טענת המערערת בהקשר זה". סעיף 15 לפסק הדין : " לא מצאתי עילה להתערב בקביעת בית משפט קמא, שלפיה אין להסיק בענייננו [ בעניין פיתוח שצ"פ בחלקה 1 – י.ג.] כי העירייה זנחה את מטרת ההפקעה באופן שמצדיק את ביטולה". לעניין טענת השיהוי בביצוע הפקעה, אמר כב' השופט ג'ובראן בעע"מ 319/05 בונשטיין נ' המועצה המקומית זכרון יעקב , בסעיף 15 לפסק הדין: " עיכוב ממושך, לעיתים של עשרות שנים, אינו גורר מניה וביה את ביטול ייעוד ההפקעה אך בשל כך. ניתן למצוא בפסיקה דוגמאות שונות למקרים בהם התעכבה הרשות המפקיעה 30 או 40 שנה במימוש מטרת ההפקעה, ואף על פי כן לא ראה בית המשפט לנכון לבטל אך בשל כך את ההפקעה. זאת, בין אם משום שבית המשפט סבר שהנזק לציבור עולה על הנזק לבעל הקרקע... בין אם משום שהוכח כי במשך כל אותן שנים פעלה הרשות לקידום מטרת ההפקעה ... ובין אם בשל המורכבות הגלומה בתכנון ומימוש יעדי ההפקעה ". עוד נוסיף, שהליכי פיתוח הטיילת לאורך חוף הים ת"א-יפו, כולל השצ"פ, בהליכי סיום.

סוף דבר [א] ניתן בזה צו המורה למשיבים למסור את החזקה בשטח המוחזק בידיהם בגוש 7015 חלקה 1, כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ, וזאת עד חלוף 18 חודשים ממועד מתן פסק הדין [ראו הסכמת העירייה בסעיף 6 לפסק].

[ג] המשיבים ישלמו למבקשות הוצאות משפט בסך 20,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מיום הפסק ועד התשלום בפועל.

בשנת 1964 פורסמה הודעה לפי סעיפים 5 ו- 7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943, בדבר הפקעת המקרקעין (נספח ב' לתצהיר דרור).

לטענתם, הזכות לתפיסת החזקה עקב ביצוע ההפקעה מתיישנת תוך 7 שנים מיום פירסום ההודעה בהתאם לפקודת הקרקעות, ואף אם חלה תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 5(2) לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958 של 25 שנה בתביעת מקרקעין, מאחר והמטרה הציבורית שלשמה בוצעה ההפקעה היתממשה סמוך למועד ההפקעה, ולא הוגשה עד היום כל תביעה לפינוי הנתבעים מהחלקה מכוח סעיף 8 לפקודת הקרקעות, הרי שהתביעה היתיישנה.

...

לטענת הנתבעים, ירשו את זכות הבעלות במקרקעין מאביהם, ויש לדחות את התביעה מחמת התיישנות, שיהוי, פגמים בהפקעת המקרקעין ואי מימוש מטרת ההפקעה.

לאור הפסיקה הברורה בנושא, ונוכח הוראת סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין, בדבר אי התיישנות תביעה לקיום זכות במקרקעין מוסדרים, אני דוחה את טענות הנתבעים בדבר שיהוי, רשות בלתי הדירה או מניעות.

מכל מקום, למען הסר ספק, מאחר שהבקשה לפיצול סעדים הוגשה ביום הגשת התביעה, ובשים לב לאינטרס של התובעת שלא להאריך את ההליך, לאור הצורך הדחוף בפינוי המקרקעין, אני נעתרת לבקשה.

סוף דבר לאור כל האמור, אני מקבלת את התביעה, ומורה כדלקמן: ניתן בזאת צו המורה לנתבעים לפנות את המקרקעין מושא התביעה, בחלקה 15 בגוש 19237 בהתאם לתשריט המודד ליאור שחר מיום 1.12.20 (ת/7ב') ולמסור לתובעת את החזקה בהם כשהם פנויים מכל אדם וחפץ, לרבות עצים מבנים מתקנים, גדרות וציוד, וזאת עד ליום 18.7.22 בשעה 12:00.

בפסק הדין נקבע כי על המבקש לסלק ידו ממקרקעין המוחזקים על ידו, לפי סעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: פקודת הקרקעות).

משכך, ביום 24.3.2021 פנתה המשיבה לבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה להורות על סילוק ידו של המבקש מן המקרקעין מכוח סעיף 8 לפקודת הקרקעות, שזו לשונו: (א) אם בעלי הקרקע העומדת להירכש או המחזיקים בה מסרבים להרשות לשר האוצר לקנות חזקה בה, רשאי היועץ המשפטי לממשלה לפנות לבית המשפט, ואם נוכח בית המשפט כי שר האוצר זכאי לקנות חזקה בקרקע עפ"י סעיף 7 יתן צו שבו יצווה למסור את החזקה בקרקע.

הליכי ההפקעה של המקרקעין לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות הושלמו זה מכבר, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי תחום לשאלת מסירת החזקה במקרקעין שהופקעו כאמור לצורכי ציבור.

...

(ג) בלי לגרוע מכלליות הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב), סכסוך על גובה הפיצויים שיש לשלם בעד הרכישה או הגשת תביעה לפיצויים כאמור לא יהוו עילה לעיכוב הכניסה לקרקע או לעיכוב קניית החזקה בה. המשיבה טענה כי היא זכאית לקנות חזקה במקרקעין לפי סעיף 7 לפקודת הקרקעות, ולכן יש להיעתר לבקשתה לסילוק ידו של המבקש באופן מידי.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה לעיכוב ביצוע ובתגובה לה, על נספחיהן, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

המבקש לא הציג בבקשתו כל טעם לשיהוי שבו נקט, וגם בשל כך יש לדחות את בקשתו (ע"א 7285/21 סיידה נ' זוהר ל.י חברה לבניין ויזמות בע"מ, פסקה 14 (25.4.2022); ע"א 7392/21 חיאדרי נ' סמעאן, פסקה 13 (21.11.2021)).

סוף דבר התוצאה היא שהבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

רקע ההליך דנן החל דרכו בשנת 2009, ועניינו תובענה שהגישו הועדה המקומית לתיכנון ובניה פתח תקווה ועירית פתח תקווה (המשיבות בבקשה דנן, "המשיבות") מכוח סעיף 8 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943 ("פקודת הקרקעות"), ובה ביקשו צו המורה על פינוי ועל סילוק ידם של המשיבים בתובענה מהמקרקעין המצויים ברחוב העצמאות בפתח תקווה בגוש 6715 חלקה 23 בשטח של 1,460 מ"ר ("המקרקעין").

המקרקעין נושא התובענה הופקעו למטרת דרך עוד לפני שנים, בשנת 1990 פורסמו הודעות לפי סעיפים 5 ו – 7 לפקודת הקרקעות וסעיפים 189 – 190 לחוק התיכנון והבנייה התשכ"ה – 1965 ("חוק התיכנון והבנייה").

...

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות, בשל מספר טעמים.

סיכום הבקשה לוקה בכשלים דיוניים ומהותיים ואני מורה על דחייתה.