הפקעת קרקע לצורך סלילת כביש ציבורי

המומחה הסביר-"א. אני מניח שאם היתה נפגעת יתרת הזכויות היו מפקיעים כל החלקה בשלמותה ואז היה הכי פשוט. אני חושב שמלכתחילה קרקע שהיא לא רגולרית ושידוע שבתכנית כזו או אחרת תהיה הפקעה בין אם בדרך הפקעה לצורך כביש ובין לפי חוק תו"ב ידוע שקרקעות כאלו חלק מופרש לצורך מטרות ציבוריות. לגופו של עניין, אני לא סבור שחל שינוי מהותי עקב סלילת הכביש ואפשרויות עיבוד החלקה" (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 19- עמ' 12 ש' 5).

...

ינאי נשאלה בעדותה האם נכון לומר שבכל מקרה של הפקעה נערך פרוטוקול תפיסת חזקה בקרקע והשיבה-"זה נכון כשיש לנו המשכיות עם בעל הקרקע. אחרי שנשלחת לו הודעה, אנחנו שולחים אח"כ הזמנה לעריכת פרוטוקול מחוברים לרשום מה שיש בשטח. לא מצאתי בתיק הזמנה לבוא להפגש בשטח". עוד נשאלה האם למועד זה מוזמן בעל הקרקע והשיבה-"כן. הרשום בנסח. אנחנו שולחים לו ואני ניפגשת איתו אישית בשטח עם מודד ואז רושמים פרוטוקול על המחוברים בשטח". העדה נשאלה האם נכון לומר שבמקרה זה הם לא ערכו פרוטוקול תפיסת הקרקע והשיבה-"לא מצאתי פרוטוקול במסמכים הישנים. נמצאו כל מיני מסמכים ישנים. מצאנו שומה מיום 9.3.1992 - זה נמצא בת/1 . זה השמאית כתבה לשמאי הממשלתי". ינאי נשאלה האם ידוע לה שבחלקה היו 47 עצי זית והשיבה-"לפי מה שרשמה השמאית – כן. בגוש 18557 חלקה 1 כתוב מה שטח החלקה ומה הופקע וגם היו 47 עצי זית. עשו תיעוד אבל סביר להניח שעם העברה לחברה הרבה מסמכים הלכו לאיבוד". לשאלת בית המשפט האם נעשה תיעוד של ביקור בשטח ללא הבעלים השיבה-"כנראה. מישהו מטעם מע"צ". ינאי נשאלה האם היא יכולה לאשר שפורסמה הודעה על ביצוע הפקעה במקום בולט בקרקע הספציפית הזו והשיבה-"אני לא יודעת. אני יודעת במקרים אחרים שלא מוצאים בעל קרקע –תוקעים יתד עם ההודעה". כאשר נאמר לה שהחוק מחייב גם וגם, השיבה-"לא מחייב. אם לא מאתרים בעל הקרקע- אותה הודעה מדביקים ותוקעים על יתד בשטח אבל הבעלים צריך לראות. במקרה הזה הכביש חוצה את החלקה, איך יתכן שבעל קרקע שיש לו חלקה לא יראה שעושים שם כביש?". עוד נשאלה האם הם פרסמו במקום בולט והשיבה שלא ראתה ואינה יודעת.

מכאן, בהעדר ראיות ממשיות על ידיעת התובע או אביו, אין בידי לקבל את טענות הנתבעת בהקשר זה. שעה בה הנתבעת לא מילאה חובותיה בנוגע להודעה אודות ההפקעה, הרי שהיא מנועה מלטעון לשיהוי בנסיבות המקרה.

החלטתי כי התנהלות זו של התובע, תלקח בחשבון לעניין פסיקת ההוצאות וריבית על הסכום שנפסק.

הנתבעת הוקמה בעקבות החלטת ממשלה מס' 779 (15.09.2003), אשר הורתה על סגירתה של המחלקה לעבודות ציבוריות במשרד התחבורה (להלן: "מע"צ"), והעברת זכויותיה, חובותיה והאחריות לכבישים הבינעירוניים בישראל לידיה.

הנתבעת למעשה נושאת את כל זכויותיה של מע"צ בכל הקשור להפקעת מקרקעין לצורך סלילה, הרחבה והקמת כבישים, ומן הצד השני, נושאת את כל חובותיה של מע"צ לעניין תשלום פצויי הפקעת מקרקעין.

...

לעניין טענות הנתבעת בדבר הערכת היתר של המומחה בשל קביעתו כי במקרקעין היה פרדס, עדותו האישית והישירה של התובע לעניין זה מקובלת עלי ולבטח לא נסתרה על ידי הנתבעת.

לאור האמור, אני מורה לצדדים להגיש לבית המשפט פסיקתא מוסכמת וזאת תוך 7 ימים מיום מתן פסק הדין.

בשים לב לניהול ההליך, לרבות ובמיוחד צמצום התביעה לכדי חלקה אחת בלבד, אני מורה כי שכר טרחת עו"ד יעמוד על 15% מסך פיצויי ההפקעה.

לאורך השנים נחתמו הסכמי חכירה בין התובעת לרשות מקרקעי ישראל (להלן "רמ"י") ביחס למשבצת המושב, הכוללת את שטחי הנחלות ואת השטחים הציבוריים בהם מחזיקה התובעת.

השר אימץ את המלצת הועדה המכרעת ודחה את הבקשה בנימוק ששולמו פיצויים על ידי הגורם המפקיע בגין תפיסת השטחים לצורך סלילת כביש 42 "כפי זיקת התובע וחבריו לקרקע ובהתאם למערכת היחסים החוזית ביניהם". השר לא מצא לנכון לבסס את דחיית העתירה על קריטריון 5 (הקובע כאמור כי כאשר תפיסת החזקה מכוח פקודת הדרכים נעשתה לפני 14.5.2005, לא תחול עליה הילכת רוטמן ולא ישולמו פצויי "סבל") וטעמיו עמו.

...

סוף דבר התביעה לתשלום פיצויי סבל בקשר לחלקות 19, 20, 25, 27, 154 וכן בקשר להפקעת הרבע הראשון בחלקה 61 נדחית.

בהתאם להסכמת הצדדים אני ממנה את השמאי דן לאופר, מרחוב לכיש 12/136 חדרה, טל': 054-4956762, דוא"ל: laufer6@gmail.com, לקבוע את הפיצוי המגיע בגין הפקעת חלקה 60 בשלמותה ובגין הפקעת 2,949 מ"ר בחלקה 61 בגוש 3740.

טענת התובעת כי יש לפסוק לה פיצוי בהתאם להוראות סעיף 13 לפקודת הקרקעות נדחית ועל השמאי להתעלם מטענה זו. בשאלת ההוצאות אדון בתום ההליך.

ביום 22.2.2022 הגישו התובעים (להלן: "המשיבים") כנגד הנתבעת נתיבי ישראל- החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (להלן: "המבקשת"), תביעה כספית לפיצויים בגין הפקעת קרקע לצרכי ציבור.

לאחר שהמקרקעין הופקעו לצרכי כביש וסלילת דרכים אין לרשות הפיתוח זכויות בהם ועל כן המבקשת לבדה היא בעל הדין הנכון בתביעה.

אלא שטענה זו לשתיקה המקימה רישיון במקרקעין אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה לפיה במקרקעי ציבור אין ליחס לרשות ציבורית הסכמה מכללא למתן רישיון/הרשאה להחזיק במקרקעין אך בשל שתיקתה או בשל מחדלה לפעול כנגד הפלישה (ע"א 3846/13 ‏‏מדינת ישראל מינהל מקרקעי ישראל נ' היפר-חלף (‏21.7.2015); ע"א 1630/18  ביג-גיבורי ישראל בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (‏19.1.2020)).

...

כפועל יוצא יש לדחות את התביעה על הסף.

בצד זאת מצאתי לדחות את טענת המבקשת שיש לדחות את התביעה על הסף מאחר והמשיבים פינו את המקרקעין כשנה לפני תפיסת המקרקעין, וללא קשר להליך ההפקעה.

לפיכך אני מורה על מחיקת התביעה על הסף.

הפקעת מקרקעי המשיבים נעשתה לצורך סלילת כביש 531 ומסילת רכבת השרון, לצורך חיבור כביש חוצה ישראל עם כביש נתיבי איילון וכביש החוף והנחת מסילת רכבת בתוואי הכביש וחיבורה לרשת מסילות הרכבת הארצית.

השארתם אצל המשיבים תהווה פגיעה בקניינו של הציבור, אפליה חמורה כנגד בעלי קרקע אחרים אשר מקרקעיהם הופקעו, ופגיעה בעקרונות היסוד של מנהל צבורי הוגן.

...

המסקנה היא כי המסמכים שצורפו לתביעה והיוו את הבסיס להגשת התביעה בטענה שהתגלו "פרוטוקולים" של תפיסת החלקות בשנות התשעים שלא היו ידועים למקבלי ההחלטות בנתיבי ישראל אין בהם כדי להואיל להוכחת הטענה.

חרף האמור בחוות דעתו הביע המודד במהלך החקירה הנגדית ספק מה במסקנה שהציג בחוות הדעת לפיה בחלקה 55 החלה העבודה בשנת 2004: "עו"ד ישראלי: איפה יש ערימת עפר ב- 2008? יש במקום הזה של 2004?

לאור האמור, אני דוחה את התביעה.