הנתבעת 2 טענה שרישיונו של הנהג נשלל עקב שיטת הניקוד עוד ביום 26.5.2019 וכי הנתבעת 1 או נהג הנתבעת 1 לא יידעו את הנתבעת 2 בכך.
בהתאם לכך נקבע, כי באין הודעה לנהג על שלילת רישיונו אין לראותו כמי שנהג בעת פסילה (ע"א 11924/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוחה בתיה ממו ז"ל ([פורסם בנבו], 20.6.2007); אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי הדין וחישובי הפיצויים 521 (מהדורה רביעית, 2012); יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 259 (מהדורה שלישית, 2005)).
ראו לעניין זה גם דברי השופט אליקים רובינשטיין בע"א 703/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח פלוני ז"ל, פסקה ח', (פורסם, 26.6.2012):
"ואולם ההשלכות הקשות הכרוכות בשלילת הכסוי הבטוחי מחייבות מידה מסוימת של זהירות במקרים בהם לא נימסרה הודעה כדין, ומודעותו בפועל של הנהג מסופקת."
תקנה 550 לתקנות מעגנת הוראות בדבר משלוח הודעות לנהג אשר צבר נקודות בעבירות תנועה וזוהי לשונה:
"550. (א) צבר הנהג נקודות במספר המחייב אמצעי תיקון כאמור בתקנה 549, תודיע לו על כך רשות הרשוי וההודעה תיכלול פרטים בדבר אופן ביצועו; היה אמצעי התיקון פסילת רישיון, תפרט בהודעה את מועד תחילת פסילת הרישיון ואת החובה להפקידו; ההודעה תישלח לנהג בדואר רשום, לפי הכתובת הרשומה במאגר נתוני הנהגים שבמשרד התחבורה, או תמסר אישית לידיו.
...
מעבר לנדרש, סבורני שטוב תעשה המשיבה באם תפעל מעת לעת לבדיקת אמינות הדיווחים המתקבלים מדואר ישראל, דווקא משום הכמות המשמעותית של דברי דואר הנשלחים בהסתמך על חזקת המסירה, והנטל הלא קל המוטל על המבקש לסתור את החזקה.
בנקודה זו אפנה לדבריה של השופטת שרון צנציפר הלפמן בתא"מ (רמ') 4515-10-13 פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ נ' הובלות באר יעקב בע"מ, פסקה 21 (פורסם, 20.11.2017):
"מן המקובץ עולה כי המבטחת לא הרימה את הנטל להוכיח כי הנהג ידע על התליית רישיונו במועד התאונה. הנתבעת הציגה אישור על משלוח הודעת ההתליה, אך לא הוצג מסמך המעיד באופן פוזיטיבי על מסירת ההודעה לידי הנהג או על גורלה של הודעת ההתליה שנשלחה. מנגד, העיד הנהג באופן ברור ובהיר כי לא ידע על ההתליה ולא קיבל את ההודעה עליה. הנהג אף סיפק הסבר אפשרי לכך שהודעת ההתליה לא הגיעה לידיו. נוכח הפסיקה שהובאה, לא שוכנעתי כי יש להניח שהנהג ידע על הודעת ההתליה מן הטעם שקיבל את ההודעה על קורס הנהיגה ואף לא מן הטעם שביצע את הקורס לאחר התאונה. לאור כל אלה, לא מצאתי מקום לשלול מהנתבעת את הכיסוי הביטוחי על פי הפוליסה שהנפיקה המבטחת."
וכן יפים לענייננו קביעותיה של השופטת דנה עופר ביחס לנסיבות דומות, במסגרת תא"מ (עכו) 13702-09-14 מוחמד עטאריה נ' סואעד סייף, פסקה 7 (פורסם, 28.4.2015) :
"הנתבע משתייך למגזר הערבי הכפרי, לשבט מסוים שאין לו סוכנות דואר משלו והוא נסמך על שירותי הדואר של העיר הסמוכה שפרעם, ועל כן אין לו כתובת מדויקת הכוללת שם רחוב ומספר בית. על מנת שדבר דואר יגיע ליעדו, על השולח לציין לצד שמו של הנמען גם את מספר תעודת הזהות שלו. גם אז, לא ניתן להבטיח כי דבר דואר שלכאורה נמסר לידי הנמען אכן נמסר לידי האדם הנכון, ולמרבה הצער, תקלות של מסירת דברי דואר לנמען הלא-נכון, לאור זהות השמות והעדר כתובות מדויקות, הן תקלות שמתרחשות."
בענייננו, הנתבעת 2 הציגה שאילתא ממשרד הרישוי ותדפיס מעקב משלוחים מדואר ישראל, אך לא הוצג כל מסמך המעיד פוזיטיבית על מסירת ההודעה לידי נהג הנתבעת 1.
סוף דבר:
התביעה מתקבלת.
