עוד אפנה בעיניין זה לדברי לדברי בית המשפט בתפ (י-ם) 630/07 מ"י נ' בריזנר עידן, בהתייחסו לתופעת הנהגים שמסרבים להיבדק בדיקת שיכרות בדרכים שונות:
"לאחרונה ניכרת מגמה שבה מסרבים נהגים להבדק בדרכים שונות. קשה לעיתים להיתחמק מהתחושה שסירובים אלו רחוקים מלהיות מקריים. מדובר בבדיקה פשוטה יחסית שאיננה דורשת כוח פיזי מיוחד ובדרך כלל כל אדם יכול לעשותה בקלות יתירה. הסירובים מתירוצים שונים מעוררים תמיהה. אין מנוס מלבלום מגמה זו באיבה. ואחת הדרכים לכך היא ענישה תקיפה ומרתיעה כלפי סרבני בדיקות".
יצוין שגם בהנחה ולא היה די בראיות כדי לבסס סירוב, כטענת הסניגור, הרי שכאמור מעלה, קיימות די ראיות לכאורה לעבירה של נהיגה בשיכרות מכח סמים, בהן הודאת המשיב שעישן סם מסוג קנביס ביום האירוע, מציאת שתי שקיות חומר החשוד כסם ברכבו, סירובו, לכאורה, לבצע בדיקת שתן, על אף שהוסברה לו משמעות הסירוב, ובדיקות המאפיינים בהם ניכשל.
לתשומת לב המשיב חובה על עליו להפקיד את רישיון הנהיגה במזכירות בית משפט לתעבורה או להמציא תצהיר על העידר רישיון נהיגה ואם הופקד רישיון נהיגה בתיק אחר תמסר הודעה על כך למזכירות בית משפט לתעבורה.
...
אני סבור, שהמדיניות הזו עתידה לשאת פרי.
"
אשר לטענת הסנגור שנוכח קיצור הפסילה המנהלית על ידי מותב אחר, שדן בראיות לכאורה ובמסוכנות העבירה, הבקשה שלפני מתיירת – הרי שדינה להידחות.
לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהונח לפני, ומסוכנות המשיב, אני סבורה שנוכח קיומן של ראיות לכאורה לעבירה של נהיגה בשכרות מכח סמים, חומרתה של העבירה, נסיבות ביצוע העבירה, הודאת המשיב שעישן סם מסוג קנאביס ביום הארוע, ועברו התעבורתי המכביד, צבירת 7 הרשעות, בהן עבירות חמורות, בוותק נהיגה קצר, מהמשיב ניבטת מסוכנות יתירה, שמצדיקה פסילתו עד תום ההליכים.