עפ"ת (חיפה) 62364-06-20 מדינת ישראל נ' איגור גורביץ (27.07.20) - בנהיגה ללא רישיון נהיגה תקף (פקע 13 שנים קודם לכן), עבר תעבורתי שהתיישן, מאז ביצוע העבירה לא ביצע עבירה נוספת, והמחדל הוסר, נגזרו מאסר מותנה ופסילה מותנית בלבד.
עפ"ת (ים) 4420-09-12 מ"י נ' פכורי (29.1.13), בעבירה שניה של נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע למעלה מעשור, נוכח נסיבותיו האישיות, אב ל-4, אומץ גזר הדין שהשית על הנאשם מאסר מותנה, בן 30 יום, למשך 3 שנים, בהיתחשב בכך שהנאשם לא חידש רישיונו עקב אי תשלום קנסות, ולצד זה נקבע שיש להגדיל את הקנס ולהעמידו על סך 5,000 ₪.
עוד טען הסניגור כי אי חידוש רישיון הנהיגה מקורו בתיקי הוצל"פ ונוכח הגבלה שהוטלה על רישיונו, אולם לא הוגש כל תעוד בעיניין זה. כן נטען כי הנאשם היה אסיר בעברו, נוכח תיקי סמים, ובעקבות הליך שקום מנהל כיום אורח חיים נורמאטיבי.
הנאשם הצהיר בפניי שאין לו רישיון נהיגה תקף להפקדה.
...
במכלול הנתונים, נהיגה בפקיעת רישיון נהיגה ארוכת שנים של למעלה מ-17 שנים, כששתי פסילות שהוטלו עליו, לתקופות של 14 ו-11 חודשים, ופסילה מותנית, בגין עבירות דומות, לא גרמו להרתעתו, המשכות ההליכים בהליך, אותה יש לזקוף לחובתו, אי הסרת המחדל כך שלא פחת הסיכוי להישנות העבירה, כשמנגד, הנאשם הודה במיוחס לו, מצבו הבריאותי שלו ושל אשתו מורכב והמשפחה סובלת ממצוקה כלכלית ומוכרת לרווחה, לצד טענות הסנגור כי הנאשם עושה מאמצים להשתקם ופועל להסרת המחדל, אני סבורה כי יש למקם את הנאשם ברף הבינוני-עליון של המתחם.
לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:
אני דנה את הנאשם לשבעה חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור בתקופה הנ"ל עבירה של נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, או של נהיגה בזמן פסילה.
לנוכח מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם, אני דנה את הנאשם לתשלום קנס סמלי בסך 850 ₪.