הפקדת ערובה להוצאות בבית הדין לענייני עבודה

נושא הסמכות המקומית נקבע בהתאם לעובדות בהתייחס לעניינים הקבועים בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"א – 1991 (להלן – התקנות).

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לבצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תדחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

...

לעניין סילוק על הסף- הנתבעת טענה כי דין התביעה להידחות על הסף מהטעם של היעדר יחסי עובד מעסיק בין הצדדים.

אומר כבר כעת כי דין הבקשה להתקבל.

לסיכום, יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה.

באיזון בין אלה ובהתחשב בסכום התביעה אני קובעת כי התובע יחויב בהפקדת ערובה בסך של 2,000 ₪.

עוד נטען כי טענות הגב' שוורץ סותרות את ההסכם בין הגב' שוורץ למנוח, משנת 2006, שאושר בבית המשפט לעינייני מישפחה, ובו הוכרעו כל המחלוקות בין השניים.

תקנה 116 א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) מסדירה סוגיית חיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות: "(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

...

לאחר שעיינתי בהחלטה מושא הערעור, אני סבורה כי כב' הרשמת יישמה נכונה את ההלכות וכי אין מקום להתערב בהחלטתה הדוחה את הבקשה לחיוב הגב' שוורץ בהפקדת ערובה להוצאות.

סיכומו של דבר, החלטת כב' הרשמת מושתתת על הוראות התקנות והפסיקה ולא מצאתי עילה להתערב בה. אציין כי דיון הוכחות בתיק קבוע ליום 14/3/19.

הערעור נדחה.

בית דין איזורי לעבודה בירושלים סע"ש 34477-02-14 סע"ש 34468-02-14 סע"ש 34458-02-14 26 דצמבר 2016 לפני: כב' השופטת יפה שטיין התובעים: 1.אלחנן מלול 2. עובדיה חלילי 3. אלחנן מלול ע"י ב"כ: עו"ד דוד הלפר הנתבעים: 1. תהילה ברלנד 2. נחמן ברלנד שניהם ע"י ב"כ מרדכי בייץ 3. מנחם ישורון ע"י ב"כ אריאל צדוק החלטה

זוהי החלטה בבקשת הנתבע 3 למחיקת התביעה על הסף ולחלופין למתן צו להמצאת מסמכים ספיציפיים ולהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו.

אעפ"כ, אין בית הדין נוטה בד"כ למחוק על הסף תביעות, אלא מעדיף, ברוח הפסיקה של בית הדין הארצי, לשמוע את ההליך לגופו, וככל שיתברר כי לא הייתה הצדקה לתביעה - לפסוק הוצאות ראויות.

לעניין הבקשה למתן צו למוסד לביטוח לאומי וכן לרשות המיסים להמציא לידי הנתבע את כל המסמכים ו/או דיווחים ו/או הצהרות ו/או תביעות שהוגשו מטעם התובעים וכן את כל המסכים ו/או אישורים ו/או הודעות שניתנו לתובעים ושנוגעים לעינייני עבודה ו/או מקומות עבודה במהלך שנות העבודה ועד היום - גם כאן מדובר בדרישה כוללנית ורחבה מדי כשכלל לא ברור הרלוואנטיות של מסמכים אלו למחלוקת שבין הצדדים וכיצד עשויים מסמכים אלו לייעל את ההליך.

...

לפיכך הבקשה נדחית.

גם הבקשה למתן צו לקבלת כל דפי חשבון עו"ש של התובעים בגין שנות העבודה נשוא התביעה וחודשים אוקטובר-נובמבר 2013 – הרי שדינה שלבקשה להידחות כאמור לעיל.

באשר לבקשה להפקדת ערובה – לא מצאתי כי יש מקום ע"פ הפסיקה, לחייב את התובעים בהפקדת ערובה והבקשה נדחית.

אשר למבקשת - נוכח מאסרו של בעלה ניטלה מהמבקשת אשרת העבודה שהייתה בידה בחמש השנים האחרונות, ועל כן אין בידה להישתתף בתשלום הערבות.

חוק הכניסה לישראל, שמכוחו פועל בית הדין לעררים, ותקנות סדרי הדין והמנהל בבית הדין לעררים, נימנעו מקביעת חובת הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של המשיב כתנאי להגשת הערר.

סעיף 39(ד) לחוק בתי דין לעניינים מינהליים, תשנ"ב-1992, שאליו מפנה בית הדין כמקור סמכות אפשרי לכך, עניינו בסמכות נפרדת שאינה כרוכה במתן צו ביניים, ואף אותה יש להחיל בסבירות ובמתינות, כדרך שמוחלת הסמכות לחיוב בעל דין בערובה לפי תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

...

בע"א 3115/93 יעקב נ' מנהל שבח מקרקעין (פ"ד נ(4) 549, 448 נקבע כי זכות הגישה לערכאות כוללת בין היתר את "זכותו של כל אדם שלא יועמדו בדרכו מכשולים, אשר ימנעו ממנו את מימושה המעשי של זכותו לפנות לבתי המשפט או אשר יכבידו על זכות זו באופן בלתי סביר". בית המשפט העליון הוסיף וקבע כי "יש לאמץ עיקרון פרשני, שלפיו בפרשנות הוראות שבדין יש להעדיף את הפרשנות אשר אין בה להגביל או להציב מכשול לפני מי שמבקש להביא את עניינו לביקורת שיפוטית. יש לומר כי נדרשת לשון חקיקתית ברורה וחד משמעית כדי להביא למסקנה כי המחוקק ביקש להגביל זכות זו בדרך של הכבדה על מימושה". בע"א 9413/02 אלנקווה נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ירושלים (22.6.08 נקבע בעניין זה: "ההכרה בזכות הגישה של האדם לערכאות המשפט יצרה מעין חזקה פרשנית לפיה המחוקק לא התכוון לשלול זכות זו אלא לצורך השגת תכלית בעלת משקל מיוחד. לפיכך, הוראות המונעות או חוסמות אדם מפנייה לערכאות, יש לפרשן בצמצום". בענייננו, אף שלשון תקנה 12(ה) האמורה רחבה, ועל פיה קביעת ערובה תשמש "לכל צורך שיראה לנכון בנסיבות העניין", מובן כי על הערבות לשרת את צו הביניים בדרך של הבטחת נזקים העלולים להיגרם בגין הוצאתו.

בנסיבות חריגות אלה אין מנוס מהתערבות בהחלטה.

אשר על כן הערעור מתקבל, באופן שסכום הערבות שנקבע על ידי בית הדין כתנאי לצו הביניים יעמוד על 1500 ₪.

לאחר שהבאתי אל הכף את הטענות מכאן ומכאן, ובמיוחד באשר לסכומים שציינו המבקשים שיש לקזז, ומנגד, היתרה לכאורה, נחה דעתי לחייב את המבקשים להפקיד בקופת בית המשפט ערובה (ערבות בנקאית או מזומן) בסך של 150,000 ₪, אשר יופקד על ידי המבקשים, ביחד ולחוד בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו. בשולי הדברים, אך לא בשולי חשיבותם אדגיש, כי המבקש פנה לקבל מזור בבית הדין לעינייני עבודה, וככל שיהא זכאי לכספים מאת התובעות, אלה יתבררו במסגרת ההליך שם. בתביעה זו בית המשפט מתייחס לטענות ההגנה שהועלו אך בנוגע לחובות שנטענו בכתב התביעה, וכן לההגנה שהועלתה בגינם, מלבד טענת הקזוז הכללית, שיסודה בפני בית הדין לעינייני עבודה.

בשלב זה אינני עושה צו להוצאות, אלה ישקלו במידת הצורך בסיומו של ההליך.

...

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בכל אשר הובא בפניי נחה דעתי להורות למבקשים להפקיד סך של 150,000 ₪, ואבאר.

לאחר שהבאתי אל הכף את הטענות מכאן ומכאן, ובמיוחד באשר לסכומים שציינו המבקשים שיש לקזז, ומנגד, היתרה לכאורה, נחה דעתי לחייב את המבקשים להפקיד בקופת בית המשפט ערובה (ערבות בנקאית או מזומן) בסך של 150,000 ₪, אשר יופקד על ידי המבקשים, ביחד ולחוד בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו. בשולי הדברים, אך לא בשולי חשיבותם אדגיש, כי המבקש פנה לקבל מזור בבית הדין לענייני עבודה, וככל שיהא זכאי לכספים מאת התובעות, אלה יתבררו במסגרת ההליך שם. בתביעה זו בית המשפט מתייחס לטענות ההגנה שהועלו אך בנוגע לחובות שנטענו בכתב התביעה, וכן לההגנה שהועלתה בגינם, מלבד טענת הקיזוז הכללית, שיסודה בפני בית הדין לענייני עבודה.