הפקדת ערובה כתנאי למתן צו מניעה זמני

ביום 24.12.2019 ניתן על ידׅי צו אירעי למתן הסעדים הזמניים המבוקשים, עד למתן החלטה בבקשה לאחר קיום דיון במעמד הצדדים, בכפוף להפקדת הערובות הבאות: א – ערבות צד ג' על סך 150,000 ₪; ב – עירבון כספי במזומן או ערבות בנקאית צמודת מדד בסך 150,000 ₪.

התובעת טוענת כי היתקיימו שני התנאים למתן צו מניעה זמני: 1) קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לעילות התביעה, 2) מאזן הנוחות נוטה לטובתה ושיקולי היושר מחייבים מתן הסעדים המבוקשים.

...

מעמד בכורה זה מתחזק בענייננו כאשר בסופו של דבר, מי שיכריע בסכסוך שבין הצדדים לא יהיה בית המשפט אלא הבוררות כאמור לעיל, וכן משום שההכרעה בטענות הצדדים ביחס לעניינים האמורים (ההפרות הנטענות וצדקת או אי צדקת הודעת הביטול) כרוכה בבירור עובדתי ובשמיעת הוכחות, שאינם יכולים להיעשות במסגרת המצומצמת של הבקשה למתן סעדים זמניים.

לאחר ששקלתי את הדברים זאת אני קובע כי הצו הארעי שניתן יישאר בתוקפו עד יום 2.4.2020.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בקשה זו בסך 5,000 ₪.

מקובלים עליי, מבוססים כראוי, ומצדיקים, בנסיבות הספציפיות אשר בתיק זה, מתן פטור למשיב מלהפקיד ערובה כספית כתנאי למתן צו המניעה הזמני.

...

תחילה אציין, כי הטענות שהעלה המבקש כנגד זכויותיו של המשיב בחלקה, כמו גם הטענות באשר לחוסר תום-לב מצד המשיב, ולרבות הטענה לפיה העבודות שביצע המבקש אינן מחויבות בהיתר בניה, מקומן להתברר בבוא העת במסגרת הדיון בתיק העיקרי, שהרי בכל הנוגע לצו המניעה הזמני הודיע המבקש בישיבה שהתקיימה ביום 14.10.21 בפני בית משפט קמא, עמ' 4 לפרוט': "אני מסכים למתן הצו הארעי בכפוף לכך שהמבקש (המשיב בבקשת רשות הערעור – י.ג.) ימציא ערובה מתאימה לפיצוי בגין כל נזק". ואכן, המבקש עצמו כותב בסעיף 5 של בקשת רשות הערעור: "בקשת רשות ערעור זו מוגשת בשאלת מתן פטור למשיב מלהפקיד ערובה כספית כתנאי למתן צו מניעה". השאלה היחידה אפוא היא האם על ערכאת הערעור להתערב בהחלטת בית משפט קמא שהסתפק בהתחייבות עצמית ופטר את המשיב מהפקדת ערובה כספית כתנאי למתן צו המניעה הזמני, וסבורני שאין הצדקה להתערב בעניין זה בהחלטת בית משפט קמא.

במקרה שבפנינו נימק בית משפט קמא מדוע לטעמו ניתן להסתפק בהמצאת התחייבות עצמית וסבורני, שדי בנימוקים אלה על-מנת לעמוד בדרישות תקנה 96(ג) הנ"ל, דהיינו: התביעה מתבססת על-כך שלמשיב זכות בעלות רשומה בחלקה מושא הדיון, כעולה מנסח רישום המקרקעין שצורף לבקשה למתן צו מניעה זמני, ובהתאם לסעיף 125 של חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969: "רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו...". יצוין, שככל ולטענת הנתבעים אין למשיב זכות בעלות כדין בחלקה מושא המחלוקת יהא על טענה כזו להתברר בבית המשפט המחוזי.

התוצאה מכל האמור לעיל היא שאני דוחה את בקשת רשות הערעור, ומשלא התבקשה תגובת המשיב – אין צו להוצאות.

כן הוא מבקש כי ככל שימצא בית משפט ליתן הצוו המבוקש, הרי שזה יהיה מותנה בהפקדת ערובה משמעותית נוכח הסכויים הטובים כי לא יוכיחו תביעתם והמשיב יצטרך לקבל פיצוי הולם בגין תקופת צו המניעה הזמני.

כידוע, המבקש לקבל צו מניעה זמני טרם התבררה תובענתו צריך לעמוד בשני תנאים מצטברים (תקנה 95 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות")) - האחד קיומן של ראיות מספקות לכאורה, והשני לעניין מאזן הנוחות תוך שעליו להראות כי הוא נוטה לטובתו באופן שהנזק שיגרם לו אם לא יינתן הסעד הזמני, ויזכה בתביעה, רב יותר מהנזק שייגרם לנתבעת ככל שיינתן הסעד והתובענה תדחה.

...

סוף דבר סיכומם של דברים- מצאתי כי בשלב זה אין מקום ליתן הסעד הזמני אשר התבקש, וביחס לצו אשר התבקש בסופו, אני סבורה כי בשלב מתקדם זה של בירור טענות הצדדים ראוי כי המבקשים ימתינו עד לסיומו של ההליך.

משנדחתה הבקשה לסעד זמני, אני קובעת כי על המבקשים לשלם לידי המשיב בגין הוצאות הבקשה ושכ"ט עורך דינו סך של 2,500 ₪ ובתוך 30 ימים שאם לא כן ישאו הצמדה וריבית כחוק.

ראשית, על התנאים למתן צו מניעה זמני בהתאם להוראות הדין- הוראות תקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי; התקנות) מבהירות את המטרות אותם באים הסעדים הזמניים לשרת.

לפיכך יש להזקק להוראות תקנה 96 לתקנות שעניינה בהפקדת ערבות עצמית וערובה- "סעד זמני יותנה בהתחייבות עצמית של המבקש לפצוי כמפורט בתקנת משנה (ב), וכן בערובה כמפורט בתקנת משנה (ג) לשם פיצוי בשל כל נזק שייגרם למי שמופנה אליו הצוו כתוצאה ממתן הצוו הזמני, אם יפקע הצוו או יצומצם הקפו." אין ולא יכול להיות חולק כי ככל ותידחה התביעה העיקרית תוך פקיעת הסעד הזמני בהתאמה, יסתבר כי המשך ישיבתם של המבקשים במקרקעין היה לחינם וגרם לבעל המקרקעין פגיעה בזכויות הקניין שלו וכפועל יוצא- לפגיעה כלכלית.

...

בנסיבות שפורטו לעיל אני קובעת כי אין מקום להיעתר לבקשה כאמור ועל המבקשים לפעול להפקדת כלל הסכומים שנקבעו בהחלטה מיום 7.11.22.

עוד יוער כי גם בפסיקה עליה הסתמכו המבקשים ניתן משקל לסיכויי התביעה ובענייננו, כאמור לעיל, לא שוכנעתי כי סיכויי התביעה טובים.

סיכומם של דברים- בשל מאזן הנוחות אני נעתרת לבקשה אולם זאת בהתאם לתנאים ביחס להפקדת ערובה שנקבעו עוד בהחלטה מיום 7.11.22.

הבקשה ועיקר טענות הצדדים החלטה זו עניינה בבקשת מר שעראוי מוסטפא (להלן: "המבקש"), סוחר פלסטינאי מחברון המייבא סחורה מטורקיה לישראל והבעלים של חברת "איילול" להובלה ומכסיות, למתן צו עשה זמני המורה לאגף המכס - חיפה לשחרר את הטובין התפוסים, לידי המבקש, וזאת בכפוף להפקדת ערובה בשווי הטובין המוצהרים, וכן למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד להמנע מדיספוזיציה בטובין, לרבות מכירתם או השמדתם או כל פעולה אחרת וזאת עד לסיום ההליך העקרי.

המשיבה הדגישה את פסיקת בית המשפט הנותנת בכורה לשיקולי ההרתעה במקום בו מיתקיים אחד מתנאי סעיף 204 לפקודה, וכאשר בשלב זה החילוט הוא 'תפיסה זמנית' של הטובין לפני ההחרמה שלהם, ומשכך שחרורם בכפוף להפקדת ערובה, ירוקן מתוכן את מטרות החקיקה, ואין בפסיקה שסמך עליה המבקש בטיעוניו כדי לסייע במקרה הנוכחי, בהנתן חומרת העבירה.

...

יחד עם זאת, נוכח המסקנה אליה הגעתי לעיל לעניין הצהרת היבוא, בשים לב לאבחנה בין ההליך הפלילי להליך האזרחי, ובהינתן הקביעה, בשלב זה של ההליך, כי בידי המבקש היתה לכאורה השליטה בסחורה בכל שלביה - מימון, רכישה, הובלה ובקרה בטורקיה, בעלות בסחורה שנותרה על שם המבקש עד לפריקתה בנמל בארץ, ורק לאחר שחרורה מהמכס מתבצע למעשה שלב המכירה ללקוחות, וכי עד לשלב זה, המבקש הוא הרוכש, המממן, המוביל ומבצע הבקשה על תהליך ההובלה והוא הבעלים של הסחורה, נראה כי הדרך הראויה היא מכירת הטובין ע"י המכס כדי לאפשר קבלת תמורה הולמת עבור הסחורה וצמצום נזקי המבקש, בעוד שזה האחרון רשאי להיפרע מן המשיבה, אם תתקבל תביעתו, לאחר בירורה.

מה עוד, שבאותו מקרה עיקר הדיון שם התמקד בשאלת תום הלב של המעשה הפסול ומיצוי החקירה בהקשר זה. סוף דבר על יסוד כל הטעמים שמניתי לעיל, הבקשה נדחית.

המבקש ישלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך 6,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום מיום המצאת החלטה זו, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.